מי מייצר את מה שאנחנו צורכים

על Scott Ballum קראתי בבלוג של SPFK (תודה אסי), מין פירמה בינלאומית שעוסקת אם הבנתי נכון בייעוץ לגבי חיזוי טרנדים. בכל אופן, באלום הוא מעצב גרפי שגר בברוקלין, שהחליט ליצור קשר באופן אישי עם מישהו, לא חשוב מי, שמעורב בשרשרת הייצור של כל פריט שהוא צורך. זה יכול להיות מעצב האריזה, פועל בקו היצור, שף, חוואי או אפילו נהג המשאית. הוא פתח לשם כך אתר, ובלוג, בהם הוא מתאר את החוויות והתובנות שלו. בהצהרת הכוונות שלו לפרוייקט הוא כותב:

The plan at the outset is to spend the next year, my 30th as it happens, hyper conscious of every consumer purchase I make. For every transaction, there must be a personal connection with someone along the production chain. Whether its the designer, factory worker, chef, farmer, or maybe even trucker, being aware of the lives touched by every product I buy will certainly enlighten me, probably surprise me, possibly shame me, and absolutely provide me with some good stories.

אבל דווקא בגלל זה, בגלל שעל פני השטח כל הסיפור הזה נשמע כל כך לא הגיוני, דווקא בצעד של באלום יש משהו כל כך אופטימי לגבי העולם הזה, שפתאום הוא נראה פחות נורא ופחות מאיים, גם אם אני מסתפק בינתיים בלקרוא על מישהו שעושה כזה דבר ולא עושה את אותו הדבר בעצמי.עוד לא הספקתי לעבור על כל הבלוג, אבל הרעיון כל כך מצא חן בעיני שמצאתי את עצמי נודד בין הסיפורים שלו ובין האנשים שהוא פגש בינתיים. זה הרי כל כך מופרך בעולם הזה להכיר אנשים שמעורבים במה שאנחנו קונים, ואני לא מדבר דווקא על כל מה שיוצר בסין. יש בכל זאת עדין דבריםשמייצרים גם בארץ. רובנו הרי לא יודעים איך קוראים לדוור שמחלק לנו את הדואר, או למי שמנקה את חדר המדרגות (גם אני כמובן, זה לא שאני יוצא דופן).

אין לי מסקנות והוראות לפעולה, אני לא יודע מה יהיה מחר בבוקר. אני רוצה להאמין שמשהו בכל זאת אולי יהיה אחרת. מחרתיים בכל מקרה אני נוסע לוינה וברטיסלבה לחופשה קצרה, המלצות יתקבלו בברכה במייל.