רוטשילד 104 // אופל גלילי ויטורי

פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד

---

מי?

אופל גלילי ויטורי, בת 33, מכרם מהר״ל.
אינסטגרם

התערוכה

התערוכה ״שוב הפעם״ (אוצרת: ליאורה רוזין) מזמינה התבוננות במופעים של חזרתיות כחלק מהותי מהאופן שבו אנחנו תופסים את העולם סביבנו ופועלים בו. אנחנו חוזרים על עצמנו ללא הרף, במודע ושלא במודע – על פעולות, אל מצבים ומקומות, אל דימויים; אנחנו חוזרות שוב ושוב על טעויות, לעיתים מתוך בחירה, לעיתים מכורח הנסיבות ואף מכוח ההרגל. החזרה מייצרת עבורנו רצף וסדר בזמן ובמרחב. בין פיתולי תנועתה מתהווים קצב, זיכרון ומשמעות.

בעבודות החזרתיות פועלת כעיקרון פואטי, חומרי וטכנולוגי, המובנה בהן עצמן: מרחבים מצולמים שנבנים מחדש בתוכנות תלת־ממד, אייקונים מוכרים המותכים לכדי דימוי חדש, פעולות תיקון חוזרות ונשנות ואריחים קרמיים בעלי דפוס שבהם חזרתיות היא תנאי יסוד. בתוך כך, החזרתיות לא מוצגת בהכרח ככפייתית או פתולוגית, אלא כשיטת עבודה ואמצעי חשיבה, כדרך לשאת מציאות מורכבת.

התערוכה לא מבקשת למצוא פתרון למצב או להציע אופני התקדמות. היא מציעה להתבונן בפעולה חוזרת ונשנית שהופכת למבנה בעל תוכן אינהרנטי לעצמו. היא מזמינה אותנו לבדוק איך חזרה על דברים יכולה לייצר מרחב של שאיפה ונשיפה, של אחיזה ושחרור.

העבודה

בתערוכה אני מציגה את ״אימהות״, עבודה שמורכבת מאריחי קרמיקה בעבודת יד ומתארת דימויים מתוך עולמי כאישה וכאם בשנים האחרונות. במרכז העבודה מופיע גוף נשי ויד חזקה האוחזת תינוק יונק – דימוי שמבטא עבורי את העוצמה, ההתמסרות, האינטנסיביות והלופ הבלתי נגמר שכרוכים באימהות.

כאם טרייה, אני מוצאת את עצמי מתבוננת מחדש בגוף הנשי וביכולת שלו להכיל, להזין ולהעניק חיים. העבודה נולדה מתוך חוויות יומיומיות אינטימיות, ומתוך רצון לתת להן מקום חומרי וקבוע באמצעות הקרמיקה.

תהליך היצירה מתחיל בתכנון הדימוי בתוכנת אילוסטרייטור ובהדפסתו כתבנית תלת־ממדית, שאותה אני מטביעה על גבי משטחי החימר. הצביעה נעשית באמצעות פיגמנטים וחרסיות בגוונים אדמתיים. העבודה בנויה מיחידות נפרדות המתחברות לכדי דימוי אחד שלם, גיאומטרי וחזרתי.

לימודים

למדתי במחלקה לקרמיקה במכון לאמנויות במכללת תל חי, ובמקביל השלמתי תואר ראשון רב־תחומי בשנים 2019–2022. הלימודים בתל חי הרגישו עבורי כמו להיות חלק מקהילה יוצרת ותומכת, שעודדה סקרנות, מחקר והעמקה. שם למדתי לא רק טכניקות וחומר, אלא גם את החשיבות של התמדה, התמסרות לתהליך ויכולת לפתח שפה אישית דרך היצירה.

קילומטראז׳

סיימתי את לימודיי בהצטיינות, ועבודת הגמר שלי ״בית״, הוצגה במסגרת הביאנלה לאמנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל בשנת 2023. בהמשך הוצגה העבודה גם בבית הנסן בירושלים ובגלריה הצד השני בתל חי.

השתתפתי בתוכנית לפיתוח מקצועי של מרכז אדמונד דה רוטשילד, שבמהלכה הקמתי את הסטודיו העצמאי שלי בכרם מהר״ל. בנוסף השתתפתי בפרויקט ״קיר מלאכה״ של בית בנימיני, שבו אני מציגה את האריח ״מלאכת הקדר״. במסגרת נוספת של בית בנימיני הצגתי את עבודת האריחים ״גן עדן קטן״.

במקביל, אני מכינה כלים שימושיים ללקוחות עסקיים בארץ ובחו״ל, וגם מלמדת חוגים אצלי בסטודיו.

עתידות

בשנים הקרובות הייתי רוצה ליצור ולהציג עבודות קרמיקה קבועות במרחב הציבורי, כחלק ממבנים ומוסדות קהילתיים. אני נמשכת במיוחד לאפשרות של אמנות שנפגשת עם חיי היומיום והופכת לחלק מהסביבה של אנשים. מקורות ההשראה שלי מגיעים מקירות אריחים ברחבי מרוקו ופורטוגל, ומחדרי אוכל ומוסדות ציבור בארץ.

חלום נוסף שלי הוא לשלב בין יצירה בחומר לעבודה קהילתית, במסגרת סטודיו במפעל מוגן או במרכז תעסוקתי לאנשים עם צרכים מיוחדים. אני מאמינה שלעבודה עם חימר יש כוח מרפא ומאזן, ושהמפגש עם החומר מאפשר מרחב של שקט, ביטוי וצמיחה אישית.

אני שואפת להמשיך לפתח גוף עבודות המבוסס על אריחי קרמיקה, וליצור באמצעותו דימויים שמחברים בין זיכרון אישי, מלאכת יד ומרחב ציבורי.

מרכז אדמונד דה רוטשילד במוזיאון הרצליה

״חמישה מבטים חוזרים״, תערוכה בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד, מוצגת בימים אלה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (אוצרות: נגה ליטמן וענבל ראובן). התערוכה כוללת חמישה פרויקטים מקוריים שיצרו חברי.ות רשת מרכז אדמונד דה רוטשילד – נגה אור־ים, חן פלמנבאום, יובל נאור, ליז מאר ואולגה סטדניוק. היוצרים.ות נבחרו במסגרת קול קורא וזוהי להם תצוגה נרחבת ראשונה בתערוכה מוזיאלית.

נקודת המוצא של התערוכה היא התשוקה האנושית שעומדת במרכז מעשה היצירה – לברוא עולם יש מאין, להפוך מחשבה לחומר וחלום למציאות. חמשת היוצרות והיוצרים בתערוכה מתבוננים במסורות עבר, יוצאים אל סיפורים קדומים, אל טקסים ופולחנים, כמו גם אל נרטיבים אישיים מההיסטוריה המשפחתית וזיכרונות נעורים – וחוזרים אל מקום שהיה ואיננו. זוהי חזרה המתחוללת תוך מפגש עם אגדות, מיתוסים וארכיטיפים ארכאיים, וכרוכה במחשבות על ביטויי שייכות וזהות עכשווית בקולם שלהם.

---

שוב הפעם
אוצרת: ליאורה רוזין
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 10.7