Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
דין גרוברד // הנצחון הכי מוחלט (עד כה)
אני דין גרוברד, מאייר ויוצר קומיקס, במקור מעמק חפר וכיום גר עם זוגתי בברלין. פעם בשבוע, כבר שנה וחצי, אני מצייר סטריפ קומיקס סאטירי־פוליטי שעולה ברשתות, ומלווה גרסה מצוירת של עצמי דרך הטירוף הפוליטי בישראל, מבפנים ומבחוץ.
עכשיו, בגיבוי הקהל ההולך וגדל, אני מוציא את הטור באוסף מודפס לקראת הבחירות, ואני קורא לו ״הנצחון הכי מוחלט (עד כה)״, כי זו דרך טובה לתאר את מה שעברתי עם הטור הזה מאז תחילתו.
הכל התחיל ביוני 2025, מיד אחרי הסיבוב הראשון של המלחמה עם איראן. במהלך הלימודים שלי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחילו בסוף הקורונה ונגמרו בשיא המלחמה בעזה, כבר ניסיתי כמה פעמים לחבר בין קומיקס רשת קומי למצב בארץ. אבל אז הגיע הרגע שעיצב את הטור: כל מי שהפגין עד אז שבוע אחרי שבוע נגד הממשלה, בעד החזרת החטופים או הפסקת המלחמה, פתאום נאלם והתלהב מהפירוטכניקה של ההפצצות באיראן.
כבר גרתי בחו״ל אז, תלוי בין חרדה לקרובים אליי בארץ לבין תסכול מהשמחה מקיר לקיר על ״הנצחון לדורות״, ונשארתי חסר מילים. החלטתי שזו צריכה להיות נקודת המוצא שלי, ועל זה היה הקומיקס הראשון בסדרה: אני, חסר מילים ומותש, בזמן שראש הממשלה מתגרה בי שאין לי קאמבק שמאלני טוב לאופוריה, בעודו רוכב החוצה מהפריים על… זקפה ענקית, מעוטרת בדגל ישראל. כך התחיל הטור בשמו הלא־רשמי ״זקפות לאומיות״.
מעולם לא הייתי אקטיביסט גדול. יש הרבה אנשים אמיצים שעושים עבודה חשובה כדי להסיט את המציאות בארץ לכיוון טוב יותר. אני פשוט מאייר שמצא על מה לדבר
הקומיקס תמיד מכיל קודם כל אותי, לרוב עם הבעה יבשושית ומאוסה. בהתחלה ביבי היה השותף הראשי, תמיד מנסה לגרור אותי להרפתקאות, אבל עם הזמן הקאסט התפצל: אנשים אמיתיים מהתרבות ומהפוליטיקה, שאני מאייר קרוב יחסית למציאות, וגלריה שלמה של ״דינים״ מקבילים, כל אחד מייצג עמדה או סטריאוטיפ: דין הימני, עוצמה יהודין, פלסדין, חרדין, דין האמין ועוד. השם שלי, התברר לי, נוח להרבה משחקי מילים בעברית.
השפה האיורית מהדהדת סדרות אמריקאיות כמו ריק ומורטי, עם קו אחיד וצביעה שטוחה, שאני שובר עם זוויות מצלמה ורגעי פעולה דינמיים יותר שמרפררים לקומיקס פעולה אמריקאי ולמנגה יפנית. מתחת לשפה המסחרית יש הרבה השראה מעולמות קומיקס האנדרגראונד, של מאיירים כמו רוברט קראמב ובאזיל וולברטון, שמתבטאת בבוטות של הטקסט והאיורים עצמם. הכל מאויר דיגיטלית, במברשות שמחקות עט רפידוגרף ומרקרים אלכוהוליים, שאיתם אני רגיל לעבוד גם ידנית.
מעולם לא הייתי אקטיביסט גדול. יש הרבה אנשים אמיצים שעושים עבודה חשובה כדי להסיט את המציאות בארץ כמה מעלות לכיוון טוב יותר. אני פשוט מאייר שמצא על מה לדבר. המרחק מהארץ נתן לי ביטחון מהמתח והחרדה, אבל גם הותיר אותי, כמו ישראלים רבים בחו״ל, בתחושה של חוסר אונים אל מול ההתדרדרות, וזו הדרך שלי להישאר נוכח במרחב הזה.
אני לא משלה את עצמי שאני משנה דעות. אני פועל ברשת, וברשת אנשים באים בעיקר לריב. אבל אני כן יכול לאשרר תחושות שאחרים חולקים, וזה עובד לשני הכיוונים: כשאני משחרר קומיקס בימי חמישי, אני מזכיר לאנשים שהם לא לבד, וכשאני מקבל הודעות ותודות, זה נותן לי בחזרה את התזכורת שלא כולם בארץ מסיטים את המבט.
אחת לכמה זמן אקבל מהצד הימני תגובה בנוסח ״לא מסכים איתך על כלום, אבל מת על הקומיקס״, וזה מבחינתי סוג של ניצחון (מוחלט, עד כה). זה, וההנאה בלקבל תלונות מהאגף הניצי של הקהל בכל פעם שאני מעלה שת״פ ממומן שלא כולל זקפה מפורשת.
שנה וחצי אחרי הסטריפ הראשון ורגע לפני הבחירות, הרגיש לי נכון לאסוף את כל התקופה הזאת, יחד עם הקהל שלי, לנקודת ציון כלשהי. חגיגה של ״זקפות לאומיות״ ומה שעברנו עד כה, if you will. בנוסף, הפרויקט הבא שלי, נובלה גרפית על הילדות וההתבגרות שלי בישראל, זכה למימון מפעל הפיס והוא עתיד לתפוס את מרבית תשומת הלב שלי לאחר השקת הספר.
הקמפיין נמצא בשבוע האחרון שלו, כבר עבר את היעד הראשוני ובדרך ליעד הבא. אירוע ההשקה יתקיים בתל אביב, בסוף השבוע שלפני הבחירות. מאחורי הפרויקט הזה נמצאים אנשים רבים: החברים הקרובים שאיתם אני שופך את חמתי הפוליטית, ה״כת הפנימית״ שמייעצת לי על תוכן, דמויות מוכרות מהפוליטיקה, התרבות והעיתונות הישראלית שמשתפים אותי מדי שבוע, וקבוצת המאיירות והמאיירים הוותיקים שמלווה אותי מדי שבוע וביתר שאת לאורך הקמפיין. אם משהו כאן דיבר אליכם, אשמח אם תצטרפו 🙂
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
