Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
אני רואה את הטקסטיל כנקודה מעולה להתחלה של תהליך, כמשהו שנותן מסגרת ונקודות התייחסות
לפעמים יש פרויקט גמר שמלווה אותך הרבה זמן, גם כי הוא באמת היה מוצלח, אבל גם כי מה שהוצג בפרויקט היה בסיס של שפה יחודית. כאלו היו הבדים שהציגה מיקה בר בפרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר: הם התאפיינו בקיפול, שבירה ותלת ממדיות שנגזרו מהדימוי המודפס, ונוצרו בטכניקת הדפסה על בדים שנצבעו באופן ידני. בר חקרה את היחס בין הגיאומטרי לאורגני, תוך התבוננות בפרחים ובמבנים בטבע. ייחודו של הפרויקט היה הדפסה באמצעות חומר מקשיח על גבי בדים אלסטיים, שגרם לקיפול ושבירה של הבד והקנה לו אופי תלת ממדי.
בתחילת החודש יצאו לשוק תיקים שעיצבה בר בשיתף פעולה עם המותג כיסים. תפסתי אותה לשיחה על המפגש בינה לבין המוצג בספריית החומרים בחולון; על ההבדלים בין לעצב תיק, כורסה, אהיל או וילון; על איפה עובר הקו בין פיתוח של שפה ואיפה זה עלול להיות מסוכן; ועוד.
Mika:
שלום!!
Yuval:
הי מיקה
Mika:
אהלן
Yuval:
מה שלומך?
Mika:
מעולה, תודה. מה איתך?
Yuval:
לא רע בכלל! עמוס בכל שבוע האיור אבל לא מתלונן…
Mika:
אווו שבוע האיור… נשמע כיף!
Yuval:
לגמרי. אולי תיזמי את שבוע הטקסטיל? גם נשמע כיף
Mika:
וואלה… יש מצב… תן לי כמה שנים ואני על זה
Yuval:
סבבה. בואי נדבר בינתיים על שיתוף הפעולה שלך עם כיסים. זו פעם ראשונה שאת עושה תיקים?
Mika:
כן, זו פעם ראשונה שיוצא לי להתעסק בתחום הזה. אבל גם הפעם אני לא מגדירה את הפרויקט הזה כפרויקט ש״עשיתי בו תיקים״ כי עדיין כל נושא הגזרות וכו׳ יותר נשאר אצל בנות ״כיסים״, אבל בוא נאמר שאחרי שלוש קולקציות כבר יש לי ידע בנושא 🙂
Yuval:
אז מה את יכולה לספר על שיתוף הפעולה? איך הוא נוצר? מה היה תהליך העבודה?
Mika:
ובכן…. הכל החל לפני כשנה וחצי או שנתיים בספריית החומרים. יעל ואורלי מכיסים הגיעו לשם כדי לחפש השראות לקולקציה ונתקלו בחומרים שלי, ויצרו קשר. ההתחלה היתה יותר פשוטה – נפגשנו והן השתמשו בבדים קיימים שלי. לאחר מכן, כשראינו שנחמד לנו יחד והתגובות טובות, התהליך העמיק והפך ממש לפיתוח וחיפוש משותף. פחות קופי פייסט ויותר מחשבה והתאמה משותפת לצרכים של הקולקציה והתיק
Yuval:
איך זה בא לידי ביטוי?
Mika:
הקולקציה השניה היתה קולקציית חורף. זה דרש בדים יותר עבים וחסינים בפני מים. הלכנו יחד לבחור בדי בסיס שעליהם התחלתי לעשות נסיונות ובדיקות ואז זה הפך למעין פינג פונג – אני הבאתי בדיקות בחומר וכיסים בדקו את הגיזרה, את החוזק והעמידות, את ההשפעה של ההדפס על הבד, ואז בהתאם עשיתי עוד בדיקות בחומר, עד שהגענו לתוצאה ששלושתנו היינו מרוצות ממנה
Yuval:
יש הבדל בין לעצב תיק, כורסה, אהיל או וילון?
Mika:
כן ולא… כמובן שלכל פרויקט הצרכים שונים והבד ממלא פונקציות שונות, אבל בסך הכל התהליך של החיפוש והבדיקות די דומה. אפשר להגיד שכל עוד יש לקוח/פונקציה סופית שהבד ממלא, זה די דומה. ההבדל העיקרי הוא כאשר יוצא לי ליצור בדים לתערוכות – אז זה כבר סיפור אחר לגמרי. אבל גם לתהליך עם מסגרת וגם לתהליך יותר חופשי תמיד יש מלא ״תוצרי לואי״ שאחר כך נותנים לי רעיונות לפרויקטים המשכיים.
Yuval:
איך את רואה את התפקיד שלך בעולם העיצוב, כי חלק גדול מזה תלוי בשיתופי פעולה עם אחרים. נכון? כמה מהזמן שלך הולך לעבודה עצמאית וכמה לשיתוף פעולה עם אחרים?
Mika:
האמת שזה מעניין. בתחילת הדרך בכלל לא ראיתי את עצמי כמישהי שחזקה בשיתופי פעולה. בתקופת הלימודים, למשל, זה היה די מאתגר בשבילי כשהיו קורסים שעבדנו עליהם בזוגות או קבוצות. בוא נגיד שזה השתנה מהקצה אל הקצה 🙂 אני עכשיו חולקת חלל משותף עם עוד 4 (!) מעצבות, וכעת ניתן לומר שבערך מחצית מהזמן שלי מושקע בפרויקטים משותפים. זו הפתעה גדולה וזה הפך להיות אחד הדברים החביבים עלי בכל העולם הזה.
ובקשר לתפקיד שלי בעולם העיצוב – אני תמיד אומרת את זה אבל זה לא משתנה – אני רואה את הטקסטיל כנקודה מעולה להתחלה של תהליך וכעוד משהו שנותן לתהליך העבודה איזושהי מסגרת ונקודות התייחסות. אלו דברים שמאוד חשובים בעיני כשבאים ליצור אוביקט חדש. (חפרתי…)
Yuval:
זה בסדר, בשביל זה אנחנו פה… עוד שאלת המשך: את באופן יחסי לא המון זמן בתחום, בת 30 וקצת בסך הכל, אבל כבר יש לך כתב יד יחודי ומזוהה. איפה עובר הקו אצלך בין היתרון של זה, לבין החסרון. או במילים אחרות: ספה, תיק, מנורה – איפה זה פיתוח של שפה ואיפה זה עלול להיות מסוכן?
Mika:
שאלה מצוינת, אני עוד בודקת את זה בעצמי. לזה תוסיף עוד משתנה – העובדה שרק בשנתיים האחרונות יותר ויותר אנשים נחשפו למוצרים שלי, ובינתיים השפה הזו הפכה לטרנדית מאוד ומזוהה בעולם העיצוב.
אני בודקת מה הדרך הנכונה לשמור על כתב היד הזה אבל להרחיב את השפה. היתרון הוא, כמו שכתבת, שזה מזוהה וייחודי, החסרון הוא שזה עלול להתפס כחזרה על עצמו. אני משתדלת להקדיש מספיק זמן לפיתוח של דברים חדשים, כמובן שאף פעם אין מספיק זמן, אבל הם ייצאו בזמן הנכון. הכי חשוב לי זה להשאר נאמנה לעצמי וסליחה על הקלישאה. בסוף איך שזה נתפס מבחוץ – זה כבר העניין של הבחוץ. אה, ויש גם את העניין של שיקולים מסחריים 😉 הם גם שם, ברקע.
Yuval:
אז מה חדש? או מה חדש מהזמן האחרון?
Mika:
האמת שיש בקנה מיני קולקציה חדשה של כריות! הדגמים בייצור ממש עכשיו ומקווה שתוך כמה שבועות כבר אוכל להשוויץ בהם. חוצמזה יש לנו על הפרק את הפרויקט המרגש עם מורוסו (יחד עם סטודיו Producks), שנמצא בשלבי פיתוח מתקדמים ומקווה שיחשף בקרוב. גם הקולקציה החדשה וגם הפרויקט הזה מהווים דוגמאות טובות להרחבה וגיוון של השפה – היא עדיין גאומטרית ומתקפלת מן הסתם, אבל יש פטרנים חדשים, סקיילים חדשים, צבעים שונים, עוביים וסוגים אחרים של בד – כיף! אה ויש גם פוף חדש בדרך!
Yuval:
פוף! תגידי, מה היה הסיפור בסוף עם מורוסו? כי שיתוף הפעולה היה אמור להיחשף במילאנו, וחיפשתי וחיפשתי, ובסוף הבנתי שמשהו קרה
Mika:
זה נכון…. היה אמור להיות מוצג באפריל, לבסוף היו בעיות לו״ז והעניין נדחה. אבל כאמור – נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים.
Yuval:
מרגש! איך זה קרה? ומה את יכולה לספר על תהליך העבודה על הספה?
Mika:
כן, באמת מרגש. התהליך החל לפני כשנה, יצרנו קשר ומאז נסענו לכמה פגישות עבודה ופיתוח. זה מאוד מעניין לעבוד עם חברה כזו גדולה ובעלת נסיון. מצד שני – כפי שאנחנו למדים מאפריל האחרון – צריך הרבה סבלנות… אבל זה כיף גדול, הם מקצוענים, לבקר במפעל שלהם זה סוג של לונה פארק, ופטריציה מורוסו היא אשה מדהימה – בעלת תשוקה אמיתית לעיצוב וליצירת דברים יפים וחדשניים. לצד זה הם גם מאוד משפחתיים ומסורתיים – שילוב טוב.
Yuval:
מדהים! איך נוצר הקשר?
Mika:
אנחנו חיזרנו אחריהם די הרבה זמן, זה התחיל מכך שביקרנו בביתן שלהם בשבוע העיצוב במילנו, ואחר כך הייו הרבה טלפונים ומיילים כדי ליצור פגישת הכרות. גברת מורוסו היא אשה מאוד עסוקה… כשסוף סוף הקשר איתה נוצר והיא התלהבה – הדברים החלו לקרות הרבה יותר מהר.
Yuval:
טוב יאללה, שזה יקרה כבר. איך יש לכם סבלנות?
Mika:
אמממ… כדי להיות מעצב צריך הרבה סבלנות… ואם אין אז זה נרכש עם הזמן…
Yuval:
כן… משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?
Mika:
שיהיה סופ״ש מהנה לכולנו 🙂
Yuval:
לגמרי
