מה קורה // ניצן בן זימרה

מי?

ניצן בן זימרה, בת 30, גרה ביפו.
אתר / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

רווקה מתוקה ומחפשת.

מה בצלחת?

הכל, עם נקודת תורפה רצינית לבורקס.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

אני מציגה תערוכת יחיד ראשונה במסגרת הפרויקט ״נדבך״ בבית האמנים בירושלים, באוצרות אוריאל מירון. זו תערוכה של צילום ופיסול, וקוראים לה ״עברנו ->״. שם התערוכה מתייחס לסיטואציה שכולנו מכירים – הפליאה שמתעוררת כשאנחנו מגיעים למקום ומגלים שהוא כבר לא נמצא באותה הכתובת.

המעבר הזה (כמו מעבר דירה), גורם למקום להתקיים בכמה מרחבים. במקום ישן נשאר בעיקר הזיכרון, או איזה רהיט שמרמז על מה שהיה, בעוד שהמקום החדש בתהליך של התהוות וגיבוש אופי.

הצילום בתערוכה גדול מאוד ושחור מאוד. יש בו שני אובייקטים שנעוצים לאדמה, נוטים הצידה אבל עדיין עומדים בזכות עצמם. לעומתו, הפסלים בתערוכה עדינים וקצת חמקמקים בגלל הנטייה שלי להטמיע אותם בחלל: הם לבנים, ולפעמים ממש מעוגנים או נובעים מתוך הרצפה או הקירות. קיר שנעוצות בו סיכות, קיר אחר שמתקלף, קילופיו מצופים אדמה, וחושפים ליבת פח בוהקת. העדינות וההתמזגות לחלל מאפשרת לי לפעול בקנה מידה אינטימי, לפצוע פצע קטן, ועדיין להפעיל את כל החלל.

העבודה שלי עם דברים שכבר קיימים בעולם (בצילום זה המבט שמארגן את מה שכבר נמצא; בפיסול זו עבודה עם רדי מייד וחומרים גולמיים כמו ברזל ואדמה) נובעת משאלה שאני שואלת את עצמי הרבה: מה נשאר? ממקומות, מאנשים, מחוויות?

מה עושים עם זה? ומה עושים עם מה שלא נשאר? הדחף המיידי הוא לאחוז דברים שלא יברחו, אבל דברים נעלמים ומותירים סימנים או אסוציאציות מעורפלות. תלוי כמה זמן עבר, וכמה חזק הזיכרון.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

רוג׳ר קורמן, מלך הבי מוביז. נפגשנו כשהייתי צלמת של פסטיבל סרטי אימה שנקרא Overlook, באורגון ארצות הברית. לקח לי רגע לקלוט את מי פגשתי כי הוא עמד לבד וחייך והיה נראה לי סתם איש חביב. הוא אמנם אחז בגרזן, אבל עדיין.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

חלומות משתנים וגדלים, בינתיים יש חלום שהוא בעצם הרפתקה, שצריכה לכלול כבישים פתוחים, מצלמה ואותי. כמה עשרות אלפים ואני יוצאת לדרך.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

כפכפי פלטפורמה, יש וראציות ביפו.