נפתח מוזיאון העיצוב חולון

בשבועיים האחרונים הייתי מאד עסוק בכל מה שקשור לפתיחה של מוזיאון העיצוב בחולון. האמת – מרגש; גם  כמעצב, גם כצרכן תרבות, אבל גם כעיתונאי. לא מזמן חשבתי שזה די נדיר שבמהלך הקריירה העיתונאית שלך קורה שנפתח מוזיאון בתחום הכיסוי שלך, ולא סתם מוזיאון אלא כזה שמתיימר לשחק במגרש של הגדולים: מספיק להציץ ברשימה של המעצבים שיציגו בתערוכה הראשונה בשביל להבין את זה.

יצא לי לבלות במוזיאון לא מעט בימים האחרונים – בסיור מקדים, במסיבת עיתונאים, בארוע הפתיחה, ובכנס שנערך לכבוד רון ארד, שהביא איתו לפתיחה כמה מהחברים המפורסמים שלו. פתאום, מה שעד לא מזמן היה נדמה כמו משהו לגמרי מופרך, קורה באמת: יש מבנה, יש תאריך לפתיחת התערוכה, יש באזז. התחושה בפתיחה ביום ראשון הייתה כמו חו”ל קטן, ולא פעם הבטתי בהשתאות על המוני האנשים שהסתובבו במבנה המרשים של המוזיאון.

לא מעט אנשים שאלו למה לעשות פתיחה נפרדת לבניין ופתיחה נפרדת לתערוכה. האמת – החלטה שיווקית מבריקה. ככה גם אפשר להכניס המון אנשים למוזיאון (יש יותר מקום ולא צריך לפחד שמשהו ישבר), גם אפשר להתרשם נטו מהמבנה עצמו, וגם, כשתיפתח התערוכה הראשונה, ידברו עליה ולא על המבנה. נכון שרוב הסיקור התקשורתי התקיים עכשיו, ובכל זאת – לדעתי הם עובדים נכון.

ביום שישי האחרון התפרסמה בגלריה כתבה ארוכה של נועם דביר (כתב האדריכלות של גלריה) ושלי על המוזיאון. “עוד לפני שהוצגה במוזיאון החדש ולו תערוכה אחת, ברור שמדובר באייקון ובמבנה שמעורר תשומת לב בינלאומית”, כתבנו. מסוג האמירות שקצת קשה לבסס אותן. מהצד שלי אני יכול לספר שכל המרואיינים שלי מחו”ל (והיו כאלו לא מעט) בשנה האחרונה הביעו התעניינות במוזיאון, שאלו מתי הוא נפתח, וחלקם אף ציינו במפורש את כוונתם לבקר בו.

אבל הנה בכל זאת הוכחה נוספת. כשחיפשתי השבוע בגוגל חומר על מוזיאון העיצוב של לונדון, התחלתי להקליד (באנגלית) את צירוף המילים מוזיאון לעיצוב. הופתעתי לגלות את מוזיאון העיצוב בחולון מופיע כבר ב”עשירייה הראשונה”, וליתר דיוק באפשרות השישית שמנוע החיפוש של גוגל מציע. אמנם אחרי ניו יורק ולונדון, ונכון שאין כל כך הרבה מוזיאונים לעיצוב בעולם, ועדין. בעידן שבו גוגל הוא המקום שבו הכל פחות או יותר קורה, עושה רושם שהצירוף של העיר חולון ושל עולם העיצוב כבר לא מופרך בכלל.

עכשיו נשאר רק לחכות בסבלנות לתערוכה הראשונה, ולאלו שיבואו בעקבותיה. בלי נדר, יש למה לחכות.