לאלבום שירי הילולת הבאבא סאלי יש מטען גרפי שונה מאלבום של מוזיקת חתונות מרוקאית

הפעם הראשונה שנתקלתי בירונימוס הייתה בפרויקט הגמר שלו במנשר אי שם ב-2008. הפרויקט, “שישה ימים בתעלומיא”, היה ספר מסע אישי שנכתב ונאסף על ידי בן אנוש שהתגלגל לעולם ששמו תעלומיא. הפורמט גדול והמרשים של הספר (70×50 ס”מ), העבודה הידנית והמאומצת שהושקעה בו, והשפה הייחודית שהוא בנה, יצרו ספר פנטסיה שהיה קשה להישאר אליו אדישים. כיום הוא מפעיל את הלשכה לטיפוגרפיה עברית, שבה אפשר  למצוא בין השאר את עבודת המחקר שלו בנושא עיצוב גופנים עבריים לאורך הדורות, ובנוסף הוא מתמקד בעיצוב ובאמנות מזרח תיכונים. בקיצור – טיפוגרפיה, מוזיקה ומקומיות – מה עוד צריך כדי לסקרן אותי?

yaronimus: אהלן

yuvalsaar: שלום! מה שלומך?

yaronimus: מצויין. מה ניש?

yuvalsaar: מעולה. איך עובר עליך הקיץ?

yaronimus: מטייל המון ביפו עם האופניים, נהנה מהחיים ומה שיש לעיר הזאת לתת

yuvalsaar: וואלה. אני התרוצצתי בין כל תערוכות הבוגרים אבל לא מתלונן. כלומר מתלונן, אבל לא יותר מדי. מה מעניין אותך בדרך כלל לראות כשאתה הולך לתערוכות הבוגרים?

yaronimus: אני מחפש דברים מאוד ספציפיים – לא את המיתוגים, ולא את הדברים שנראים מתאימים למערב, אלא יצירות שמפתחות את התרבות העברית, וגם יצירות שעוסקות במרחב המזרח תיכוני

yuvalsaar: זה באמת משהו שמעסיק אותך בחיי היום יום. נכון? מאיפה זה הגיע?

yaronimus: כן, זה חשוב לי מאוד. בתחילת הלימודים היתה לי תקופה מאוד גותית, ולאט לאט הושפעתי מאוד מן השפה העברית והעמקתי בטיפוגרפיה ובקליגרפיה העברית. אני רואה את זה כסוג של הצהרה פוליטית. השאלה של הלוקאלי מול הגלוקאלי, ופחות ההידמות לגלובאלי.

yuvalsaar: תגיד רגע כמה מילים על מה למדת ואיפה, ומה עשית מאז, לפני שנמשיך

yaronimus: שמי ירונימוס, התחלתי את לימודי התקשורת החזותית במכללת “אסכולה מימד” (שנסגרה), ובשנה ג’ עברתי עם כל הכיתה למכללת ‘מנשר לאמנות’, שם סיימתי בהצטיינות. במקביל סיימתי את לימודי התואר הראשון במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה (גם בהצטיינות). לא מזמן הגשתי את עבודת הסמינריון הטיפוגרפית שלי הזמינה להורדה ב’לשכה לטיפוגרפיה עברית’. לאחרונה עיצבתי את קטלוג הפונטים של פונטייפ, כמה דיסקים של מוזיקה מקומית, ופתחתי את ‘הלשכה’.

yuvalsaar: מה זה ירונימוס? מאיפה זה הגיע? בטח יש שם ושם משפחה שמסתתר מאחורה

yaronimus: אה, בטח. אמא ואבא קוראים לי ירון צור, ואני בסדר עם זה. אבל בתקופת הצבא צץ השם הזה שהמצאתי לעצמי, שם שמרפרר לעולם הקלאסי ויש בו תחושה פנטסטית. השם צבר תאוצה ואנשים התחילו לקרוא לי ככה, ומאז אני משתמש בשם הזה בין חברים ולקוחות.

yuvalsaar: סבבה. ומה אתה עושה בלשכה?

yaronimus: הלשכה היא מאגר ידע על טיפוגרפיה עברית הזמין לכולם באינטרנט. אני מפרסם שם את כל פיסות הידע השונות בתחום שמאוד קשה למצוא, ולעיתים גם הגיגים וסיקורים שונים על הנעשה בתחום. אחד מהפרוייקטים הגדולים שגרמו לי לייסד את הלשכה היה העבודה הטיפוגרפית (אני רוצה להודות לכל התורמים)

yuvalsaar: למה הכוונה בעבודה הטיפוגרפית? עבודת הסמינריון, העבודה כמעצב או גם וגם?

yaronimus: זו בעצם עבודה תיאורטית כתובה המורכבת מדוגמאות ויזואליות ומטקסט, ושמה “מ’לה-בה’ ועד ‘ימים ולילות'”. בעיקרון העבודה משרטטת קשר בין שני גופנים שנוצרו במרווח של של 463 שנים, הראשון הוא האותיות של גיום לה בה, והאחרון הוא “ימים ולילות” של בן נתן שיצא השנה. ביניהם עוברים כחוט השני גופנים שנוצרו והתוו את הצורניות של האות העברית.

yuvalsaar: לטובת מי שלא מכיר, מה מייחד כל גופן מהשניים?

yaronimus: “לה בה” היא אות יהודית אירופאית, שמנה ובעלת קונטרסט חד בין קוים עבים לדקים, אבל בניגוד להרבה מהאותיות שיעוצבו מאות שנים לאחר מכן, עשויה ביד אמן באיכות נדירה. “ימים ולילות” הוא גופן מודרני, קליגרפי אבל נקי מאוד, עם קריצה ל”הדסה” ובעל משקל נטוי (“איטאליק”), מאפיין מאוד נדיר גם היום.

yuvalsaar: למה בחרת דווקא בשני הגופנים האלו? יכולת הרי לבחור בזוג אחר

yaronimus: רציתי שני קצוות מאוד איכותים. האותיות שעוצבו לאחר “לה בה” היו בעצם העתקים שאיכותם ירודה. החיפוש אחר הגופן העכשווי, “ימים ולילות”, לקח הרבה יותר זמן, מכיוון שלא מצאתי שום גופן שהניח את דעתי. חיפשתי גופן טקסט שמרכז את האיכויות של “הדסה” ויש בו משהו טרי ורענן. כשראיתי את “ימים ולילות” בפרויקט הגמר של בן, ידעתי ישר שזה הגופן!

yuvalsaar: אכן גופן משובח. תגיד, מה היו המסקנות שלך מההשוואה?

yaronimus: המסקנה היתה קודם כל הקשר האפשרי שהוא מעין קשר התפתחותי – עיצוב גופן אחד השפיע על השני (לעיתים זו אפשרות, לעיתים הדבר מתועד), ככה שיש איזה קשר ביניהם. המסקנה השניה היתה שהסטנדרטים של עיצוב הגופנים מאוד שונים, אבל מבחינה מבנית, שלדית, יש איזה קשר רציף לאות הספרדית וגם לאות האשכנזית, שאלה טיפוסי אותיות שפותחו לפני המצאת הדפוס.

yuvalsaar: תסלח לי שאני שואל אבל זה לא ברור מאליו שיהיה קשר כזה או אחר בין גופנים עברים?

yaronimus: שאלה טובה – לא ממש. הראשונה למתוח קשר שכזה היתה עדה ירדני בספרה האלמותי “ספר הכתב העברית” שנכתב בשנת 1993. באופן כללי, לא הרבה סטודנטים ומעצבים מודעים למה שקרה לפני פרנק ריהל. בנקודה זו אפשר להתחיל לראות ערפול מידעי, כל מיני אגדות ומיתוסים. גם צורת ההשוואה שלי היתה מעט שונה מזו של עדה ירדני – היא עסקה יותר בטיפוסי האות של ימה”ב ופחות בדפוס, אני ניסיתי ליצור קשר בין אותיות הדפוס לבין האותיות העכשוויות.

שיטת ההשוואה גם היתה קצת שונה – עשיתי שימוש בעקרונות של ניתוח איקונוגרפי ואיקונולוגי. אני לא אלאה, אבל בעקרון כל גופן נבדק בכמה שלבים: בתחילה – ניתוח צורני, לאחר מכן – רקע היסטורי ופרטים על המעצב, לאחר מכן – תהליך העבודה על הגופן, ולבסוף – השפעה על העיצוב והשפעה על גופנים מאוחרים יותר.

yuvalsaar: וואוו. נראה סופר מעניין. וכמו שאמרת כל מי שרוצה לקרוא הכל יכול פשוט להוריד את העבודה בלשכה?

yaronimus: חינם אין כסף. אני מאמין בחלוקה חופשית של המידע

yuvalsaar: מגניב. זה מתקשר גם לעניין שלך במרחב המזרח תיכוני או שזה כבר סעיף אחר?

yaronimus: זה כן קשור כי זה חלק מן ההגדרה שלי שהיא מורכבת – ישראלי – יהודי – עברי – שמי – מזרח תיכוני. לכן זה נראה לי מאוד חשוב לפתח את התרבות שלי, ואני עושה את זה במישורים השונים, בין אם בכתיבה אקדמית, בעיצוב גרפי או באמנות.

yuvalsaar: תספר קצת על העיצוב הגרפי. מעניין אותי במה זה בא לידי ביטוי

yaronimus: בעיקרון זה בא קודם כל לידי ביטוי בהתעקשות לעיצוב בעברית (אם הלקוח לא מתנגד). זו הסיבה שעיצוב הקטלוג של פונטייפ היתה חגיגה עברית. אם אתה מטורף על טיפוגרפיה עברית, דמיין לך שמציעים לך לעצב ספר שכולו רק באותיות, הנושאים פתוחים פחות או יותר, והם צריכים להיות קשורים לאופי של האותיות המעוצבות (שרובן עוצבו ע”י אליהו פריד). בנוסף, אני עוסק המון בביטוי קליגרפי. הקליגרפיה היא אמצעי להגיע לביטויים חדשים של תרבות מקומית. באופן כללי הקליגרפיה והטיפוגרפיה העבריים הם שדה לא חרוש ובו אוצרות לא ידועים.

בנוסף, אני כל הזמן מחפש את הדרכים לביטוי הלוקאלי. בעבודה שלי עם חנות האחים אזולאי, שזו חנות דיסקים מקומית בכיכר השעון ביפו שקיימת מאז שנות ה-50, יש תמיד שאלות של איך לייצג את המוזיקה ואת המטען התרבותי. למשל לאלבום שירי הילולת הבאבא סאלי יש מטען גרפי שונה מאשר אלבום של מוזיקת חתונות מרוקאית. לכן הכיוון של “אלערוסה” הוא הרבה יותר צבעוני, חגיגי, מקושט.

yuvalsaar: אתה חושב שמישהו ישים לב לזה? למאמץ שלך להיות נאמן לתרבות, כשמדובר בעטיפות של דיסקים

yaronimus: מעשה התרבות הוא קצת דומה ליצירה של קרקע פוריה – יש צורך לדשן ולהניח שכבה על גבי שכבה של חומרים מזינים. אני לא מצפה לתהילת עולם, במיוחד לא כשמדובר בעטיפות של דיסקים (שזו תעשייה מאוד עייפה). אבל אני כן רואה את עצמי כחלק ממאמץ כולל. אני נותן את החלק שלי לתרבות הטיפוגרפית העברית ולתרבות המזרח תיכונית, וכן, אני מקבל מחמאות פה ושם, אבל חשוב לי לתת את משקל הנגד למחיקה התרבותית של הגלובליזציה.

אולי אם אני יוצר עטיפה קליגרפית או ספר פונטים טוב, זה יתן לאנשים אחרים את האופציה לדמיין בעברית. די כמו שהעבודות של מיכל וקסלר כסטודנטית בבצלאל, והעבודות של אבות המזון הטיפוגרפי העברי (כמו קורן, פרידלנדר, נרקיס) נתנו לי הכוונה והשראה ענקית.

yuvalsaar: וואלה. אני כמובן בעד. משהו חשוב לספר לפני שאנחנו נפרדים?

yaronimus: המממ… המיצב האחרון שיצרתי עם סוניה אוליצקי ששמו “שופוני יא נאס”. אבל חוץ מזה חשוב לי לציין שאני ממליץ לכל סטודנט/ית לטיפוגרפיה ולכל מעצב/ת טיפוגרפי שמעוניין לתרום ידע (אם במסמכים ואם בפוסט אורח על הגיגים או על פרוייקט) ליצור איתי קשר ולפרסם בלשכה.

yuvalsaar: הנה אמרנו. תגיד כמה מילים אם כך על שופוני יא נאס

yaronimus: ‘שופוני יא נאס’ זה בערבית “ראוני הוי אנשים”, כלומר, תראו אותי כמה שאני מדהים. סוניה ואני יצרנו את המיצב והצגנו אותו בתיאטרון הכיכר ביפו. מדובר במראה בצורת קשת התלוי בעזרת גורמטים, וממנו חתוכות האותיות (שופוני יא נאס) בקליגרפיה עברית מסוגננת שעיצבתי בהשראת קליגרפיה ערבית וטאגינג גרפיטי. למטה ישנו מן מקדש קטן העשוי מפרחי פלסטיק.

yuvalsaar: ועל מה אתה עובד עכשיו? מה אתה יכול לספר על תוכניות לעתיד?

yaronimus: עכשיו אני עובד על כמה דברים במקביל. חוץ מפרוייקטים רגילים שפחות מעניינים והם מהווים את הלחם והחמאה, אני גם משתף פעולה עם כמה מעצבים בפרוייקטים שונים, מעצב פאנזין שהוא נטול תמונות וטיפוגרפי לחלוטין, עובד על חידוש הפורטפוליו והאתר, ובקרוב אתחיל ללמוד פיתוח אפליקציות לאייפון ואז לאנדרואיד. שזה סיבוב של בערך 360 מעלות לאיש פרינט שכמוני

yuvalsaar: לא משעמם…

yaronimus: אסור שיהיה, החיים יפים

yuvalsaar: לגמרי!