אסתי קנובל: רצה למרחקים ארוכים

המרכיב של קיפול וחיתוך חוזר ומופיע לכל אורך הקטלוג ״רצה למרחקים ארוכים״ של תערוכת היחיד של הצורפת והתכשיטנית אסתר קנובל, זוכת פרס אנדי ל־2008. המידע בקטלוג מודפס על צד אחד בלבד של הדף, שצדו השני נשאר לבן. אין הכוונה שבזמן הדפדוף לצדו של כל עמוד מודפס מופיע עמוד לבן, מכיוון שכל צמד עמודים מחוברים אלה לאלה. אפשר לחשוב שיש כאן גימיק עיצובי בלבד, אך כשמגיעים לחלק שבו מתחילה תצוגת היצירות, נהפכת ההחלטה של מעצבי הקטלוג, מיכל סהר וקובי לוי, למנומקת ולמרשימה, שכן היא מעשירה את הצפייה בקטלוג ומגיבה ליצירות שמוצגות בו.

אם בדרך כלל כל יצירה מוצגת בשלמותה, מעצבי הקטלוג נטלו לעצמם את החירות להציב לאורך כל הקטלוג יצירות שנחתכות בשולי הדף. ומכיוון שכל עמוד מחובר לזה שאחריו, במעין שרשרת אינסופית של דפים, אפשר לצפות בכל יצירה גם בשלמותה בעזרת פעולה פשוטה של קיפול מחדש של הדף.

באופן זה מעניק עיצוב הקטלוג רובד נוסף לשם התערוכה – ״רצה למרחקים ארוכים״ – מכיוון שהדפדוף בקטלוג נותן את התחושה שהוא אינסופי: כל כפולת עמודים נגמרת ביצירה, שהמשכה מופיע בצדו השני של הדף. קשה להפסיק לדפדף, כי הפסקת הדפדוף כמוה כוויתור על יצירה, כנטישת מסלול הריצה בזמן התחרות.

גם בעטיפת הקטלוג יש הברקה עיצובית: היא מודפסת על נייר כמעט שקוף, שעליו מופיע שם האמנית וחלק משם התערוכה. וגם כאן יש חיתוך. בשער הקדמי והאחורי נחצה שם התערוכה לשני חלקים: ״רצה למרחקים״ בחזית, ו״ארוכים״ בדש הפנימי. כך גם בשער האחורי, שבו מופיעים שם האמנית ושם התערוכה באנגלית. אפשר להסיר את העטיפה, ולפרוש אותה לגודל של כ־64X44 ס”מ. בצדה הפנימי מודפסות כמה מיצירותיה של קנובל בדומה לאופן שבו הן מופיעות בעמודי הקטלוג. מבחינה זו נדמה שלו היינו פורמים את דפי הקטלוג, היינו מקבלים תוצאה דומה.

ההצדקה לבחירה העיצובית הזאת ניתנת במאמרה של אוצרת התערוכה, מאירה יגיד־חיימוביץ, הפותח את הקטלוג. יגיד־חיימוביץ מתייחסת לגוף היצירה העשיר של קנובל, שנוצר במשך שלושה עשורים, וקוראת להתבונן בו כבארכיאולוגיה, חפצים אותנטיים המחולצים מתרבות הצריכה ״מטופלים על ידה כאמצעים להעלאת זיכרון״.

עיון בקטלוג יוצר תחושה של התבוננות במאגר של חפצים, מעין ספירת מלאי. בכל כפולת עמודים מסודרים זה לצד זה לעתים עשרות פריטים המרכיבים ביחד קולאז׳ מרשים ביותר של יצירות.

התכשיטים של קנובל אינם זוהרים או נוצצים; יש בהם מן הצניעות והחמלה של מי שמודעת לפעולתה היומיומית, הסיזיפית, אשר אינה יודעת פשרות; מי שמודעת למאמץ שנדרש ממי שלקחה על עצמה את המחויבות לרוץ למרחקים ארוכים. זו אינה פעולה שנגמרת מיד, אלא, כפי שמגדירה אותה יגיד-חיימוביץ, ״יצירת תכשיטים כפעולה קיומית-ביקורתית; כדרך חיים המושרשת בעשייה, במלאכה, בפרקטיקה; כאמירה מתריסה המתעמתת עם הצורפות המסורתית ומכוונת לטווח ארוך״.

בהמשך מתייחסת יגיד־חיימוביץ למקומה של קנובל ביחס ליצירות שלה, ונעזרת לשם כך בספרו של הנרי פטרוסקי, ״חפצים שימושיים״ (ספריית אופקים, עם עובד, 1995): ״צורפות היא מקום בזעיר אנפין, יצירה מיניאטורית המניבה חפצים צנועי ממדים ומעוטי יומרות – סיכות, מחטים ואצבעון. אבל, כדברי הנרי פטרוסקי, דברים קטנים אומרים לפעמים המון. בחוט התפור בבגד אפשר לזהות את רוח הרפאים הגמישה של המחט. וברצף הזה, החוט והמחט לא רק עיצבו את בגדי אבותינו אלא גם קיבצו יחד ניירות מודפסים לקונטרסים, ואת אלה לכרכים״.

נדמה שאין דרך טובה מזו לתאר גם את המהלך המדויק של מעצבי הקטלוג, שהשכילו לרקוח מהחומרים שהונחו לפניהם יצירת מופת עיצובית מחושבת היטב. לעתים רחוקות בלבד מצליח קטלוג להשתוות, ואף להתעלות על החוויה הרגשית שמייצר הביקור בתערוכה עצמה.

בדרך כלל אין תחליף לנוכחות הפיסית מול אובייקט אמנותי ואומנותי. אבל בעוד שהתערוכה מוצגת במוזיאון בחלל חשוך ודרמטי, הצליחו המעצבים של הקטלוג, מיכל סהר וקובי לוי, ליצור תחליף הולם שרושמו יישאר עוד זמן רב גם לאחר שהיצירות הורדו מהקיר.

---

קטלוג התערוכה אסתר קנובל: רצה למרחקים ארוכים
אוצרת התערוכה: מאירה יגיד־חיימוביץ. הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 80 עמ׳
פורסם במוסף ספרים של עיתון הארץ