קרן בר גיל: כשהעיצוב אמנותי אבל האמנות לא עיצובית

בשבוע שעבר נפתח באחד מחללי השוק היווני ביפו (רח׳ פנחס בן יאיר 5) חנות הקונספט הזמנית של Shoplifters. למי שלא מכיר, שופליפטרס נוסד לפני כשמונה שנים על ידי שלוש שותפות – גילת ויקסמן, ענת טל וניצן רוזנט – ששואפות לחנך באירועי הפופ־אפ שלהן לתרבות של אסתטיקה ויצירה מקורית. פרט לקולקציות בגדי מעצבים הן מציגות למכירה גם פריטי ריהוט, עיצוב ואמנות.

מי שהופקדה על בחירת יצירות האמנות ופריטי העיצוב שמוצגים במקום היא האוצרת קרן בר גיל, שמספרת על החיבור שלה לשופליפטרס, על תהליך הבחירה של העבודות ועל השקפת העולם שלה בכל הקשור לטשטוש הגבולות והמתח שקיים בין העיצוב לאמנות.

הי קרן. מה שלומך?

בסדר גמור

מעולה. איך הייתה הפתיחה? והתגובות?

הפתיחה הייתה עמוסה והתגובות בינתיים טובות, החלל מאוד יפה ומרשים ואנשים לא מצפים לדבר כזה

לפני שתספרי קצת על מה הוא אותו דבר שאנשים לא מצפים לו, בואי תגידי כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר – מה למדת, איפה, מה עשית מאז וכאלה

בהשכלתי אני עורכת דין (עשיתי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב) ועבדתי כארבע שנים בתחום של קניין רוחני. סבלתי מכל רגע. אחר כך נוצרה לנו הזדמנות לנסוע ללונדון, ושם עשיתי תואר בתולדות האמנות ב The Courtauld Institute of Art, שנחשב לאחד משלושת בתי הספר הטובים בעולם להיסטוריה של האמנות. גרתי בלונדון כשבע שנים ואצרתי שם את התערוכה הראשונה שלי, הדרכתי אספנים וייעצתי ברכישת אמנות

חזרנו לארץ לפני כשבע שנים ומאז אני עושה את זה פה. יש לי גלריה בבית ברמת השרון ואני פעם בשנה פותחת את הבית לסלון, שזה הארוע הכי גדול שאני עושה בשנה. חוץ מזה אני עושה עוד כשבעה פרויקטים. למשל, ביום חמישי תיפתח תערוכת יחיד לאוהד מטלון במוזיאון תל אביב, פרויקט שעבדתי עליו כארבע שנים

נכון! זו תערוכה שאני מאד מחכה לבקר בה. מאד מאד מאד מאד סקרן לראות אותה

היא מאתגרת, היא תיפתח ריקה. היום הייתי במוזיאון

לא יכול לדמיין את זה אפילו… אבל על התערוכה נדבר בפעם אחרת. איך נוצר החיבור לשופליפטרס?

הן פנו אלי לפני כחודשיים וביקשו שאאצור את האמנות והעיצוב בפרוייקט

היה בריף או שהן אמרו תעשי מה שאת רוצה?

מה שאני רוצה

אוקי. אז איך מתחילים? מה רצית לעשות?

הדבר הראשון שידעתי הוא שאני רוצה להציג עבודות מוזיאליות, גדולות, מאתגרות, יקרות, ולא עבודות קטנות שמתחנפות לצרכני אופנה. הבאתי מיצב ציורים של אפרת גלנור שהוצג במוזיאון רמת גן, עבודה של גסטון צבי איצקוביץ שגם הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, עבודות של אוהד מטלון, ועבודות של אורנה יזרעאלי שהוצגו במוזיאון עין הוד

איך שכנעת את האמנים? כי בדרך כלל אמנים לא ששים לתת עבודות לחללי מכירה, ולו מהחשש שהם יהוו קישוט ולא יתייחסו אליהם ברצינות

הם סומכים עלי לגמרי. אלה אמנים שאני מייצגת אותם ועובדת איתם כבר שנים

כבר יותר הגיוני… ואיך הן משתלבות עם עיצוב החלל? מי היה אחראי עליו?

על ההצבה? אני הצבתי הכל

לא רק ההצבה. איפה יהיו העבודות, באיזה חללים, איך זה משתלב עם פריטי העיצוב. ברור שאת הצבת הכל אבל יש עוד יריד שלם מסביב

זה לא יריד זו חנות, הבגדים מוצבים בכל מיני סטנדים ולא מתנגשים עם האמנות

נכון, ועדין. איך דאגת שהעבודות יקבלו מבחינתך את הכבוד שמגיע להן גם בתוך חנות. פעמים רבות נסיונות כאלו לא עולים יפה בדיוק בגלל המתח שבין שני התחומים

זה לא מוזיאון אבל עדיין העבודות מקבלות כבוד כי החלל עם תקרות גבוהות ויש מספיק קירות. היה לי נסיון קודם עם חנות אופנה מאוד נחשבת וזה באמת לא נראה שם טוב, כאן זה אחרת, כי לשופליפטרס עצמן יש כבוד לאמנות. יש קירות שהתעקשתי שיישארו נקיים

הבנתי שאת גם מציגה פריטי עיצוב

כן, עם העיצוב עזרה לי רחלי שרפשטיין שהיא בעצמה מעצבת תעשייתית. היא בחרה את המעצבים ואני בחרתי עבודות שלהם. אילון ערמון מציג פריט נפלא שהוצג בשלושה מוזיאונים, מושב אופניים על מגלש מתנדנד, דפי רייס דורון שחזרה עכשיו מתואר שני בלונדון, גם מציגה שרפרפים מרהיבים בעבודת יד

אז אחרי כל זה בואי נדבר על המהות. החיבור בין אמנות לעיצוב, בין אמנות למסחר. זה לא אנחנו המצאנו ובכל זאת, יש פה עניין. אני מניח שהיית גם בצבע טרי. איך את רואה את החיבור בין כל העולמות?

הדיכוטומיה הנוקשה בין עיצוב ואמנות מזמן נעלמה מהעולם. מה שצריך לוודא כשמציגים עיצוב זה שהעיצוב אמנותי אבל האמנות לא עיצובית. בצבע טרי הוצגו כמה פריטי עיצוב שהיו ממש אמנות עבורי, למשל הפרוייקט של גם וגם עם אבן קיסר, שלקחו מוצר יסוד גנרי והפכו אותו לחומר גלם ליצירת אובייקטים מעוררי מחשבה. גם בשופליפטרס יש 80 אחוז אמנות ו־20 אחוז עיצוב, והעיצוב עצמו הוא ממש אמנות

מצד אחד אני לגמרי מסכים איתך, מצד שני זה קצת מרחיק לכת להגיד שהדיכוטומיה נעלמה מזמן מהעולם. עדין יש ירידי אמנות שלא תמצאי שם עיצוב, וירידי עיצוב מסחרים שהאמנות לא תדרוך שם. ועדין יש לא מעט אמנים שמסתכלים על מעצבים בגלגול עיניים, ומעצבים שלא מבינים למה העולם הזה נכנס אליהם.

ברור שיש אבל אין כבר דיכוטומיה כמו שהיתה פעם, אפילו אם תסתכל על מוזיאונים בעולם. המומה, המטרופוליטן וויקטוריה אנד אלברט בלונדון, כולם מציגים אמנות לצד עיצוב. בוויטצ’אפל בלונדון היתה לפני כמה שנים תערוכה רק על אדריכל אחד, ולא יצירות אמנות שלו אלא מודלים ארכיטקטונים‎. אמנים אמנם מסתכלים על עיצוב מגבוה ומשתדלים להרחיק את עצמם מעיצוב אבל אי אפשר להתעלם מההשקה בין התחומים‎

זה נכון. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

כן. חשוב לי להגיד שהיום, כשהאופנה כל כך יקרה, חשוב לחשוף צרכני אופנה לאמנות שעולה הרבה פעמים כמו אופנה, אבל בניגוד לאופנה, האמנות היא לכל החיים‎