תערוכות קיץ בגלריה העירונית ראשון לציון

פורטפוליו Promotion: שתי תערוכות יחיד למארק ינאי ולשי עיד אלוני נפתחו בגלריה העירונית לאמנות בבית גורדון לונדון בראשון לציון

מארק ינאי // שרשי פתוח אלי־מים

הדימויים בציוריו של מארק ינאי נדמים במבט ראשון כריאליסטיים, אבל תחת מבט בוחן הציור מתפרק לאופן שבו מונח הכתם, לדרך שבה האור פוגש את המשטח, לשכבות הצבע הנוזל ובאמצעות פעולת הציור נחשף משהו ממהותו הפנימית. כל אחד מציוריו הוא מפגש עם האחר, בין אם זה אדם, עץ או מקום.

הציורים, הנעשים מתוך התבוננות ישירה, דורשים מיומנות גבוהה לצד צניעות שמשאירה מקום לאקראיות, במיוחד בעבודה עם צבעי מים. ההתבוננות היא לא רק רישום של מה שנמצא לפני העין, אלא תהליך של הבנת הנולד מתוך שהות ממושכת מול העולם. אבל, ינאי לא מבקש לשקף אותו במדויק, אלא בורא גרסה רזה ומאורגנת מחדש שלו.

מארק ינאי, ערן

מארק ינאי, בוקר ברחוב הצפירה

העבודות סובבות סביב רגע מזוקק של נוכחות במפגש בין צייר למושאי הציור, ובמקביל מתבקש גם הצופה להיות נוכח מולן. עבודותיו מקיימות שיח עם מסורת ארוכה של ציירים שעסקו בגוף האנושי – השדה שבו הארכיטיפי, המיתולוגי, הפוליטי והאישי מתנגשים. הישירות, הכביכול פשוטה, שבה מצייר ינאי, מותירה תחושה של כנות, חפה מניסיונות לרכך או ליפות את הנגלה.

התערוכה משרטטת את דמותו של צייר שיודע להסתכל בו־זמנית פנימה והחוצה, אחורה לעבר וקדימה לעתיד. צייר הרואה בהתבוננות דרך להכיר את העולם, ואת הציור כדרך לברוא ממנו מציאות אמנותית חדשה.

שי עיד אלוני // עקבות בשטיח

שי עיד אלוני הופך את בית גורדון־לונדון לשותף פעיל ביצירה. ההיסטוריה, הארכיטקטורה והזיכרונות הטמונים בקירותיו נטווים אל תוך מארג העבודות והופכים את סיפורו המקומי למיקרוקוסמוס של סיפור אנושי רחב יותר. שטיחים בדמות מסכות, הפזורים בחלל ומקבלים את פני המבקרים, יוצרים מעין טריטוריה סמלית של מעבר, מקום שבו מתקיים משא ומתן מתמשך בין פנים לחוץ, בין מוכר לזר.

בצבעוניותם ובנוכחותם מהדהדים השטיחים את נוצותיהם של היענים שגודלו בעבר בחווה הסמוכה לבית גורדון־לונדון לצורכי מסחר. אלוני ״מביית״ את היענים וממיר אותם בפסלים. פעולת הביות מסמנת את המעבר מהפראי לתרבותי, מהטבע אל מערך הסחורות, ומעלה שאלות על שליטה, שימוש וניצול.

מסכות המתכת הפזורות ברחבי הבית נושאות איכות כפולה, מודרניסטית ועתידנית מחד, וארכאית, ילידית מאידך. עבור אלוני המסכה היא מהאובייקטים הבסיסיים ביותר בתרבות האנושית, אמצעי המאפשר מעבר בין זהויות, בין האדם לבין דמותו, בין היחיד לבין הקולקטיב. הוא מציע בתערוכה נקודת מבט הרואה בתרבות האנושית כולה מארג של הווה מתמשך, חילופי זהויות והעברת צורות ורעיונות, מדור לדור וממקום למקום.