״איך בעצם מלמדים עיצוב״: חנות הממתקים ותיבת התכשיטים של הוראת העיצוב

יובל: הי מירב, בוקר טוב, מה שלומך? וברכות על הספר החדש והמקסים איך בעצם מלמדים עיצוב. איזו יוזמה נפלאה ומעוררת השראה

מירב: תודה רבה יובל, מתרגשת שהספר סוף סוף יצא לאור ופוגש את הקהל. ושמחה שאתה אוהב! עדיין חייבת לך עותק מודפס. הוא יצא אובייקט יפה וכיפי לדפדוף

יובל: האמת שהעיצוב של סטודיו רוני ורוני נראה נהדר גם בפי.די.אף. 

אני זוכר שסיפרת לי על הרעיון לפני כמה שנים. אז חשבתי שזו יוזמה חמודה ומסקרנת אבל מודה שלא ציפיתי שאני אתלהב עד כדי כך… מצאתי את עצמי בימים האחרונים פותח את הפי.די.אף בצורה רנדומלית, קורא בריף אקראי ומנסה לחשוב איך לפתור אותו.

אני לא יודע למה כיוונת, תכף נשמע אותך, אבל זה כמו חנות ממתקים שאני לא יודע מה לבחור, על מה להסתכל קודם, איזה בריף לנסות לפתור עכשיו. פשוט נפלא.

אז בואי נתחיל מהתחלה: מאיפה הגיע לך הרעיון לקבץ בספר אחד תרגילים מבתי ספר ומחלקות שונות לעיצוב ואמנות

מירב: מעניין שהאסוציאציה שלך היא חנות ממתקים, אני חושבת עליו לפעמים כמו על תיבת תכשיטים שיש בה כל מיני פנינים אבל גם אקססוריז יותר פאנקיים. 

עוד לפני שהספר הזה נולד, המחשבה לכתוב על הוראת עיצוב הבשילה אחרי הרבה שנות הוראה (התחלתי ללמד בבצלאל בשנת 1998 שזה כבר כמעט 30 שנה) ובעיקר אחרי שנות ניהול. פיתחתי במשך השנים כמה פורמטים אקדמיים לא שגרתיים, במיוחד כאלו שמחברים בין עיצוב להנדסה, ומצאתי את עצמי כותבת תוכניות, מנחה מרצים, מדייקת תרגילים. 

היציאה לדרך היתה בשנה השנייה שלי בתפקיד כראש מחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. למרות שהקדנציה התחילה עם סגר מלא, שביתה ארוכה, שומר חומות ומה לא, קרו המון דברים טובים בשנה הראשונה שגרמו לי סיפוק והרגשה שעשיתי וי על מטרות שסימנתי. ואז התחילה השנה השנייה, וניהול כרוך בהרבה אדמיניסטרציה ועבודה משרדית שחלקה לא כל כך נוצץ, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי – אז ככה זה יהיה כל שנה? מה אני עושה עכשיו בשביל המחלקה שיהיה מעניין ויקדם אותה הלאה? 

ואז עלתה בי המחשבה – בטח איפשהו בעולם מישהו כתב על הנושא הזה ויש מאיפה ללמוד על פיתוח של קורסים ותרגילים. קניתי את כל הספרים שמצאתי ברשת והזמנתי אותם, וגיליתי שאין כל כך הרבה כתיבה על הנושא. מצד שני – חלק ממה שמצאתי היה וואו והעיף לי את המוח ומיד רציתי גם

אני זוכרת שחשבתי לעצמי – אז ככה זה יהיה כל שנה? מה אני עושה עכשיו בשביל המחלקה שיהיה מעניין ויקדם אותה הלאה? ואז עלתה בי המחשבה – בטח איפשהו בעולם מישהו כתב על הנושא הזה ויש מאיפה ללמוד על פיתוח של קורסים ותרגילים

יובל: אני יכול להבין למה זה עניין אותך אבל למה רצית גם? למה זה היה לך חשוב? מה חשבת שתגלי בדרך? את מי עוד חשבת שזה יעניין?

מירב: אחד הספרים שהגיע אליי הוא פרויקט של שלוש מעצבות שאספו 224 תרגילים שחלקם הולכים אחורה עד הבאוהאוס. אני לא יכולה לתאר לך את ההתרגשות לקרוא דבר כזה ואת כמות ההשראה שזה נתן לי – אימצתי משם תרגילים, המלצתי לאחרים, פיתחתי גרסאות חדשות – וחשבתי שכמו שזה מדליק ומתניע אותי, בטוחה יש עוד מרצים ומרצות שישמחו למאגר של ידע כזה. 

הספר נקרא על שם ציטוט של פול קליי, ״לקחת קו לטיול״, ואחת הסיבות שהמסורת של הבאוהאוס נשמרה כל כך טוב היא שהם עשו משהו שפחות מקובל לעשות – הם כתבו על איך שהם לימדו וגם פרסמו את זה

יובל: או! פה את נוגעת בנקודה חשובה – אתה מתחיל ללמד קורס כלשהו בתור מרצה צעיר ובדרך כלל הרפרנס היחיד שיש לך הוא הלימודים שלך, איזה תרגילים נתנו לך. ולך תדע מה טוב, מה נכון, מה עובד. אני יודע שדברים קצת השתנו בכל הקשור להכשרת מרצים חדשים ועדיין

מירב: אתה ממש צודק. לא לומדים ללמד עיצוב, אין תעודת הוראה. אתה מכיר את התרגילים שנתנו לך כסטודנט, לפעמים אתה עוזר הוראה כמה שנים, יש תרבות מסויימת במוסד שבו למדת, אבל בכללי מדובר בסוג של תורה שבעל פה שאם לא עוצרים רגע ומתעכבים עליה, ומתעדים אותה, אז התרגילים יוצאים לפנסיה עם המרצה

120 תרגילים של 100 מרצים

יובל: בואי נתקדם: יש רעיון, את רוצה להוציא ספר, מוציאה קול קורא, פונה לקולגות, מקבלת בריפים שונים ומשונים. מה עכשיו?

מירב: כמו הרבה פרויקטים שעשיתי, היה לי רעיון ראשוני ואמרתי נצא לדרך ונראה מה יקרה. לא תכננתי יותר מדי קדימה. וכמו בפרויקטים אחרים, גם כאן אנשים אמרו לי: את יכולה לנסות אבל אנשים לא ישלחו לך תרגילים. גג תאספי כמה עשרות. חשבתי שאולי הם צודקים, אבל ששווה לנסות להפיץ קול קורא ולראות אם יש היענות בצד השני.

בגלל שבספר שעורר בי השראה יש 224 תרגילים שמכסים יותר מ־100 שנה ושתי יבשות, חשבתי שאולי באמת לא אצליח לאסוף כמות יפה של חומרים במדינה קטנה עם מעט מוסדות והיסטוריה קצרה יותר. אבל אני חייבת להגיד שהיתה היענות מדהימה ואנשים שלחו בנדיבות גדולה חומרים נפלאים. חלק שלחו תרגיל אחד שהם הכי אוהבים, אחרים שלחו לינק לדרייב ואמרו: תחפשי ותראי מה מתאים לך. 

הספר נפתח בפרק ״התחלה״ ומופיעים בו תרגילים של יצירת עולם בדיוני, התחלה של סיפור, או התחלה של תהליך יצירתי מובנה, כמו עבודה בסקצ׳בוק. הוא מסתיים בפרק ״עתידות״ שבו אסופה של תרגילים שעוסקים בסוגים שונים של ספקולציות, תרחישים של ״מה אם?״ ועיצוב עבור זמן עתיד

אני חושבת שהרעיון הבסיסי של הספר – שאנחנו נוהגים לראות בעבודות של הסטודנטים את התוצר הכמעט בלעדי של הקורס, ואילו התרגיל נתפס כתוצר משני, אם בכלל – דיבר אל מרצים ששמחו שיש במה לחומרים שהם שומרים במגירה (או בזכרון). 

בשלב מתקדם יותר, ובעידוד של העורך הספרותי, התחלתי לנסות להגיע לתרגילים של מרצים שאינם בין החיים יותר, או לתרגילים שנמסרו בעל פה ואין להם תיעוד. שם נכנסתי למפגשים ושיחות מרגשים ממש עם מרצים שעזרו לי בשחזורים

יובל: כמה בריפים יש בסוף בספר, איך החלטת מה להכניס ולפי מה לסדר/לסווג אותם?

מירב: בספר יש כ־120 תרגילים של 100 מרצים מתוך כמה מאות תרגילים שהגיעו אליי. התהליך של העריכה ויצירת המבנה של הספר היה החלק הכי יצירתי ומעניין בשבילי כי לא היה מבנה או קונספט מוכן מראש. מה שעשיתי היה לפתוח טבלה שבה רשמתי כל תרגיל שעברתי עליו והוספתי מילות מפתח, סוג של האשטגים, לדוגמה ״חלל״, ״זכרון״, ״זהות״, ״ספקולטיבי״, ״ביקורתי״ וכדומה. אחרי שעברתי על 50 תרגילים התחילו להתגלות דפוסים חוזרים ומתוכם נולדו עשרת הפרקים של הספר

יובל: תני דוגמה או שתיים לפרקים ואיזה סוגי תרגילים הם כוללים?

מירב: הספר נפתח בפרק ״התחלה״ ומופיעים בו תרגילים של יצירת עולם בדיוני, התחלה של סיפור, או התחלה של תהליך יצירתי מובנה, כמו עבודה בסקצ׳בוק. הוא מסתיים בפרק ״עתידות״ שבו אסופה של תרגילים שעוסקים בסוגים שונים של ספקולציות, תרחישים של ״מה אם?״ ועיצוב עבור זמן עתיד

יובל: תני דוגמה לאיזה בריף שהפתיע אותך? מצא חן בעינייך במיוחד? שהיה לך חשוב במיוחד להכניס?

מירב: הדבר שהכי הפתיע אותי זה שהתאהבתי במרצה שלא הכרתי דרך התרגילים שלה. תוך כדי תהליך האיסוף הגיעו אליי שני תרגילים שלא נראו כמו שום דבר שהכרתי לפני כן של המאיירת קרן תגר ז״ל. הם כל כך ריתקו והקסימו אותי שחשבתי לעצמי שבטח יש עוד מאיפה שהם הגיעו והתחלתי לפנות לאנשים שלמדו או לימדו איתה כדי לאתר עוד. 

התרגילים של קרן מיוחדים כי הם גם מקוריים מאד, מסקרנים, חלקם קצת אפלים, אבל בעיקר כי הם יצירות שעומדות בפני עצמן – היא היתה מציירת ומעצבת כל משימה ומוסרת אותה לסטודנטים כעותק מודפס. אופיר ליברמן שלימד איתה את הקורס ״מעבדת סוף העולם״ סיפר לי שבעיניו זאת היתה הדרך שלה לתת לסטודנטים סוג של מתנה ממנה

יובל: כן. קרן. איזו אבידה. הייתה לי הזכות להכיר אותה ואני יכול להבין למה התאהבת בה מהתרגילים שלה. מה שקצת מוביל אותי גם לפרק האחרון בספר ולשאלה מה הופך תרגיל למוצלח. 

זה מוזכר גם לאורך הספר, הזדהיתי עם התחושה שכמרצה אתה חושב שעלית על איזה משהו, ויש לך תרגיל מעולה, אבך אז הוא נפגש עם הסטודנטים שלא מבינים את הבריף, לא מסתדרים איתו, וזה מוביל לפעמים להתנגשות שלא ציפית אליה

סנונית ראשונה

יובל: לך יש תשובה טובה יותר היום למה הופך בריף למוצלח?

מירב: הפרק שסוגר את הספר נכתב על ידי ד״ר שחר פרדי כסלו שמתעניין מאד בנושא של תרגילים ופיתח ביחד עם סטודנטים מדד להערכת תרגילים. בפרק הוא מתאר את המדדים השונים שבעזרתם אפשר להעריך את מידת היופי, המקוריות, הגמישות וכו׳ של התרגיל. זה פרק שכתוב נפלא והוא מציע למרצים כלי מעניין להערכה של תרגילים. 

לגבי השאלה שלך, אני חושבת שהסיבה שתרגילים מעניינים אותי היא שהם באמת יצירות שמתפתחות לאורך זמן כתוצאה ממפגשים חוזרים עם סטודנטים. אין לי תשובה ממצה וחד משמעית, אבל יש כלל אצבע אחד שאני מפעילה על עצמי כשאני מפתחת תרגיל. אם אני לא מצליחה לדמיין אפילו תוצאה אחת, פרויקט אחד, שיכול להיוולד ממנו, אז הוא לא יוכל לעבוד

יובל: אהבתי. לסיום, תני דוגמה לבריף שלך שאת אוהבת במיוחד

מירב: האמת שקשה לי לבחור, אז אלך על החדש ביותר, תרגיל חימום בקורס שעוסק ב״חשיבת עתיד בעיצוב״ שלימדתי בחמש השנים האחרונות עם המרצה והמעצב ניר זיגל. במסגרת התרגיל הסטודנטים צריכים להוציא כל מה שיש להם בתיקים, בכיסים ובארנקים, לפזר על השולחן, למפות, ולקיים דיון על השאלות: מה יישאר, מה ייעלם ומה ישתנה בטווח של 3-5 שנים. 

בחרתי בתרגיל הזה כי יש תחומים חדשים שמלמדים כמו עיצוב ספקולטיבי, ביקורתי או חשיבה עתידית אסטרטגית שאין להם היסטוריה של הוראה ותרגילים שאפשר לבנות עליהם. אפרופו דברים חדשים, תוך כדי העבודה על הספר התחילה המהפכה של הבינה המלאכותית וממש בדקה ה־90 הכנסתי תרגיל של אלון שטיאט שמציע מהלך מאד יפה בתחום

יובל: יפה. מה עוד? משהו נוסף להגיד שלא אמרת לפני שניפרד? והכי חשוב – איפה קונים? אם זה היה תלוי בי הייתי מחייב את משרד החינוך לחלק את הספר לכל אזרחי המדינה וגורם להם לתרגל בריפים אקראיים לפחות פעם בשבוע…

מירב: אני איתך בזה. את הספר אפשר לקנות אונליין באתר הוצאת פורז את נבוק. בשבוע הבא אנחנו משתתפים ביריד ספרי האמן של ארטפורט והספר (וגם תיק נשיאה נאה) יימכרו לאורך היריד. 

משהו נוסף לפרידה – הספר הוא סנונית ראשונה בסדרה של ספרים על הוראת עיצוב שנמצאים בשלבים שונים של מחקר וכתיבה ואנחנו פתוחים לשמוע מאנשים ולשתף פעולה כדי לקדם את התחום בארץ ולייצר עוד קשרים בין מוסדות ובין אנשים, בין שיטות הוראה ובין תרגילים, ישנים וחדשים

---

יריד ספרי אמן של ארטפורט
ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
17-20.6