עשור לחממת האמנים צבע טרי // גיל יפמן

גיל יפמן, צילום: Casey Dorobek, באדיבות גלריה רונלד פלדמן, ניו יורק

מה מעשיך בימים אלה?

בימים אלה אני עובד על תערוכת יחיד במוזיאון חיפה, שתיפתח בנובמבר ועל תערוכת היחיד במוזיאון תל אביב, שתיפתח בנובמבר 2018 כחלק מזכייתי בפרס רפפורט לאמן צעיר 2017. בין לבין תהיינה תערוכות קבוצתיות בניו יורק ובלוס אנג׳לס. כחלק מהפרקטיקה האמנותית אני מקדם שיתופי פעולה עם פלחי אוכלוסיה ואמנים נוספים, ומוסדות שקשורים אליהם. כך למשל, שיתוף הפעולה עם האמן דב אור־נר, קולקטיב הסריגה קוצ׳ינטה, והארגון Remember The Women.

באיזה יריד הצגת ומה החוויה המשמעותית שלקחת משם?

הצגתי בצבע טרי 2. מאז ייצגתי את Ronald Feldman Gallery ביריד Seven שנוצר ע״י שבע גלריות פרוגרסיביות בלונדון וניו יורק, כמקבילה אלטרנטיבית לFrieze בניו יורק, הצגתי שם את ״ירח דם״. ועוד פעמיים ביריד Moving Image (עם גלריה רונלד פלדמן) בלונדון ובניו יורק. החוויה להציג ביריד היא אמביוולנטית עבורי, ואני מניח עבור אמנים רבים. מצד אחד נהנים מחשיפה לקהל נרחב, ומצד שני העבודות מקבלות ייצוג אותנטי מוגבל, במסגרת האילוצים של תנאי התצוגה.

מה היית ממליץ לאמן צעיר?

העצה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה בהקשר זה היא – תהיו עצמכם, והשתדלו לקחת את הקונטקסט של יריד מסחרי בפרופורציה ולא לתת לרצון למכור להשפיע על אופי או איכות העבודות. אני רוצה להאמין שהאמנות יוצרת את השוק – ולא להיפך.

דב אור-נר וגיל יפמן, צילום: רוני כנעני

עם מי (מכל האמנים שבעולם) היית רוצה להציג תערוכה זוגית, ולמה?

במובן מסויים הגשמתי פנטזיה כזו – תערוכה זוגית (ושיתוף פעולה מתמשך) עם האמן דב אור־נר, בן 90, מחלוצי האמנות המושגית בארץ, רדיקל חופשי וניצול שואה. אמנותו של דב היא מאוד ורסטילית, ודרך פעולתו היא חופשית אך מחוייבת – הוא משלב בין תודעה קולקטיבית אוניברסלית עמוקה לביטוי אינדיווידואלי בלתי מתפשר. דב הוא מבחינתי מנטור וחבר יקר.