אהוד בנאי חייב לזוז

מזמן לא התרגשתי ככה בסרט.

הכל התחיל מהפוסט של איתמר, ״הסרט הישראלי הכי טוב של השנה״. זה מה שהוא כתב: ״צריך לעזוב הכל ולרוץ לראות את חייב לזוז, הסרט התיעודי החדש על אהוד בנאי והפליטים. כי הוא מתמקד לא רק בגלגוליו המרתקים של הרוק הישראלי בשנות ה־80, אלא במאבק ליצור כאן תרבות שונה מזו שמכתיב הממסד. כי הוא מתייחס לזכותו של האחר להיות אחר, בלי להרים ידיים. הלוואי שבמאי הסרט, אבידע ליבני, ימשיך לתעד את האנשים שהתעקשו בצדקת דרכם והמשיכו ליצור את המוזיקה שהם אוהבים באמת. רמי פורטיס, ברי סחרוף, קורין אלאל, יהודה פוליקר, מאיר בנאי ועוד רבים אחרים״.

אני חושב שלא הייתי יכול לנסח את זה טוב יותר.

נדמה לי שהאמן שראיתי הכי הרבה הופעות שלו זה אהוד בנאי, במיוחד מכתה י׳ עד הצבא. מדובר בכמה עשרות: המרתף העליון בבית לסין, קולנוע אלנבי, צוותא, עין הוד, ים המלח, אולם הספורט של בית הספר התיכון עירוני ד׳ (עירוני ד׳ !!!), ועוד ועוד. כך שידעתי שאת הסרט הזה אני חייב לראות. ולמרות שקראתי רבים שאהבו ושיבחו, לא הייתי מוכן לעוצמת הרגשות: חיוכים בלתי רצוניים, צמרמורות בגוף, והתרגשות אמיתית לאורך כל הסרט.

ברור לי שחלק מההנאה מהסרט של באידע לבני נובע מהעובדה שזה החזיר אותי 20 שנה אחורה, בכל זאת לנוסטלגיה יש את הכוח שלה. אבל אני חושב שמעבר לזה הסרט פשוט מצליח להיות מסמך תיעודי מרתק של אותה התקופה ולא נופל למלכודת הקיטש והרומנטיזציה שהוא היה יכול ליפול אליה בקלות. הסבר אחר טמון בעובדה שזה גם לא סרט על אהוד בנאי, אלא סרט שמשתמש בו כדי לספר סיפור. התפקיד של יוסי אלפנט בסרט, ובסיפור, לא פחות חשוב. כמה חבל שאי אפשר היה לראיין אותו, כמו גם את ז׳אן ז׳ק גולדברג.

יש לי מאותה תקופה את כל הכרטיסים של ההופעות שהלכתי אליהן. יהיה קצת מוגזם להגיד שאני זוכר כל הופעה, אבל זה לא יהיה לגמרי לא נכון. אני זוכר את החברים של נטשה באמפי וואהל, קצת אחרי מחנה קיץ. את ההופעה של הקליק בזמן אמיתי שרק נפתח. את מאמי בצוותא בחצות, לדעתי זה היה ראש השנה. את המרתף העליון של בית לסין, שהיה בזמנו גם אולם הקולנוע החביב עלי.

יצא לי בכל זאת רומנטי ונוסטלגי, אני מקווה שזה לא מרתיע. גם אם לא הייתם באותה תקופה בני 16, אני די משוכנע שתצחקו, תתרגשו ותיהנו כמו כל הקהל שמילא את האולם. אם לחזור למה שכתב איתמר, אני לא יודע אם זה הסרט הישראלי הכי טוב של השנה, אבל הוא ללא ספק המרגש מביניהם.

הכי חשוב – לא לשכוח להזמין כרטיסים מראש, חבל שתגיעו סתם, האולמות תמיד מלאים. לוח ההקרנות נמצא כאן.