איזוטרי, קליל וקצר? רבדים ספרותיים ואמנותיים רחבים ומושקעים

אישה שבורחת מנקיפות המצפון שלה: האנשים שהיא פגעה בהם הופכים לרוחות רפאים שמלוות אותה והיא מנסה להשאיר אותם מאחוריה. טבחית סושי קצת משועממת וקצת בודדה, שההתבוננות באנשים בנסיעה באוטובוס היא הדבר שהיא הכי אוהבת בחיים. אלו שתיים מהדמויות שמאכלסות שני סיפורי קומיקס שיצרו – כל אחת לחוד – עינת צרפתי והילה נועם, ואיגדו ביחד תחת השם Omnibus.

לא מזמן חזרו השתיים מפסטיבל הקומיקס באנגולם שבצרפת, שם הציגו לעולם לראשונה את עבודתן. בסוף השבוע הן ישתפו ביריד המאיירים של אסופה בנמל יפו, כחלק משבוע האיור 2014. ביקשתי מהן שיספרו על החיבור המשותף, על החוויה בפסטיבל ועל מה הן למדו מההרפתקה.

היי!

שלום! מה שלומכן?

שלומי טוב 🙂

בסדר גמור. מה שלומך? איך היה הבוקר בירושלים?

ירושלים? נראה לי לפני עידן ועידנים. מה שכן, יש שם הקמה של מיצב במבוק ענק מגניב

מיצב במבוק?

במוזיאון?

כן כן, בגן הפסלים

וואו. נראה דוקר

אבל זה היה בבוקר ומאז כבר הספקתי לעשות מיליון דברים אחרים, כולל – שימו לב – לבקר בלובי עיריית תל אביב שם נתלתה היום תערוכה של 15 איורים של מטר וחצי על מטר וחצי מתוך שבוע האיור!!!

מה??? אנחנו הולכת לשם אחרי השיחה. באיזו תערוכה מדובר?

לכו לראות… כמעט מכל תערוכה יש איור אחד. אבל לא באנו לדבר פה על זה אלא על פסטיבל הקומיקס באנגולם! איך היה?

הפסטיבל באנגולם בהחלט היה הרפתקאה. זה פסטיבל הקומיקס הגדול באירופה שמציגים בו יוצרים מכל העולם. במשך ארבעה ימים עיר מנומנת בצרפת הופכת להיות מעוז קומיקס ענקי. זו היתה חוויה מפעימה להיות מוקפות בכל כך הרבה קומיקס. היה לנו שם דוכן ופגשנו כל מיני מו״לים מכל מיני הוצאות ברחבי העולם

של מי היה הרעיון?

של הילה!

הייתי שם שנתיים קודם לכן כמבקרת וזו הייתה חוויה יוצאת דופן. ידעתי שיום אחד אחזור עם קומיקס משלי

אז אולי תספרו רגע על עצמכן, מתי למדתן ואיפה מה עשיתן מאז, לטובת מי שלא מכיר

למדתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור. למעשה למדנו שתינו, עינת ואני, באותה שכבה. סיימנו את הלימודים ב־2011. מאז אני מאיירת לעיתונים ויוצרת קומיקס והשבוע עתיד לצאת לאור ספר הילדים הראשון שלי בהוצאת עם עובד. מעבר לזה אני מלמדת ביחידה ללימודי חוץ של בצלאל – איור וקומיקס

למדתי עם הילה כנ״ל. אחרי הלימודים עבדתי כמעצבת מאיירת במשך שנה אצל ברוך נאה. היום אני מאיירת עצמאית, מאיירת בעיקר לעיתונים ולספרי ילדים. איירתי ארבעה ספרי ילדים וספר נוער אחד ואני מתחזקת בלוג אחד מצליח (דברים שמעצבנים אותי) ובלוג אחד ממש כושל (פרויקט קפצ׳ה). זהו 🙂

מה זהו? מה עם איזו תערוכה שאת מציגה בה בימים אלו במוזיאון העיצוב???

נכון סליחה. הספר שאיירתי וכתבה שהם סמיט מוצג בימים אלו בתערוכה נהדרת במוזיאון העיצוב בחולון. נהדרת באמת 🙂

מעניין מי האוצר… בכל מקרה, כמה מילים על פסטיבל אנגולם למי שלא מכיר ואז נחזור אליכן

מדובר בפסטיבל שמתקיים כבר 41 שנה באותה עיר מנומנמת, שחוץ מהפסטיבל וממרוץ מכוניות לא מתרחש בה הרבה במהלך השנה. בימי הפסטיבל העיירה כולה הופכת לעיירת קומיקס, על הקירות ובאוטובוסים מצויירים איורי קומיקס, בכנסיות וברחובות (באמת, הרחוב הראשי הוא על שם הארז׳ה, היוצר של טינטין). מגיעות לפסטיבל מיטב ההוצאות מאירופה ומחוצה לה, והיוצרים מוזמנים לערוך שם פגישות ולהציג את מרכולתם. יש כמובן גם תחרות קומיקס (רותו זכתה שם השנה בפרס מרשים על ספרה ״הנכס״ שסייעתי לה בצביעתו)

הקומיקסים בפסטיבל היו איכותיים ומרשימים. זה נורא מרשים לראות שמשהו, שנתפס לפעמים כתחום איזוטרי או כז׳אנר קליל וקצר, יכול להגיע לרבדים ספרותיים ואמנותיים רחבים ומושקעים כל כך

ומה קרה שהחלטתן לשתף פעולה? ואיך זה בכלל עובד? איפה הצגתן את הקומיקס שלכן?

חברנו יחד במטרה לעשות קומיקס ואנגולם פשוט נהייה מן דדליין לשאוף אליו. כמובן שאתגר אותנו כל העניין הזה של הפסטיבל. היינו שותפות בדוכן עם שתי חבורות קומיקס ישראליות נוספות (״ההורים של לב אפור״ ומגזין ״פורנו״) אבל המשימה בכלל היתה העיקרית היתה לעשות קומיקס משותף

מותר לשאול כמה עולה דוכן?

לא כל כך הרבה – ואנחנו גם הצטרפנו לאחרים 🙂 אבל הטיסה היתה יקרה 🙂

תשובה מתחמקת… אבל נניח לכן. ואיך היו התגובות? או בעצם – פתאום אני קולט – אולי תספרו קודם על הקומיקסים (המקסימים) שלכן. על מה כל אחד מספר ואיך הגעתן לפרומט

נקודת המוצא שלנו היתה הנושא המשותף: אוטובוס. הקומיקס שלי מספר על אישה שבורחת מנקיפות המצפון שלה. אנשים שהיא פגעה בהם הופכים לרוחות רפאים שמלוות אותה והיא מנסה להשאיר אותם מאחוריה. את הקומיקס איירתי בצבעי אקריליק: זו למעשה טכניקה שאימצתי לאורך הזמן והרגשתי שגם בקומיקס הזה יהיה נכון להשתכלל בה. מבחינת הפורמט המשותף היתה לנו מעצבת מצוינת בשם הילה לביא שמאד עזרה לנו לחבר את הדברים, כי למעשה היה כאן אתגר של שני סיפורים שונים, ושל מאיירות המשתמשות בסגנון שונה מאד

ועינת?

בקומיקס שלי ניסיתי לדבר על החוויה הנדודית שיש בנסיעה באוטובוס, ושילבתי אותה בסיפור נדודים של שני אנשים: האחד אריה נהג אוטובוס בודד, שנוהג במין אוטבוס רפאים שהאוסף אליו אנשים גלמודים, והשנייה נילי, טבחית סושי קצת משועממת וקצת בודדה, שההתבוננות באנשים בנסיעה באוטובוס היא הדבר שהיא הכי אוהבת בחיים

אני מחבב את נילי, טבחית הסושי הבודדה!

תודה 🙂

ומה היו התגובות? מכרתן?

המכירות לא היו הצד החזק של הארוע 🙁

אבל היו הרבה תגובות טובות והרבה אנשים שנפגשו איתנו אמרו שעולם הקומיקס צועד לכיון של נובלות גרפיות ושהחוברת שלנו, שהיא שני סיפורים קצרים, לא מספיק רחבה

אנטישמים כולם… מה באמת אתן יכולות לספר על מה שראיתן מסביבכן, מגמות, טכניקות, סגנונות. אפשר להגיד משהו בכלל?

כאמור הרבה נובלות גרפיות, שזה נורא יפה – החיבור בין איור לפרוזה

עוד משהו או שזהו?

אפשר היה למצוא שם גם פורמטים מאד ניסיונים ונועזים (הדפסי משי זוהרים וספרים בקיפולים מתוחכמים) ומצד שני קומיקס שכל אחד יכול להנות מלקרוא ולראות, פחות אמנותיים. ציינו שהקומיקס שלנו בפליפ?

לא. זה בדיוק הזמן

הקומיקס שלנו בפליפ… חשבנו הרבה איך לפתור את עניין העטיפה, שיציג באופן שווה את שני הסיפורים ובסוף הגענו לפליפ (זה היה נורא מבלבל בהדפסה)

אני יכול לתאר לעצמי. בסיכום של כל החוויה: היה שווה? תחזרו? ממליצות לאחרים לנסות את מזלם?

כמובן שממליצות. הייתה חווייה מצויינת ופוקחת עיניים, לראות איך התחום מפותח בחו״ל ואיזו כמיהה יש לאנשים לקומיקס (תורי החתימות על ספרי קומיקס היו ארוכים ומפותלים). יש משהו מרענן בלהפגש עם קהל חדש שחי קומיקס ולקבל תגובות, לחשוף ולהחשף. נרקמו שיתופי פעולה מעניינים עם אנשים שנפגשנו איתם, ובתקווה יתאפשרו. חווייה מומלצת לכל יוצר קומיקס!

בפעם הבאה נבוא עם נובלה גרפית 🙂

בטח! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

לא משהו חשוב מאד, נצפה לבאות

מהמם. הנה למשל, יש למה לצפות. ומשהו חשוב שלא שאלתי – מי שרוצה לקנות, למי פונה?

ניתן לרכוש את הקומיקס דרך האתר שלנו, אנחנו מוכרות אותו גם בחנות מגדלור, ויהיה לנו דוכן בפסטיבל של אסופה בנמל יפו בסיומו של שבוע האיור!