שילוב מתוחכם של מזרח, מערב ועבודה אינסופית

הי מיה, מה שלומך?

בסדר גמור. ושלומך?

גם. לא רע בכלל! ויש לי הרבה מה לשאול, במיוחד בגלל שלפני חודשיים חזרתי מחופשה מושלמת (!) של שבועיים בקוריאה. לך יצא לבקר שם?

איזה כיף לך! איפה היית ומה עשית? וכן, יצא לי לבקר בקוריאה ארבע או חמש פעמים. זו מדינה מיוחדת ומקסימה. כפי שאתה בטח יודע…

הייתי שבוע וחצי בסיאול וארבעה ימים בבוסאן, וממש התאהבתי. איך קרה שהיית שם כל כך הרבה?

נשמע מעולה. למזלי הגדול הייתי שם במסגרת העבודה: אנחנו (בארטלינק, שם אני אוצרת ומנהלת אמנותית) עובדים הרבה מאוד עם אמנים קוריאניים ומנסים לשמור על קשר רציף עם סצינת האמנות שם. ביקורים בתערוכות סיום של בתי ספר, ביקורי סטודיו אצל אמנים, גלריות ומוזיאונים. אנחנו עובדים עם אמנים בכל העולם וכבר שנים מרגישים שיש באמנות הזו משהו מאוד ייחודי ומעניין

אז שנייה לפני שנדבר על האמנות הקוריאנית, בואי תספרי כמה מילים על עצמך ועל ארטלינק, לטובת מי שלא מכיר

ארטלינק היא חברה שקמה בישראל בשנת 1996 על ידי טל דנאי. החברה קמה במטרה לקדם אמנים צעירים מכל העולם ולהפוך את האמנות הצעירה לנגישה לכולם. בשנת 1998 סות׳ביס הצטרפה לארטלינק למיזם שהיה מבוסס על תחרות שנתית בינלאומית לאמנים צעירים, והזוכים בה בכל שנה היו מציגים בתערוכות בערים שונות בעולם שבסופן העבודות הוצעו למכירה במכירות פומביות. התוכנית פעלה עד שנת 2004, אז הופסקה מסיבות שונות, אבל ארטלינק המשיכה להיות פעילה בעולם האמנות, רק עם פוקוס שונה.

משנת 2004 עיקר הפעילות של החברה היא אמנות לפרויקטים אדריכליים בעולם, בעיקר מלונות יוקרה. בנוסף, בפן הפחות מסחרי, אנחנו אוצרים תערוכות בנושאים שמעניינים אותנו (מנסים לפחות תערוכה אחת בשנה) ועוסקים בפרויקטים שונים בתחום האמנות. אני הגעתי לארטלינק בשנת 2003 (כן, זה ממש מזמן..), והיום אני משמשת אוצרת ומנהלת אמנותית. לשמחתי החברה גדלה עם השנים והפעילות היא דינמית ומעניינת

2003 זה באמת מזמן… ומאיזה רקע את מגיעה?

תואר שני בתולדות האמנות ותעודה במוזיאולוגיה. לפני שהשתקעתי בארטלינק עוד הספקתי לעבוד כמה שנים כחוקרת אצל מוטי עומר במוזיאון תל אביב ובגלריה האוניברסיטאית

נייס! אז בואי נחזור לאמנות הקוריאנית, ואולי קודם כמה מילים על התערוכה: מה היא כוללת, מה התמה שלה, מה בחרת להציג ולמה

התערוכה היא תערוכה של פיסול קוריאני עכשווי ומוצגות בה 26 עבודות של תשעה אמנים הפועלים היום בקוריאה, והיא מנסה לאפשר איזושהי הצצה לפיסול הקוריאני היום. אין תמה אחת מוגדרת לתערוכה אבל אני חושבת שהעבודות שנבחרו משקפות מכנה משותף, שהוא גם מה שמשותף וייחודי לאמנות הקוריאנית העכשווית כולה, ומתבטא ביתר שאת בתחום הפיסול.

אלו אמנים שמקדשים את תהליך העבודה, את ההתמודדות עם החומר ואת השליטה עליו. לתערוכה נבחרו אמנים שעובדים במגוון של מדיה (עץ, ברוזנה, אלומיניום, קרמיקה, חרוזים, גרניט…) ועוסקים בתכנים שונים, ועדיין התכונות האלו ניכרות בכל העבודות. כל זה לא סותר את העובדה שהפסלים בסופו של דבר יפהפיים ויוצאי דופן

את יכולה לתת דוגמה או שתיים של עבודות ספציפיות?

בטח. למשל, Shim Byung Gun, שמציג בתערוכה פסלי פלדה מתוך סדרת עבודות שלו שנקראת Pressed Drawing, רישום דחוס. בסדרת העבודות הזו האמן גורם לפלדה להראות כמו נייר מקומט. את האפקט הזה הוא יוצר באמצעות מכונת דחיסה (במשקל מאה טון…) שהוא בנה בעצמו ובאמצעותה יוצר את הפסלים.

הוא מתייחס אל הפלדה כמו אל נייר הרישום שלו ואל המכונה כאל העיפרון (ומכאן שם העבודות). בדומה לרישום, שהופך כהה כשמפעילים יותר כוח על העיפרון, כך הפלדה הופכת מקומטת יותר כשהוא מפעיל יותר כוח על המכונה, ולהפך. האמן כאן בעצם ״מאלף״ את הפלדה, שאינה יכולה להתגבר על העוצמה של מכונת הדחיסה, וכך משיג שליטה מלאה בחומר, בדומה לצייר או לקרמיקאי.

אמן נוסף בתערוכה, שהשליטה בחומר היא חלק מהותי בעבודותו, הוא You Jae Heung, שעובד בעץ ועובד קשה מאוד על מנת לדמות את העץ לחומר אחר, לנייר. אחת העבודות בתערוכה מדמה חבילה עטופה בנייר חום והיא האחת העבודות האהובות עליי בתערוכה. קרה לנו משהו מצחיק עם האמן הזה: מראש הוא היה אמור לשלוח שתי עבודות מעטפה כאלו, וכשפתחנו את הארגזים וגילינו רק אחת, פחדתי שמישהו חשב שמדובר באמת במעטפה וזרק אותה לפח… למזלנו, זה לא קרה

קטעים… אז אם את צריכה להגיד משהו על האמנות הקוריאנית, גם בכלל וגם אפרופו התערוכה, מה מאפיין אותה? כי אני תוהה אם אפשר להגיד היום משהו על אמנות ויצירה בהקשר של לאום

כן, התהייה בהחלט במקומה, אבל אני חושבת שבמקרה של האמנות הקוריאנית, אם צריך להכליל, הייתי באמת מדברת על נאמנות לחומר ולתהליך היצירה, ועל כך שהתהליך הוא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של העבודות. מבחינת התוכן אפשר להוסיף שבהרבה מהעבודות יש שילוב מרתק של שמירה על המסורת הקוריאנית (בין אם בשיטות עבודה מסורתיות או בהקשר היסטורי ותרבותי) עם השפעות וספיגה של תרבות מערבית

מסכים לגמרי לגבי החלק האחרון של המשפט: כששאלו אותי איך היה בקוריאה, התשובה שלי הייתה שזו ממש הקלישאה של מיזוג תרבויות של מזרח ומערב, הטכנולוגיה הכי מתקדמת לצד מקדשים, מסעדות יוקרה לצד דוכני רחוב שאלוהים יודע מה שמו לך שם במרק… אבל בהקשר הזה אני תוהה, במיוחד באמנות, איפה עובר הגבול בין היקסמות מהמסורת והאסתטיקה של המזרח לבין הדבר עצמו, איך אפשר והאם אפשר להימנע מהמבט של התייר המערבי…

אני חושבת שהאמנות ברמה כל כך גבוהה, שאין דרך להסתכל עליה מזווית כזו. דווקא בגלל שזה לא רק אסתטיקה של המזרח אלא שילוב מאוד מתוחכם של מזרח, מערב ועבודה אינסופית, גם כאמור בתהליך העבודה וגם עבודה פנימית של האמנים, שכשמכירים אותם ומדברים איתם, מבינים שיש כאן עומקים שלא מוצאים בכל מקום

ועדין, יש לי תחושה שלא פעם תערוכות אמנות מהמזרח הרחוק, ואני לא מדבר על התערוכה בוילפריד, מוגשות לקהל כמשהו אקזוטי ושלממד הזה יש חלק חשוב בפנייה לקהל

נכון, וחבל, כי כאן זה לא המקרה. זו באמת אמנות עכשווית מצוינת, שאין הרבה הזדמנויות לראות, בטח שלא בארץ. זו התערוכה הקוריאנית הרביעית שאנחנו מציגים בארץ, ובאמת חשוב לנו שכמה שיותר אנשים ייחשפו לאמנות הזו, כי היא באמת עדיין לא מאוד מוכרת בעולם (בניגוד לאמנות הסינית והיפנית העכשוויות). בפירוש לא מדובר כאן על משהו ״אתני״ או אקזוטי אלא פשוט על אמנות טובה

אז אם כבר אמרת אמנות סינית או יפנית, יש מצב שאת במשפט או שניים מספרת לנו מה ההבדל הין האמנויות האלו לעומת הקוריאנית (ואני יודע שזו הכללה וקשה, ואני מרשה לך לסרב בנימוס…)

נראה לי שאני אסרב בנימוס כי אני מרגישה שאני לא מספיק מומחית באמנות סינית או יפנית בשביל להצליח לתמצת משהו מדויק מספיק

מקובל