איור עכשיו. מפגש 09: אסף בן ארוש

המאייר התשיעי שאיתו נפגשתי כחלק מהמחקר הוא אסף בן ארוש, בן 34, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית מנשר (2008), מאייר ומעצב אנימציה. בן ארוש, מעבר להיותו מאייר מחונן, הוא דוגמה טובה להשפעה של העידן הדיגיטלי: הוא בעבר עבד ב״פרימוס״ ובערוץ ״בייבי פירסט״, כיום הוא מלמד בשנקר פוטושופ למאיירים ובחצי שנה האחרונה הוא עובד בסטודיו ״פיל אנימציה״. שם הוא בעיקר מעצב אנימציות לחברות בפן התדמיתי והשיווקי. במקביל הוא מאייר פרילאנס לעיתונות המודפסת.

״כבר בשנה השלישית ללימודים יצרתי עם עוד שני חברים קליפ לזמרת אפרת בן צור שהצליח להגיע לפסטיבלים בעולם. זו הייתה מין הצלחה שהוציאה לי את הרוח מהמפרשים כי ראינו את כל האנרגיה שמתבזבזת בתחום. אנשים משקיעים המון זמן ובסוף רואים חמש דקות, עושים לייק, הדברים לא נשארים. זה הוציא לי את החשק מאנימציה, זה תחום עם המון השקעה ואני מאד אהב לצייר אז פניתי לאיור, אבל נשארתי באנימציה כי הכרתי אנשים בתחום וקיבלתי ככה עבודה. ככה זה התגלגל״.

״לאנימציה יש מגבלה בארץ שמשתמשים בה או בתוכנות תלת או בפלאש וזה משהו מאד מגביל מבחינה סגנונית: זה מחייב להשתמש באיורים וקטורים נקיים, ואני מאד אוהב טקסטורות. אני זוכר את עצמי כילד זוכר ספרים ואת המוחשיות שלהם. היום אני מרגיש שבעידן הדיגיטלי הכל מתקדם נורא מהר והאפקט הרגשי של האיור נחלש. אנימציה דיגיטלית היא לא משהו שחוזרים אליו, בגלל שיש שפע רואים כל דבר אולי פעם אחת. הרבה סטודנטים ומאיירים נופלים לשטנץ הווקטורי: זה מאד גרפי ומאד אופנתי״.

״אני מאייר בפוטושופ. הנטייה המקורית שלי היא האיור הידני, מכחול, צפורן, הדפס. היום זה בעיקר עניין של זמן ומקום. העבודה בפוטושופ נבעה מכך שגם לא היה לי כל כך מקום וגם הפרוצדורה ממילא מחייבת לסרוק את האיור למחשב אז אמרתי שנצייר שם וזהו. זה גם חוסך זמן. עכשיו כשיש לי שני ילדים אז בכלל יש לי עוד פחות מקום. וגם פחות זמן״.

כמה חשוב שלא נדע שהאיור בוצע בפוטושופ?

״חשוב מאד. חשוב שלפחות תשאל איזו טכניקה זו. האיורים שלי מאד מבוססים על טקסטורות, חיקויים של פרינט. אני מאד מנסה להיצמד לטכניקות ידניות ויש טכניקות שלא הצלחתי לחקות טוב דיגיטלית כמו צבעי מים, עיפרון ודיו. אם אני עושה דברים במחשב ורוצה להציג אותם בתערוכה זה חורה שאין לי בעצם את האיור המקורי. אין הרי מקור. הייתי רוצה לעשות משהו בפוטושופ ולהיות מסוגל למכור אותו ולהגיד שזה המקור ושאין עוד אחד״.

יהיה נכון להגיד שרמת האיור עלתה בשנים האחרונות?
״כן, מאוד! העידן הדיגיטלי איפשר להגשים שאיפות אומנותיות לכולם בלי צורך כמעט באמצעים כמו מכבש לדפוס או כל מיני תמיסות וחומצות, ובכלל הכל הרבה יותר אפשרי. בנוסף, בעזרת האינטרנט אתה רואה מאיירים מכל העולם ואתה מושפע מהם. אבל העידן הדיגיטלי יצר גם קושי גדול מאד בעודף האפשרויות. הרבה מאיירים הולכים לאיבוד בלמצוא את הטכניקה שלהם, לוקח הרבה זמן להיסגר על עצמך (או לפעמים, מעט מידי זמן)״.

״יש השפעה גדולה גם לפייסבוק, לאינסטגרם, לכל מקום שמקבלים בו פידבק לדברים שאתה עושה באופן מיידי. אתה יכול לשאוב מזה הרבה אנרגיה ולהבין מה אנשים אוהבים. אתה יכול לעשות משהו שרשמת ברגע ומלא אנשים אוהבים, ומשהו שהשקעת שיקבל הרבה פחות תגובות. לפעמים אני שם איור בפייסבוק שממש אוהבים ואז מקבל כל מיני הצעות חברות, זה מין גל כזה. ככה אני מבין שזה מגיע לצד שלישי. זה משפיע לא רק ברמה העסקית, אנחנו חיה חברתית שמאד מופעלת מפידבק. זה פידבק מיידי. גם כשלא היה פייסבוק אנשים היו מושפעים מפידבק״.

״איור בארץ הוא מקצוע שקשה לקרוא לו ׳מקצוע׳. קשה להתפרנס ממנו. גם במס הכנסה זה לא נחשב, אין להם את ההגדרה הזו, מאייר, יש עיצוב גרפי. וגם כשאתה עושה ביטוח אובדן כושר עבודה אתה לא יכול לכתוב מאייר…״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.