היחס שבין הראש, היד והלב

יש לפעמים רגעים בעבודה השוטפת, של ראיונות-ביקורות-סקירות-כרוניקה וכן הלאה, שעוד לפני שכתבת את המילה הראשונה, אתה יודע שמדובר באחד הרגעים המוצדקים. הראיון שפורסם היום עם אבי איזנשטיין הוא אחד מהרגעים האלו.

הכרתי את שמו של איזנשטיין עוד לפני שנפגשנו. בכל זאת, הוא מלמד טיפוגרפיה בבצלאל למעלה מ־35 שנה. אולם, עד לפני שבועיים לא נפגשנו מעולם. הפגישה עברה בטוב, ובסיומה קיבלתי את הספר שהוציא לאור בימים אלו ממש. הספר, ״סימנים בתקשורת חזותית״, מאגד כ־120 עבודות טיפוגרפיות, פרי עבודתם של סטודנטים בקורסים שלימד איזנשטיין בבצלאל. הוא מחולק לשני חלקים: הראשון, יסודות בעיצוב סימן, לוגו וסמל, והשני, סימני דרך – טיפוגרפיה ניסויית.

בכל פעם שאני מפרסם משהו שקשור לטיפוגרפיה אני מרגיש כאילו ניצחתי את המערכת (הכוונה לא למערכת העיתון אלא לעולם כולו). אם זה קשור בספר על טיפוגרפיה – זו בכלל מצווה. ואם זה קשור לספר על טיפוגרפיה עברית – נדמה לי שמקומי בגן עדן מובטח.

להגיד שהתרשמתי מאיזנשטיין זה יהיה אנדרסטייטמנט. לא בכל יום יוצא לך לפגוש באדם שמדבר על חינוך, על אחריות, על אהבה לסטודנטים, בכזו התלהבות ומסירות. אדם שרואה במה שהוא עושה שליחות, ולא מתבייש בזה. ושוב, בואו לא נשכח, בסך הכל מה שהוא עושה בסופו של דבר זה ללמד טיפוגרפיה.

פשוט תענוג.