גרפיקה שימושית

בשבוע שעבר נפתחה בספריה הלאומית תערוכת רטרוספקטיבה למעצבת הגרפית עלי גרוס. סביר להניח שרוב הקהל בארץ לא מכיר את השם שלה, ואני יכול לנחש שגם רוב המעצבים הגרפים לא שמעו עליה מעולם, אף על פי שבמהלך הקריירה שלה היא עיצבה מאות עטיפות ספרים וכן סמלים מסחריים, תווי ספר, כתובות זיכרון ומצבות, כרזות ופרסומים שונים, וביניהם הסמל של עיריית ירושלים (ביחד עם פרנציסקה ברוך), הסמל של ממגורות דגון, העטיפה של תנ"ך קאסוטו, הצעות לעיצוב סמלי המחלקות ב“בצלאל החדש“, ועוד ועוד.

הצעה לסמל העיר ירושלים, 1949

לרגל פתיחת התערוכה התפרסמה בגלרייה כתבה שלי על גרוס. אני יודע שאני לא בדיוק אוביקטיבי אבל הנה, שוב מצאתי את עצמי באחת מהכתבת המוצדקות, תורם את החלק שלי לפרסום שמה ופועלה. גיל וייסבלאי, שאצר את התערוכה ביחד עם המעצב עידו ברונו, מספר בכתבה שלפני כמה שנים, כשפגש בגרוס, שאל אותה למה אין עליה חומר כתוב. "היא אמרה שזה לא עניין אותה ושהעבודות שלה היו הפרסומת הכי טובה. ‘גם לא הייתי צריכה שהשם שלי יופיע בספר טלפונים', היא אמרה. עבודות רבות שלה לא נשאו את הקרדיט שלה. היא לא חיפשה את זה, היא שייכת לדור אחר, שזה פחות עניין אותם.

"שאלתי אותה אם אף פעם לא היתה לה תערוכה בארץ, והיא אמרה שהיו לה תערוכות במקומות כמו טוקיו או ניו יורק, אבל בארץ אף פעם לא היתה לה תערוכת יחיד. זו לא היתה טרוניה או תלונה. כשהצעתי לה שנעשה תערוכה בספרייה הלאומית היא התרגשה מאוד: היא שייכת לדור שבעבורו הספרייה הלאומית היא מוסד, לא דבר של מה בכך, זה כבוד גדול. למרבה הצער, עד שהגענו למימוש העניין הידרדר מצבה הבריאותי ואת שארית הקשר כבר עשינו עם בני המשפחה".

לצערי, מכיוון ששברתי את הבהן לפני שלושה שבועות לא יצא לי לבקר עדין בתערוכה. גם מהקטלוג שעיצבה עדה ורדי הספקתי להתרשם רק מגרסת הפידיאף. ולמרות שבדרך כלל מרגע שכתבתי על משהו מבחינתי הוא כבר קרה, אין לי ספק שלתערוכה הזו אני אעשה את מירב המאמצים להגיע, ולו בשביל לראות את דפי הסקיצות ועטיפות המגן המקוריים.

לסיום, הנה אחת העבודות החביבות עלי מהתערוכה. פשוט מקסים.

הצעות לעיצוב סמלי המחלקות ב“בצלאל החדש“. דיו על גבי נייר צילום, 1941 לערך