כל מה שחשוב ויפה

רוק בשחור: תערוכת צילומים ממועדוני שנות ה-80 במוזיאון ארץ ישראל

פורטפוליו News: התערוכה רוק בשחור, שתיפתח במוזיאון ארץ ישראל ב-4 בספטמבר, תציע מבט מחודש על תרבות המועדונים בשנות ה-80 ותבטא את האווירה ורוח התקופה, תוך התמקדות בשני המועדונים הבולטים בתל אביב: הפינגווין וקולנוע דן. 

blackrock2

מירי דוידוביץ תיעדה את תרבות המועדונים באותה תקופה, תוך התמקדות בסממנים של שפת גוף, לבוש, אביזרים, איפור וסגנון חיים. היא בילתה שנה בלונדון והושפעה מעיתוני התקופה ומצילום אופנה. דוידוביץ צילמה בפלאש בוהק וסגנון ישיר וחזק, צילומים חזקים, לפעמים לא בפוקוס, מעין צילום ״רע״ שהפך לז׳אנר בזכות עצמו. בתערוכה יוצגו 70 צילומים. חלקם הוזמנו ע״י העיתונים חדשות, מוניטין, ווליום והעיר לכתבות דוקומנטריות בזמן אמת, חלקם תיעוד של חברים. הצילומים והפקות האופנה של דוידוביץ היוו פריצת דרך בצילום האופנה בישראל.
החל מחורף 1982 תפס הפינגווין מקום מרכזי בחיי הלילה התל-אביביים. המועדון הפך אבן שואבת לצעירים שצרכו את המוסיקה והאופנה של הגל החדש. אחריו נפתחו קולנוע דן והליקוויד. הסצנה התרחשה בזמן אמיתי במקביל ללונדון, ברלין וניו יורק ויצרה תוצר תרבותי ומוסיקלי שהיה בו טוויסט ישראלי. בשנת 1982 נוצר צירוף מקרים בין עיתוי פתיחת המועדונים לבין ההכרה שמלחמת לבנון אינה זוכה לקונצנזוס. על רקע מלחמת לבנון והאינפלציה הדוהרת של המחצית הראשונה של שנות ה-80, ביטאה הנהייה אחר העגמומיות, אחר הגותיקה, את תחושת הייאוש מן המציאות הקיימת; זאת בתרבות שבה המוות תופס מקום מרכזי – בטקסים הממלכתיים של יום הזיכרון לחללי צה״ל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, באתרים ובאנדרטאות בכל רחבי הארץ.

blackrock1

הצעירים האלה הפכו את הקֵץ לאופנה. חלק מבאי הפינגווין נמשכו לתת-התרבות הגותית. זו התאפיינה בלבוש שחור מכף רגל ועד ראש משולב בבדי תחרה ומלמלה, בהשראת התקופה הוויקטוריאנית, ובאיפור פנים לבן וחיוור בהשראת סרטי האימה. המוסיקה שנוגנה במועדונים הייתה שונה מכל מה שהכירה המוסיקה הישראלית עד אז. היא לא עסקה בנושאים לאומיים. החברים לא היו בוגרי להקות צבאיות ובכלל העדיפו לשיר באנגלית בטענה שאי אפשר לשיר רוק או פאנק בעברית. מוסיקה ואופנה של מועדונים והופעות הגל החדש נספגו אל תוך חיי הלילה. תנועות הגוף שהיו מוכרות עד אז לא התאימו לקצב החדש.

כך נולד מה שזכה לכינוי הלא רשמי ״ריקוד הקירות״. רקדני המועדונים העדיפו להפגין ניכור, קור וזרוּת זה לזה ולחלל שבו רקדו. פניהם לא פנו אל רחבת הריקודים אלא אל הקירות שהקיפו אותה. במובן מסוים הייתה זו מטאפורה ליחסם למקום שבו חיו. במדינה שבה תחושת הביטחון מתערערת וסדר היום האזרחי ההפכפך נקבע על-פי נימוקים צבאיים, הצעירים במועדוני תל-אביב חשו כי הקיר הוא אחד הדברים היציבים. הוא היה שם כל סוף שבוע. מועדוני הגל החדש היו חלק מאורח חיים משולח רסן. בחסות האווירה המתירנית של חיי הלילה החלו האיסורים המסורתיים להתפוגג ואת מקומם תפסה פעילות מינית לא-מיסיונרית, בלשון המעטה.

התערוכה תוצג עד 28 בפברואר 2015
מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden