איור עכשיו. מפגש 30: נטלי פודלוב

יש משהו בעבודות של המשתתפת במפגש ה-30 (!!!) בסדרת המפגשים לקראת התערוכה, שמתמצת את התסכול שלי (ולא רק שלי מן הסתם) בכל הקשור לתחום האיור בשנים האחרונות. כדי לראות חלק גדול מהאיורים הנפלאים של נטלי פודלוב, אני צריך לגור בדרום קוריאה, בספרד או באיטליה. זה אמנם רעיון לא רע, ובכל זאת.

פודלוב, בת 32, היא בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2004). האיורים שלה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם, ביניהם ביריד הספרים הבינלאומי בבולוניה. היא זכתה בפרסים רבים, ביניהם פעמיים בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע”ש בן יצחק. ולמרות כל זה, חלק גדול מהעבודות שלה יוצא לאור רק בחו”ל.

“היום אני עובדת בעיקר עם חו”ל – ספרד, איטליה ודרום קוריאה. אחרי שסיימתי את הלימודים ניסיתי לעבוד בארץ אבל זה פחות הלך בגלל שהסגנון שלי מאד ספציפי, או שאוהבים או שלא, וזה בסדר. התחום היה יותר סגור, הדברים היו צריכים להיות יותר קלאסים, או להתאים לרוח התקופה. מאז הגבולות יותר הטשטשו, גם כי המ”ולים מושפעים ממה שהם רואים בחו”ל, אבל גם חו”ל זה לא כזה פשוט.

“אני זוכרת שנסעתי לפסטיבל בבולוניה בפעם הראשונה ב-2005. אחרי הנסיעה אמתי לעצמי שאין סיכוי לקבל משם עבודה, הכל פרוטקציות וקומבינות. אחרי שש שנים שהצגתי שם ברצף היחס טיפה השתנה ובשנה השביעית קיבלתי לאייר את הספר הראשון בעבור הוצאה ספרדית. מאז הדברים התגלגלו, זה גם עניין של מזל, אבל אתה גם צריך לעמוד על שלך”.

“מבחינת תכנים ושפה איורית, לעומת האירופאים, הקוריאנים מקפידים יותר להיות פוליטיקלי קורקט, אבל גם איתם אפשר למצוא שפה משותפת. ככלל בקוריאה יש הפקות דפוס מדהימות: בשנתים-שלוש האחרונות הם מוציאים הכל דו לשוני – קוריאנית ואנגלית – ויש אצלם חזרה מטורפת לקלסיקות. בנוסף, באירופה יש מיתון בגלל המשבר הכלכלי אבל בקוריאה בינתיים לא מרגישים אותו. ועדין, בשני המקומות יש כבוד לספר המודפס”.

“אני משתדלת תמיד לעבוד גם על פרויקטים עצמאיים. את העבודות האלו אני שולחת בדרך כלל לתערוכות והן בעיני הכי מוצלחות כי הן לא תלויות בטקטס של מישהו אחר שמגביל אותך מבחינה רעיונית, בגודל טקסט, זה נטו איור. אני בוחרת נושא שנולד מהסביבה הקרובה שלי ומנסה לפתח אותו, מנסה לסחוט את עצמי כל הזמן. ואז זה מתגלגל, בדרך כלל לסדרה של כמה איורים, לא איור אחד בודד, שתמיד יש מאחוריהם סיפור. הרבה פעמים רואים בעבודות שלי כאמנות אבל ההבדל לדעתי בין שני איור לאמנות הוא שמאחורי עבודת אמנות יכול להיות רעיון אבל לא חייב להיות סיפור”.

“כל האיור שלי ידני, חוץ מכמובן סריקות ועיבודי צבע נעשים במחשב. זה לא בגלל שאני נגד המחשב אלא בגלל שזו הטכניקה ששאני אוהבת לעבוד בה: שכבות של אם-די-אף, צ.בעי אקריליק, גירודים וקילופי צבע, תהליך לכשעצמו מאד ארוך. לוקח הרבה זמן עד שכל שכבה מתייבשת והעבודה על הפרטים הקטנים לוקחת הרבה זמן”.

 

“מעניין אותי לראות מה אנשים אחרים עושים עם המחשב אבל הוא לא גורם לי הנאה כמו המגע עם החומר עצמו. אני לא מרגישה את המחשב באותו אופן. אני לא רואה בו משהו רע, זה כלי שנתן לאנשים אופציות מדהימות, לא פחות טובות. כיום יש כבר טכניקות שאתה לא יכול לדעת איך הגיעו לתוצאה הסופית, אתה בטוח שזה חיתוכי עץ ואז אתה מגלה שזה שכבות בפוטושופ. אם זה לא משהו גס, כל עוד יש שם פן מחשבתי, אין שום בעיה, זה רק עוד אמצעי”.

“יש הבדל עצום בתחום בהשוואה למה שהיה פה כשסיימתי את הלימודים. שיפור עצום. ועדין, מהמחזור שלי רק מעטים מתעסקים באיור. זה לא מקצוע רווחי, מאד קשה מבחינה כלכלית. מעניין יהיה לבדוק כמה בכלל עוסקים באיור מבין אלו שסיימו ללמוד במסלולי איור. זו עבודה סיזיפית שאתה עובד בה המון שעות תמורת כלום. ואם אתה מקצועי, אתה לא יכול לחפף. אתה חייב לעשות את המקסימום. אני גם לא עושה אף פעם שני ספרים במקביל. כל ספר מקבל את מלוא היחס. זו מין מחלה, מין סימון שיש לך, שאתה סוחב כל החיים לטוב ולרע. אתה משפר את העולם, אתה הופך את העולם ליותר יפה”.

“בשנים האחרונות אני נמצאת בפייסבוק. זה אמנם נותן חשיפה שאי אפשר היה לקבל קודם אבל אני לפעמים שואלת את עצמי בצחוק אם לא רק אנשים מתוסכלים נמצאים שם. אני מנסה להשתמש בו לדברים אישיים, אבל כן, זה כלי לפרסם את עצמך ולראות עוד דברים שאנשים עושים. אם אני אוהבת את זה? אני לא יודעת; כנראה שלא. זה גורם להרבה תסכול, במיוחד כשאתה נמצא במצבים שאתה מנסה ליצור וכמויות בלתינתפסות של אנשים מפרסמים כמות עצומה של מידע ואתה אומר רגע רגע רגע, מי צריך את כל זה. אבל כן, זה כלי שיווקי למכור את עצמך. בסוף גם נגיע לאינסטגרם, לאט לאט… לוקח המון זמן לאייר, אתה אפילו לא מדמיין כמה, ולכן כשאני משתמשת במחשב יש דברים שאני מנסה להימנע מהם – אני לא רוצה לדעת מי נכנס, כמה פידבקים יש, מי השאיר תגובה. אני רוצה לעבוד”.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.