התמונה המתאימה לספא, במלון יערות הכרמל

צילומים: גיא יחיאלי

האורחים במלון יערות הכרמל לא מבחינים מיד בנוכחות החדשה של אמנות צעירה ועכשווית על קירות המלון. אזור הכניסה נותר ללא שינוי ויש להעמיק ולהיכנס אל הטרקלין, לרדת אל קומת המסעדה והספא, או להרחיק עד היציאה לגן. שם, לצד גרמי המדרגות ובפינות הפנויות של החללים הציבוריים, נראות במלוא תפארתן יצירות האמנות שאצר שרון תובל, בתערוכה מיוחדת לחלל המלון.

התערוכה ״המשולש״, מחברת לדברי תובל בין שלושה אלמנטים: האדם, הטבע שבחוץ והחלל הפנימי של המלון – בניין מודרניסטי שהוקם בשנות ה-60, חודש בשנות ה-90 כאשר הושק מחדש כ״אחוזת בריאות וספא״ מרשת ישרוטל, ואילו כעת נראה כאילו נקלע קצת אל מחוץ למירוץ האופנתי מבחינה עיצובית. דווקא על הרקע הזה, כניסתה של תערוכת אמנות עכשווית וצעירה לחללי המלון היא לא פחות ממטלטלת. חלק מזה בזכות העובדה שלא מדובר בתמונות אווירה, בסגנון שהיה נהוג בעבר בבתי מלון, אלא באמנות התופסת מקום משמעותי בחלל: פסלים ומיצבים בעלי נוכחות, ולא תמיד קלים ונעימים בלבד.

כך למשל, מקבץ עבודותיו של איתי זלאיט הממוקם בישורת שמתחת לקומת המסעדה, בדרך לאזור הספא. זלאיט מפסל בחומרים מן הטבע ומן המוכן (רדי מייד), שהוא מוצא בשיטוטים ברחוב. הוא יוצק יחד ויוצר הכלאות מוזרות בין צעצועים לגופים פיסוליים. הפסל המרכזי במיצב הוא מעין היבריד של גוף אישה וסוס נדנדה, יישות בעל זנב עקרב וראש סנסני דקל. בפסלים אחרים הוא מסווה צבע מתקתק, ורוד או תכלת, מחזה בלהה בזעיר אנפין, בו נלכדו דמויות דיסני וצעצועי קינדר בקיני ציפורים מסוייטים, מותכים.

באופן מקרי או שלא, רבים מהציורים בתערוכה מוקדשים לנושא הבית, ומציגים מעין פסאדה תפאורתית של בית קלאסי, כמו בציורי ילדים, שחסר בהם מבט העומק פנימה. המוטיב החוזר נראה בציור מצויין של מתן בן טולילה (ליד חדר הכושר של המלון), בציור של שקד אביב ובציוריה של תמר רודד (בטרקלין). רודד עובדת בטכניקה של הסתרה וקילוף. היא מציירת על לוח דיקט ומסתירה בסרט דביק את ״העיניים״ בעץ. לאחר שהצבע יבש היא מסירה וחושפת חלקים מהעץ, שהופכים למעין פגמים או נקודות חן טורדניות בתמונה הסופית.

סדרת ציורים של עפרה אוחנה, המציגה מזרקות אבן בכיכרות אירופיות, שובצה באזור הבריכה והספא. החיבור לאזור המים במלון ברור, ויחד עם זאת, בין המזרקות – הדמיוניות או אמיתיות – יש גם כאלה שהטרידו את מנוחת הצופים. בעיקר זו שבה נראית דמות אישה שופעת, שסילוני מים פורצים משדיה. ציור נוסף שעורר תגובות עזות הוא ״זאב״ של ליה נברו קנפו, הנראה כעומד לזנק מבין עצי היער, ואולי משמש תזכורת לסביבת הפרא המבוית של יערות הכרמל.

התחדשות בעזרת אמנות היא דרך אפקטיבית ליצור שינוי באווירת המקום, מבלי שהאורחים, למשל, יוכלו לשים את האצבע באופן מובהק על המקור לשינוי. “יש לנו הרבה מאוד אורחים חוזרים, והם מגיבים ומאוד מעריכים את ההשקעה הזו”, אומרת מנהלת המלון, איה גרונדמן. כעת יש לעקוב ולראות אם החופש האמנותי שנתנה הנהלת המלון לאוצר בבחירת העבודות יעמוד במבחן הזמן ותגובות הצופים.

סדרת ציורים של עפרה אוחנה, המציגה מזרקות אבן בכיכרות אירופיות, שובצה באזור הבריכה והספא. החיבור לאזור המים במלון ברור, ויחד עם זאת, בין המזרקות – הדמיוניות או אמיתיות – יש גם כאלה שהטרידו את מנוחת הצופים

כל האמנים הם צעירים, ביניהם כאלה שכבר פרצו בעשור האחרון והם יותר מוכרים לקהל, ואחרים שסיימו את לימודיהם באקדמיה בשנים האחרונות. בין העבודות המפתיעות בתערוכה, שחלקן דורשות מהצופים תשומת לב ומבט שני, ניתן למצוא מספר פסלים ועבודות פיסול־קיר, של שרון גלזברג, של ליאת לבני ושל סטודיו knob. פסליה של גלזברג מעובדים בגבס דנטלי ויש בהם לא מעט מוזרויות. יש גם מחוות לאמנות קלאסית, בציור של דנה יואלי ובציור נוף של מתן אורן שנמתח על פני עמודי קנבס ונראה כפרספקטיבה של נוף פריזאי.

המיקום של העבודות אינו אדיש לשימושי החללים במלון, וכמו ציורי המזרקות של אוחנה ליד הבריכה, ניצב ליד בר היין של המלון פסל של איילת הוכהוייזר, המדמה מזיגת יין במעין מעבדת כלים שלובים של צינורות ובקבוקי זכוכית צבעונית. קטלוג התערוכה משמש מעין מדריך לסיור עצמאי והעבודות המוצגות עומדות למכירה. העבודות מושאלות לתערוכה ובמקרה של מכירה התמורה מועברת ישירות לאמן.

התערוכה היא רק ראשיתו של מיזם אמנות רחב יותר ביערות הכרמל. בחודשים הקרובים תצא לדרך ״תוכנית הרזידנסי הכי מפנקת בארץ״, כדברי תובל. המלון יזמין אמנים לשהות בת שבועיים בכל פעם, במסגרתה האמנים יוכלו לשהות וליצור עבודות בסביבת הטבע המרהיבה של האחוזה ובסטודיו שיעמוד לרשותם. המטרה היא ליצור לאמנים הזדמנות להתנתק מחיי היומיום ולאפשר גם הזדמנויות למפגש ואינטראקציה בין האמנים לקהל האורחים במלון, לצד הרצאות, סדנאות או פעילויות שיציעו האמנים. לדברי תובל, שבועיים אולי לא נשמעים הרבה זמן במונחי רזידנסי, אבל לדברי תובל “המקום הזה הוא סוג של אי בנוף של ישראל. יומיים פה מרגישים כמו שבוע״, הוא אומר ומציין שבזכות חוקי המקום, שביניהם למשל איסור על שימוש בטלפון סלולרי, המלון מאפשר תחושת ניתוק מוחלטת וריכוז רב. כחלק מהתוכנית יעניקו האמנים עבודה לאוסף המלון.

הקשר בין תובל לרשת מלונות ישרוטל החל במלון רויאל ביץ׳ בתל אביב, שם הקים בהזמנת היזמים והנהלת המלון את החממה לאמנות דיגיטלית, שכוללת תערוכות קבע, תערוכות מתחלפות, סיורים בתערוכה ופעילויות שונות הפונות לקהל, ולא רק לאורחי המלון. לצד המיזם ביערות הכרמל הוא כבר עובד על פרויקט אוצרות למלון נוסף המוקם בימים אלה.