כוריאוגרפיה אורבנית

פורטפוליו News: התערוכה כוריאוגרפיה אורבנית שתפתח ביום חמישי ה-16/1 במוזיאון תל אביב לאמנות, תציג מקבץ עבודות וידיאו המתייחסות לשינויים החברתיים-פוליטיים תוך תנועה בין התיעודי לבדיוני ובין הקונקרטי לווירטואלי. היוצרים מתבוננים בעתיד סינתטי, בהתקשרויות ושיתופי פעולה בין תושבים הפועלים במצבים של חוסר ודאות. משתתפים: קאו פיי, רויטל כהן וטור ון-באלן, אנדרס חאקה והמשרד לחדשנות פוליטית. אוצרת: מאירה יגיד חיימוביץ.

אנשים רבים רוצים לחיות בערים. אנשים רבים נאלצים לעבור לחיות בערים. מצבי חיים ומגורים בתוככי המרחבים האורבניים נעשים מורכבים יותר ויותר כאשר המורפולוגיה האורבנית משנה את פניה: הניגודים מתוכנן וספונטני איבדו את תוקפם; המימד הבלתי חוקי צובר נוכחות בכתם העיוור שנצבר לאורך שנים של אורבניזם פורמלי. הניהול העירוני מלמעלה ופרקטיקת היומיום של התושבים מלמטה משתנים באופן מרחיק לכת ליצירת סגנונות חיים, טיפוסי התקשרות וערכים בלתי מוכרים לנוכח הצמיחה המואצת של ערי מגדלים לצד שוליים של ערי בקתות פורעות חוק.

אי-השוויון מעמיד בסימן שאלה טיפולוגיות מסורתיות ובוחן מחדש מהי שכונה? מהו רחוב? למי הוא שייך? לאן מובילה האורבניזציה המואצת? כיצד לייעל את הייצור כדי להתמודד עם המצב? מה מקומה של הטוטליטריות במשוואות החדשות שנוצרו? כיצד מרסנים את האלימות הסמויה בצורות החדשות של הסדר? על רקע זה גם ייצוג האדריכלות משתנה. דיסציפלינה שלמה של תוכניות, רישומים, מודלים ותצלומים מפנה את מקומה לארסנל של פיתוי. טכניקת הרינדור מייצרת הדמיות מהפנטות של יותר-אמיתי-מאמיתי, אנימציות וקולאז’ים ממוחשבים מייצרים סרטי תדמית פנטסטיים בטווח שבין ההיפר-ריאליסטי למדומיין.

קאו פיי משקפת את הפנטזיות האורבניות ואת קלקוליהן האפוקליפטיים בגישה תיאטרלית המאפיינת משחקי ילדים. האורבניזם הסיני מוצג כמערבולת של אידיאולוגיות עם מוטיבים של תרבות פופולארית, כפארק שעשועים המורכב מאיקונות של ארכיטקטורה קפיטליסטית לצד ייצוגיים היסטוריים.

רויטל כהן וטור ון-באלן בוחנים את הגוף האנושי כאיבר גיאו-פוליטי, שפעולותיו האוטומטיות בעבודה מול פס הייצור תורגמו לכוריאוגרפיה אורבנית. המוצר הסופי המופק בפס הייצור הפיקטיבי שתכננו, הוא זה שמכתיב את תנועות הגוף.

המשרד לחדשנות פוליטית של האדריכל אנדרס חאקה פועל כמעבדה למחקר סוציו-אנתרופולוגי בסוגיות של אורבניזם, ומְפתח מיצגים ומיצבים של אקטיביזם אדריכלי שהפעולה היא עיקרם. הוא מַבְנֶה מצבים של אינטימיות קולקטיבית בשטחים ציבוריים באמצעות שיתופי פעולה יזומים בין אנשים שונים, ליצירת ערב-רב של תשוקות, זהויות, צרכים ואינטרסים המהווים “ציבור”.