יאיר נוימן: למי שנדבק בחיידק עיצוב המשקפיים - אין דרך חזרה

עמית: בוקר טוב לונדון. מה שלומך יאיר?

יאיר: שלום! חם ובסדר

עמית: בדיוק, כמו בתל אביב. כאן גם מחכים לשלום. ספר לקוראינו מי אתה ולמה לונדון

יאיר: שמי יאיר נוימן, אני בן 42 ואני עוסק בעיצוב. עיצוב משקפיים הוא תחום עיקרי בעשייה שלי כבר מעל לעשור. הגעתי ללונדון ב־2010 אחרי לימודים בהולנד, באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, ומאז אני כאן.

לפני לימודי העיצוב, בארץ, עבדתי בתור מודליסט. היו לי שני מנטורים ותיקים ומנוסים שלימדו אותי את הטכניקות וגם הכירו לי מרצים בבצלאל, שנקר ומכון טכנולוגי חולון. באחת השיחות הוזכרה העובדה שיש גם אפשרות ללמוד בחו״ל.

התחלתי לחקור ונבחנתי לבתי ספר במילאנו, בניו יורק וגם באיינדהובן. איינדהובן נראתה לי עיר שלא הייתי רוצה לגור בה (וכמה שזה היה נכון…) אבל בית הספר הרגיש אחר מכל דבר שראיתי עד אז. החללים הפתוחים, השילוב בין עיצוב לאמנות, הכל הרגיש מיוחד

עמית: איך התגלגלת לעיצוב משקפיים?

יאיר: זה תחום קצת מוזר ועבורי מרתק, שנמצא איפשהו בין עיצוב מוצר לעיצוב אופנה; ויש בו גם צד רפואי לעניין כי מדובר באביזר שמתקן ראייה (כדי למכור משקפיים בארצות הברית, לדוגמה, צריך רישום FDA).

היה לי המזל להצטרף לסטודיו של רון ארד כסטאז׳ר שממדל משקפיים, ושם הכל התחיל. בזמנו, רון הקים מותג משקפיים פורץ דרך שנקרא pq. המותג כבר לא קיים, אבל הלמידה שלקחתי משם משמשת אותי בכל יום.

אצל רון הגאון גם הבנתי שאני מוכרח לפתח יכולות CAD (תוכנות תלת ממד), זה משהו שהיה קיים בלימודים, אבל לא שמו על זה דגש (אפילו להיפך). רון מגיע מעשייה ידנית, מתכת בעיקר, והוא בעצמו לא נוגע במקלדת, אבל הוא הבהיר לי שזה משהו שאני מוכרח שיהיה לי. קיבלתי שם את מלוא התמיכה ללמוד לעצב על המסך. מה שראיתי עד אז כלא־אותנטי התגלה לי ככלי שמשרת קריאטיביות באופן אופטימלי.

היכולת הזאת הובילה אותי עם הזמן להקים את המותג הראשון שלי – Wires Glasses, שמבוסס על הדפסות תלת ממד וכיפופי מיקרו CNC של פרופילי מתכת

הקמתי צוות קטן של בעלי מלאכה מצוינים בזימבבואה, שהיו מכופפים את החוט לכדי מסגרת משקפים ושולחים אותו ללונדון להרכבה של החלקים המודפסים, שעיצבתי הודות למה שלמדתי אצל רון ארד

עמית: אז בעצם ״הוסללת״ לכיוון משקפיים?

יאיר: לא בדיוק. עבדנו על הרבה דברים אחרים, כולל פסלים ומוצרים. אחרי התקופה אצל רון ולפני שהקדשתי את כל זמני למותג, הייתי עסוק בפיתוח פסלים לאמנים אחרים. זו הייתה עבודה נהדרת, בעיקר הודות לנפשות הפועלות – אמנים כמו פול קאמינס ובוב דילן, שאיתו עבדנו על פסלים שהוא הגה מחלקים של מכונות אמריקאיות ישנות.

בתעשיית המשקפיים יש אמירה שעבור מי שנדבק בזה – אין דרך חזרה. יום אחד עלה לי רעיון למסגרת משקפיים עשויה חוט אחד. באותה תקופה הייתי מושפע מאמנות אפריקאית וזה הסתנן פנימה. דמייני את היצירות שנמכרות בצידי הדרכים במדינות שבהן חומר גלם לדברים כאלה הוא חוטי טלפון גנובים.

אפשר לעשות מהם אמנות, צעצועים ומוצרים. אני עשיתי מזה משקפיים (אבל לא גנבתי חוטי טלפון). הקמתי צוות קטן של בעלי מלאכה מצוינים בזימבבואה, שהיו מכופפים את החוט לכדי מסגרת משקפים ושולחים אותו ללונדון להרכבה של החלקים המודפסים, שעיצבתי הודות למה שלמדתי אצל רון ארד.

זה היה הבסיס ל־Wires Glasses ב־2016. אחרי שרשמתי פטנט על דור 2.0 של המוצר – מסגרת שמתקפלת ללא צירים מוברגים, גייסתי השקעה מקרן בסן פרנסיסקו והחברה גדלה.

העיצובים הראשונים היו כולם מבוססים חוט מתכת אחד שמתקפל, שעליו אפשר ״להקליק״ צורות שונות של פרופילים מודפסים להחזקת עדשות. זו בעצם מסגרת אחת עם אינספור אפשרויות צורניות

עמית: ולאן כל זה הוביל אותך?

יאיר: היום, לב העשייה שלי הוא במסגרת מותג פרימיום שנקרא Y.NEUMAN, שהוא זיקוק של כל מה שעשיתי עד עכשיו, ללא ריסון או דחיפה של משקיעים ושותפים עסקיים. זו עבודה איטית. אני עובד עם ניילון מבוסס צמחים מודפס וטיטניום גמיש, אבל גם עם חומרים קלאסיים מסורתיים כמו אצטט. הייצור מתבצע במספר מפעלים בין יפן לאוקספורד שבאנגליה.

הקולקציה נמכרת בצורה המוכחת והטובה – בעזרת אופטיקאים מעולים. בישראל יש לי המזל להיות מיוצג על ידי Glassworks ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, גלריה יפיפייה שהמסגרות שלי בה מוצגות לצד עבודות של מעצבים שאני מעריץ כמו Yuichi Toyama ו־וLivio Graziottin.

הקו המנחה שלי הם האלמנטים שמסגרות טובות צריכות להציע סביב השימוש והנוחות. אני משתמש בסריקות תלת־ממד כדי לחקות את מבנה הפנים ועליהן מבוססים העיצובים שלי, לצד הצורות הוויזואליות

ללמוד את הדרך שבה העיצוב התפתח

עמית: כמה סוגי מסגרות/עיצובים מוצעים למכירה ב־Glassworks בתל אביב?

יאיר: הקולקציה מורכבת מ־27 דגמי בסיס. יש צבעים וגימורים שונים. נכון לעכשיו אנחנו מסיימים תקופת למידה של שנה שבה המסגרות היו זמינות בגלריה, והפידבק מאוד משמח. השקעתי זמן בהבנת הלקוחות, וחלק ניכר מהעיצובים עברו מקצה שיפורים. כבר במהלך התקופה ההתחלתית, המכירות בתל אביב התגלו כמוצלחות במיוחד. מבחינת היקף זה אפילו משתווה למה שנמכר בפריז – שם המותג נוכח הרבה יותר זמן

עמית: איזה כיף לשמוע שאנחנו קהל טוב. איך היית מגדיר את הקהל שלך באופן כללי?

יאיר: הקהל בתל אביב הוא ממש מעולה. לגבי הקהל בכללי – זו תשובה בהתהוות שאני בונה ומשנה כל הזמן. יש אנשים שמשקפיים עבורם זה מעניין – זה יושב על הפנים כל היום והופך להיות חלק אינטגרלי ממה שהם מרגישים בתקופה מסוימת. אלו האנשים שהעבודה שלי מושכת את תשומת ליבם. אבל הם מכל מין, גיל, מיקום, מקצוע, כך שאין לי יכולת אמיתית לצמצם אותם לקטגוריה מסוימת.

יש לא מעט אספנים שרוכשים מסגרות ולאו דווקא משתמשים בהן. כשמזדמן לי לפגוש אותם זה תמיד מרתק – הם בדרך כלל אנציקלופדיות בתחום שלא כתוב עליו המון

עמית: יש לך כוונות להרחיב את השיווק בארץ?

יאיר: לא, כי אם הליין גדל מדי – הוא מת מוות קליני

עמית: תסביר

יאיר: מהניסיון שלי, הקף מכירות גדול, באופן אוטומטי, יוצר תלות במפיצים. כשאני עובד עם גלריה או בוטיק אחד בכל אזור, הקשר עם מי שמסביר את העבודה למשתמש הסופי הוא בריא והתקשורת אפשרית.

חשוב לי שלמי שמרכיב את המשקפיים תהיה ההזדמנות ללמוד את הסיבות והדרך שבה העיצוב התפתח; וחשוב לי שיש למשתמש מישהו לחזור אליו במקרה שהוא צריך עזרה.

Glassworks הם בעיניי המקום האידאלי לזה בישראל. בנוסף למומחיות שלהם באופטיקה, הידע שלהם בעיצוב הוא פנומנלי, ולהתארח אצלם זו חוויה בפני עצמה. הם הוכיחו שלפרימיום בעולם המשקפיים יש מקום נכבד בישראל, ולא סתם קהל הלקוחות שלהם מורכב מחלק מהאנשים המעניינים והמוכשרים ביותר בארץ

עמית: בכמה מדינות נמכרים העיצובים שלך?

יאיר: שש – ישראל, בריטניה, צרפת, קנדה, הודו ודרום אפריקה

עמית: ושאלת השאלות… מה מכאן?

יאיר: מכאן אני ממשיך לפתח. יש לי אין סוף רעיונות שאני צריך לבדוק ולממש. החל מביומימיקרי – תחום העוסק בלמידה מהטבע כדי לפתור בעיות אנושיות, דרך שיפורי אחיזת המסגרת על האף וכלה במסגרות חלולות להפחתת משקל וצורות עדשות שנוצרות בדיאלוג עם צורת ארובת העין של המשתמש.

מותגי המשקפיים המסחריים מחויבים לשחרר לשוק קולקציה כל עונה. אני חופשי מזה ומשתדל להוציא משהו לאור היום כשיש לי סיבה טובה לכך