איור עכשיו. מפגש 41: נטלי וקסמן שנקר

במובן מסוים אפשר לטעון שפרויקט הגמר של נטלי וקסמן שנקר בישר את המגמה (או ליתר דיוק את ה״מיני מגמה״), של פרוייקטי גמר של סטודנטים לאיור, שהופכים לספרים ״אמיתיים״ שיוצאים לאור בהוצאות מסחריות. מה שפעם לא ממש נתפס כאפשרי, פתאום נראה הגיוני לגמרי, לאחר שהוצאת עם עובד הוציאה לאור מחדש את פרויקט הגמר שלה – איור מחדש לספר ״המפוזר בכפר אזר״ מאת לאה גולדברג.

וקסמן שנקר, בת 33, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2010). בנוסף, מוזר ככל שזה יהיה, יש לה גם תואר במשפטים, סוציולוגיה ואנתרופולגיה! מאז שסיימה את לימודיה היא איירה עוד שני ספרים – ״מסיבת ירח בננה״ מאת אפרת שהם בהוצאת מודן, ו״לילה טוב מפלצת״ מאת שירה גפן בהוצאת עם עובד. בנוסף היא איירה למגזינים, בעיקר כאלו שמיועדים לילדים, וכיום היא עובדת על פרויקט עצמאי.

״כל הסיפר עם המפזר מכפר אזר היה ממש meant to be; היו כל כך הרבה צירופי מקרים. בניגוד לכל הגיון בחרתי לאייר לפרויקט הגמר את המפוזר בכפר אזר. אמרו לי שאין שם בכלל מה לצייר, ובאמת כשהסתכלתי על הטקסט היו כפולות שלמות שאמרתי לעצמי שבאמת אין לי מושג מה אני הולכת לצייר. ועדין, הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה. הייתה לי פנטזיה אבל לא חשבתי שזה באמת ייצא בהוצאה מסודרת. היום אני חושבת שזה נתן אמון לסטודנטים ולהוצאות שזה אפשרי ושזה אפילו דיל לא רע…״.

״בדרך כלל אני מתחילה את האיור שלי בצורה ידנית. קשה לי לראות כבר בהתחלה תמונה שלמה של מה שהולך להיות למרות שהעבודה באיור למגזינים די הכריחה אותי לדעת לתכנן, כי הם בדרך כלל רוצים לראות סקיצה. אז אני מתחילה ביד, עוברת לפוטושופ, ומרגישה שכל הזמן אני מחפשת את השפה שלי. במקביל בכל פעם אני מחפשת מחדש את העולם שנכון לספר שאני עובדת עליו. יש לי גם נטייה לחפש ולחפש, בגלל זה כל איור לוקח לי המון זמן, אני לא ממש יעילה…״.

״יש היום יש תחושה שכל סגנון הוא לגיטימי כל עוד הוא טוב. יש הרבה סגנונות איכותים וטובים, המנעד התרחב לעומת פעם. ועדין, אני  לא מיודדת עם העידן הדיגיטלי: אין לי סמארטפון, ולמרות שיש לי פייסבוק קשה לי איתו. קשה לי עם החשיפה, עם הערבוב בין הפרטי למקצועי, עם הפוליטיקה של הלייקים. אבל אני יותר ויותר מבינה שזה כלי עבודה, שכמו שהתיידדתי עם הפוטושופ אני אצטרך להתיידד גם איתו. אני משערת שאמצא את הדרך שלי. התחלתי להעלות עבודות אבל אני מרגישה שזה עדין קשה לי. גם בהבט המקצועי הנטייה שלי עדין ללכת לספרים, לעיתונים ולמגזינים מודפסים שם אני מרגישה יותר בנוח, ולא לדברים הדיגיטלים, אבל אני כן מחפשת את הדרך שלי גם לשם״.

״יכולים להיות דברים מצויינים גם במחשב, זה לא שהאיור הידני הוא בהכרח יותר טוב, וזה גם לא שמה שחשוב לי זה שהאיור יהיה בהכרח ידני. חשוב לי שאני ארגיש שלמה עם מה שאני עושה, אחרת בשביל מה אני עושה את זה. אני מסוגלת להשקיע באיור הרבה מעל שנדרש בגלל שחשובה לי התוצאה הסופית, אולי בגלל זה ההספקים שלי יחסית קטנים.

״בכל מקרה אין הרבה דברים שהם רק במחשב ושנראים טוב בעיני. לפעמים אני שואלת את עצמי למה זה מפריע לי כשרואים שזו מברשת פוטושופ. אני עדין מתלבטת עם זה. אולי כי עדין רוב הדברים שאתה רואה שהם נעשו רק במחשב נראים ברובם שטחיים, מלאכותיים. נראה לי שהאתגר הגדול היום למאיירים הוא באמת למצוא חיבור מעניין בין הידני לדיגיטלי, משהו מקורי, וזה קשה״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.