מה קורה // אולגה ויישביין

מי?

אולגה ויישביין, אמנית ומאיירת, גרה בבאר שבע. חגגתי 50 לפני חודש – הרגשה מוזרה :).
אינסטגרם

סטטוס זוגי?

בזוגיות ואמא לשני ילדים מקסימים: בן שסיים צבא ומחפש את עצמו ובת שהיא חיילת צעירה.
אנחנו גם מגדלים שתי כלבות. אחת מהן הצטרפה למשפחה לאחרונה, לאחר שבני מצא אותה פצועה עם רגל שבורה. הוא סיפר שכשהיא הסתכלה לו בעיניים, הוא פשוט לא היה מסוגל להשאיר אותה שם.

מה בצלחת?

אני אוהבת לטעום מאכלים ממטבחים שונים – רוסי, מרוקאי, אוזבקי, איטלקי ואסיאתי. מבחינתי, העיקר הוא הגיוון והסקרנות הקולינרית. ורצוי, כמובן, שלא אני זו שאצטרך לבשל. אבל בכנות, הכי אוהבת סנדוויץ׳ פשוט וטעים.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

שתי תערוכות יחיד שלי באוצרותה קייט פינקלשטיין, הנפתחות בזו אחר זו במהלך חודשי הקיץ, מציגות הבטים שונים ביצירתי – מהתבוננות במציאות הדיגיטלית ובחווייתו הפנימית של האדם ועד לחקירת המרחב העירוני כזירה של זיכרון, זהות ודמיון.

אני עובדת בטכניקת מונוטייפ ייחודית המשלבת דיו ואקריליק, שבוחנת את המרחב שבין כאוס לצורה, בין אינטואיציה לשליטה. בעבודותיי נוצרים דימויים הנעים על הגבול שבין המופשט לבין המציאות המוכרת.

התערוכה ״בועות״ מוצגת בימים אלה בבית האמנים בבאר שבע (עד ה־7.7). היא עוסקת בתופעות המאפיינות את העידן הדיגיטלי וצורות חדשות של תקשורת בין אישית – רשתות חברתיות, רעש אינפורמטיבי ואשליית הזמינות המתמדת.

התערוכה ״ורטיקלים ואופקים״ תוצג בתאריכים 8-21.7 בגלריה Talis בירושלים, ותוקדש לשלוש הערים שמילאו תפקיד משמעותי בחיי: באר שבע, תל אביב וירושלים. מתוך התבוננות באדריכלות כאורגניזם חי, אני יוצרת דיוקנאות פיוטיים ומטאפיזיים של מרחבים אורבניים. בעבודותיי מתקיימים זה לצד זה מבנים גרפיים מוקפדים וכתמי מונוטיייפ ספונטניים, ובאמצעותם הופכים בניינים ורחובות לנושאי זיכרון, אופי וסיפורים נסתרים.

נולדתי בחצי האי קרים, שם למדתי אמנות במכללה. אחרי שעליתי לארץ, סיימתי תואר ראשון בעיצוב תקשורת חזותית. מאז שנת 2003 אני גרה ויוצרת בבאר שבע. בהתחלה לא אהבתי את העיר. התגעגעתי למקומות האהובים עליי בתל אביב וביפו, שאותם אני כל כך אוהבת לצייר. אבל עם הזמן גיליתי את היופי הנסתר שלה, למדתי לאהוב אותה והיא זאת שנתנה לי השראה ליצור את דיוקנאות הערים.

אני חברה באיגוד האמנים בישראל, בעמותת היוצרים בנגב, וחברת הקולקטיב האמנותי DUCK & DODO (משנת 2016). הצגנו הרבה תערוכות יחד, בעיקר במסגרת אירועי שבוע האיור. בנוסף הצגתי מספר תערוכת יחיד, וגם השתתפתי בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל.

איזה אמן מפורסם פגשת, ואיך היה?

למען האמת לא פגשתי אותו, אבל עוד בילדותי, כשהייתי תלמידה בבית ספר לאמנות, התאהבתי ביצירותיו של מיכאיל ורובל. ורובל, שנחשב לאחד מחלוצי הסימבוליזם הרוסי, השפיע על הדמיון שלי ועל הדרך שבה אני מתבוננת באמנות. מאז הכרתי ואהבתי אמנים רבים מתקופות שונות, אבל אהבת הילדות שלי ליצירתו נשארה איתי עד היום.

מהו פרויקט החלומות שלך, וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

אני חולמת על יצירת מרחב אמנות מיוחד – שבו יצירות מקיימות אינטראקציה עם המרחב ומטשטשות את הגבולות בין יצירות אמנות לחלל, בין מציאות לדימיון. כדי להגשים את החלום הזה אצטרך, קודם כול, זמן. הרבה זמן. ניתוק מוחלט משגרת היומיום ומכל ההסחות שמסביב. וכמובן, גם תקציב נדיב במיוחד.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

נעלי ספורט נוחות (לטיולים עם הכלבים).