לא מחזמר של צד אחד: אודי גוטשלק על ״החבדניקים״

ענבל: הי אודי, מה שלומך, רגע לפני שבת?

אודי: אני בטוב. בבית, עם המשפחה. אחרי שבוע צילומים לוקח קצת אוויר לבישולים ושמש

ענבל: רצינו לשוחח על המחזמר שכתבת וביימת ״החבדניקים״ שמוצג בתיאטרון הקאמרי. לפני שנצלול, ספר קצת על המחזה, מה קורה בו?

אודי: בלי הרבה ספוילרים, יהודה וחיים, צמד אחים תאומים מכפר חב״ד, הראשון (יהודה) – גאון בתורה, והשני (חיים) – לא גאון ולא בתורה, יוצאים למסע למציאת שידוך בתל אביב עבור חיים, ומוצאים את עצמם בפני שלל פיתויים שהעיר תל אביב מציעה להם. הם עוברים, כל אחד מהם, מסע אישי שבו הם מגלים את עצמם כמעט מחדש

ענבל: מה לך ולחב״ד?

אודי: חכמה, בינה ודעת. חב״ד. לקח לי הרבה זמן עד שמצאתי את הזרם הנכון למחזמר. הרצון של חב״ד באופן הכי פשוט הוא להיות שם בשביל כל יהודי באשר הוא ולעזור לו. לכן יוצא שחב״ד הם גם אלו שיש להם חיבור וחיכוך על בסיס יומיומי עם אלפי ישראלים, חילונים ודתיים, שמטיילים ברחבי העולם ובארץ

אודי: הקרבה שנוצרת במפגשים האלו היא שילוב מושלם בין הכנסת אורחים, דיאלוג בריא, הכרת השונות של האחר וכיבוד אחד את האחר – וזה מבחינתי דבר גדול. אני לא אדם דתי, אני מאמין בחיבורים, בשילובים, בלעשות טוב. זה מה שעמד לנגד עיני כשהכרתי יותר לעומק את חב״ד

ענבל: בשבילי, כחילונית גמורה, השם היה גורם מרתיע. לא דמיינתי שיכול להיות משהו שאתחבר אליו במחזמר עם כזה שם. אז קודם כול הופתעתי מהאופן שבו הצלחת גם לכבד את חב״ד, וגם לגעת בנושאים של גאווה ועובדים זרים בצורה עדינה ויפה

זה סיפור אנושי על אנשים שנמצאים במסגרת, עם רצון להיות נאהבים. כדי לזכות באהבה הזאת הם צריכים להמציא את עצמם מחדש, אבל לא לוותר על החיים שלהם

אודי: אני מבין, אבל עם השם ״החבדניקים״ מגיע גם תקציר ההצגה וגם פוסטר שלא משאיר הרבה מקום לטעויות. אנחנו לא באים לראות ״כנר על הגג״, אלא למחזמר ישראלי מקורי עכשווי, שיש בו הרבה לב והומור. וכן, היה לי חשוב לכבד את הדת, המסורת, המנהגים והאנשים.

במהלך הכתיבה נפגשתי עם כל מיני יועצי דת ועשיתי קריאות של המחזה מול דתיים כדי לקבל מהם פידבק. שיניתי בעקבות המפגשים האלו כל מיני ניואנסים, כדי שזה יהיה הכי מדויק והכי נכון. זה לא מחזמר של צד אחד, זה סיפור אנושי על אנשים שנמצאים במסגרת, עם רצון להיות נאהבים. כדי לזכות באהבה הזאת הם צריכים להמציא את עצמם מחדש, אבל לא לוותר על החיים שלהם

סיפור שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות

ענבל: המחזמר רץ כבר ארבע שנים, הצלחה מאוד יפה, וזה המחזמר הראשון שאתה כותב. איך התגלגלת לכתוב מחזמר?

אודי: כן, כבר ארבע שנים ואנחנו חוגגים את הצגות ה־200, אושר גדול. מי היה מאמין? בקורונה מצאתי את עצמי עם המון זמן פנוי. תמיד אהבתי את הז׳אנר הזה, מחזמר – סיפור שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. אף אחד לא הולך ברחוב בחיים האמיתיים ומתחיל פתאום לשיר.

תמיד רציתי לכתוב את המחזמר שלי והחלטתי לנצל את התקופה של חופש הקורונה עם הסגרים בבית ליצירה. כך יצא ששנתיים ישבתי וכתבתי. עם הזמן הצטרף אליי אלעד פרץ, חבר טוב שהלחין את שירי המחזמר.

זה המחזמר הראשון שאני כותב לתיאטרון הרפרטוארי, אבל יש לי 20 שנות עשייה בתוכן של הצגות הן כבמאי והן כמחזאי. אבל כדי להצליח באמת צריך מישהו שיראה אותך, והמישהו הזה במקרה שלי היה גלעד קמחי, המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי.  הוא זה שראה את החזון, הוא שבחר לעשות את המחזמר, והוא זה שביים את ההצגה יחד איתי ועטף אותי בכל מה שהיה צריך

אודי גוטשלק. צילום: שמחה ברבירו

ענבל: לא רק ארבע שנים, אלא גם קהל נאמן שמגיע לראות את המחזמר שוב ושוב. כצופה בפעם הראשונה, ממש חשתי את האהבה של הקהל, וראיתי שהם מכירים את השירים, ואת האופן שבו הם מקבלים את השחקנים (הנהדרים) במחיאות כפיים

אודי: ואיזה אדירים הם, הקהל הזה שפוקד את אולם התיאטרון שוב ושוב ונותן לנו את האהבה הזאת. זה כל כך לא מובן מאליו. לשמחתי גם בהנהלת התיאטרון ראו שנוצר קאלט והחליטו על ערב ניסיוני מיוחד, שבו הקהל שמכיר כל כך טוב את ההצגה יכול לשיר בקול מלא יחד עם שחקני ההצגה את השירים.

הגג של התיאטרון עף באותו ערב, ומאז היו כבר כמה וכמה ערבי ״סינג־אלונג״, שהם חוויה בפני עצמה גם לשחקנים וגם לקהל. החיבור הוא קוסמי והאנרגיות שיש באולם בהצגות האלו מדהימות

ענבל: נשמע מדהים, זו באמת הצגה מאוד כיפית! אני בקלות יכולה לדמיין את הקהל עף בערב כזה. תכניס אותנו טיפה לתהליך היצירה וההפקה של מחזמר – איך זה קרה?

גלעד קמחי החליט לקחת את החומר הזה ולעשות מחזמר כמו שרק הוא יודע לעשות – עם היוצרים הכי טובים, הכי גדול והכי מושקע שהיה פה. ברודווי בארץ

אודי: אז נחזור רגע לתקופת הקורונה… אני כבר בתהליך מתקדם של כתיבה, ויש שירים מולחנים והתחשק לי לקבל פידבק מאנשים, לשמוע את המילים בפיות של שחקנים (עד אז אני קראתי לעצמי את כל התפקידים במחזמר).

יזמתי קריאה פנימית של חברי השחקנים, כולם היו פנויים כי עולם התרבות היה סגור. עשינו קריאה וזה הרגיש וואו, וגם הפידבק שקיבלתי היה מעולה. יזמתי עוד כמה קריאות כאלו, פשוט כי נהנינו מהן, ועם כל קריאה למדנו, שדרגנו והעמקנו עוד את הדמויות והסיפור

ואז, יום אחד, בעודי שוכב במיטה חולה בקורונה, אני מקבל טלפון מחבר טוב – הדרמטורג של הקאמרי גור קורן, ששמע על המחזמר מאחד השחקנים שהיו בקריאה. הוא שאל אם בא לנו להיפגש על זה, ואני החלמתי מיד 😊.

נפגשנו – גלעד קמחי, גור קורן, אלעד פרץ ואנוכי – והכימיה עבדה מיד. אחרי פרזנטציה ועוד פגישות עבודה על התוכן, שבהן העמקנו דרמטורגית את המחזה ואת הליינים של הדמויות, גלעד החליט ללכת על זה. מאותו רגע הייתי ברכבת הרים רגשית בתוך התיאטרון. גלעד החליט לקחת את החומר הזה ולעשות מחזמר כמו שרק הוא יודע לעשות – עם היוצרים הכי טובים, הכי גדול והכי מושקע שהיה פה. ברודווי בארץ. אז אחרי שלוש שנים של תהליך כתיבה ויצירה נכנסנו לחדר חזרות לשלושה חודשים, והמחזמר נולד

ענבל: מה הכוונה בהעמקה דרמטורגית?

אודי: כשהגענו לקאמרי עם השירים והמחזה הוא היה מפותח וכתוב מתחילתו ועד סופו, עם אופי ושפה מאוד ברורים, אבל לא כל הרגעים בסיפור ״החזיקו״, והליין של יהודה (אחד האחים) היה נסתר מתוך בחירה. שם היה מקום שבו גור וגלעד אתגרו אותי כמחזאי באמצעות כל מיני כיוונים וסיטואציות שהדמויות יכולות למצוא את עצמן בהם, ומתוקף זה למדנו עליהן עוד. במהלך העבודה הדרמטורגית העמקנו את הליין של יהודה וחשפנו אותו יותר, והעמקנו את היחסים בין האחים. גם חלק מהשירים המקוריים הוחלפו בשירים אחרים שנכתבו

ענבל: איך בניתם את הכוריאוגרפיה? יש ריקודים סוחפים וגם רגעיים קומיים יפים – המקל שנופל בין דמות אחת לאחרת לדוגמה

אודי: את הכוריאוגרפיה יצר אביחי חכם, יוצר על בעולמות עיצוב תנועה והכוריאוגרפיה (וחבר יקר). השפה התנועתית שהוא מביא ליצירה מוסיפה עוד רובד לתוכן, ואי אפשר להישאר אדישים נוכח הנאמברים שהוא בנה.

הוא גם השכיל לקחת את אותם רגעים קומיים ולתת להם מקום בתוך הנאמבר. לדוגמה, הרגע שבו המאפיונר מנשה נכנס לבמה ויורה באחד הרקדנים באמצע ריקוד, וטוען שהוא ירה בו בגלל שהרקדן לא דייק בתנועה – הוא אחד הרגעים הכי מצחיקים והכי אהובים עליי במחזמר. אני זוכר שכשראיתי את הנאמבר ״דין רודף״ בפעם הראשונה בחדר חזרות הייתי בהלם מהעוצמה הרגשית שהוא הביא אתו. זה היה מושלם, ואביחי הוא יוצר מושלם – חלומו של כל במאי

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

ענבל: בוא נדבר על הקאסט – איך מלהקים למחזמר? מי השחקנים?

אודי: חיפשנו קאסט מגוון. כזה שגם יודע לשיר, גם יודע לרקוד, גם יודע לשחק וגם יודע להיות קומי. אתגר מטורף כשלעצמו. את יהודה דווקא מצאנו מהר – עופרי ביטרמן לוהק מתוך קבוצת השחקנים של הקאמרי ואת חיים המשכנו לחפש. בשלב המאצ׳ עופרי נפגש עם כמה שחקנים, וכשהגיע רפאל עבאס הקסם קרה – חיים ויהודה האחים התאומים נולדו.

אליהם הצטרפו קאסט נכבד של מוכשרים ומוכשרות (טלי אורן, אוראל צברי, אלעד אטרקצ׳י, יניב סוויסה); וכדי לסגור את כל החבילה למחזמר – הליהוק הכי גאוני הוא תזמורת המהפכה שמנגנת לייב על הבמה לאורך כל המחזמר

ענבל: כולם באמת מעולים, וזה באמת לא פשוט – לשחק טוב וגם להיות זמר טוב, לא לכל אחד יש את זה. אתה כבר מזמן בעשייה חדשה, אמרת שאתה מתחיל צילומים – במה מדובר?

אודי: אני מביים סדרה לחינוכית – ״שכונת חיים״

ענבל: זה נשמע לי מוכר…

אודי: מאוד מוכר – זאת מחווה לסדרה הנוסטלגית האהובה של פעם. זה הפרויקט הנוכחי, אבל עברו הרבה מים והרבה פרויקטים מאז ״החבדניקים״, בכל זאת ארבע שנים. ביימתי בין השאר את ״מלכת היופי של ירושלים״ בתיאטרון בית לסין לפני כשנה, ועוד

ענבל: תודה על השיחה אודי, ומקווה שתיצור עוד פרויקטים מוצלחים

אודי: תודה לך!

החבדניקים
בימוי: אודי גוטשלק וגלעד קמחי
תיאטרון הקאמרי, שדרות שאול המלך 19, תל אביב