כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מתוך העבודה ״גוף שלישי״, יוצרים: רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא

רועי ויקטוריה חיה בגוף שלישי

מפגש מיני טעון ואמביוולנטי בין זרים עומד במרכז התערוכה ״גוף שלישי״, של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא, בבית האמנים בתל אביב. חפץ מדברת על החשיפה האישית, ומדגישה: ״המגדר הוא רק עוד פרמטר במסע״

הגוף של רועי ויקטוריה חפץ עומד במרכזו של מיצב הווידאו ״גוף שלישי״, שיצרה חפץ יחד עם זוהר מלינק עזרא. לא היא ולא הוא, גוף שלישי – כינוי לזר או נעדר או פנייה באופן מכבד אך מרוחק במיוחד. בתערוכה ״גוף שלישי״ המוצגת בבית האמנים בתל אביב, הזרות זועקת מהקירות ומתחרה על מקומה ברגשות הצופים, לצד החשיפה והפגיעות, הרתיעה והמציצנות הפולשנית.

התערוכה מוצגת בעקבות זכייתה של חפץ בפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות ישראלית (אוצרת: אורלי הופמן). חפץ, הידועה בעיקר כציירת, הזמינה את יוצר הקולנוע מלינק עזרא לעבוד איתה על הפרויקט מרחיק הלכת, והתוצאה היא עבודה מורכבת, שצולמה על פני כשנה בשלוש יבשות. היא עצמה מופיעה במיצב הווידאו בתפקיד שמציג צד נסתר של חייה או מישהי בדמותה, ולצידה שלוש דמויות נוספות.

חפץ היא טרנסג׳נדרית בתהליך ממושך של שינוי מגבר לאישה, והמגדר האישי שלה – שלא עונה על הגדרות בינאריות – מעסיק אותה בחיים כמו באמנות. אבל למרות הפיתוי לראות את הדברים כפשוטם, ״המגדר הוא רק עוד פרמטר במסע, הוא לא הדבר עצמו״, היא מסבירה. ״אנחנו נמצאים בתקופה של חינוך לפתיחות והבנה, ועדיין אנשים משוכנעים שיש רגע מכריע שבו מתחולל שינוי. ניתוח, הורמונים ומיד… וזה דימוי שקרי ומוטעה. אני מרגישה בדידות גדולה בבחירות שאני עושה. זה הכרח, צורך שבתוכו יש בחירות שונות, ואני והעולם משחקים בדואט של רגעים קדימה ואחורה״.

רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא (צילום: דור שרון)

״באחד הרגעים בעבודה המשותפת עם זוהר הבנתי שבחמש השנים האחרונות, בתהליך הבדיקה שלי – של מגדר ומיניות אישית – היה לי צורך גם במצבי קיצון. כמו אצל אנשים שאין להם ויסות חושי – שזקוקים למגע עז כדי להרגיש״.

תהליך הגילוי העצמי של חפץ, כמו של רבים אחרים, היה כרוך בחיפוש והתנסות. ״החוויה המינית הראשונה שלי הייתה טראומטית וזו ללא ספק חוויה מאוד מעצבת״, היא אומרת. ״ואולי זה קשור לכך שאני הולכת ומחפשת את הנקודה של איבוד שליטה, רוצה למצוא ולזהות אותה – זה חלק אותנטי וכן בזהות שלי. אני בודקת מתי אני עוברת מעונג לסבל ולהתנתקות״.

רגע פואטי בין זרים

בחלל התערוכה מוצגת העבודה בהקרנה על שלושה קירות. מימין – ריקוד רחוב בלוס אנג׳לס, שמבצעת אבדיאל, טרנסג׳נדרית אתלטית, קצוצת שיער וכהת עור. היא לבושה בחליפת ספורט מחמיאה מעל נעלי עקב וענודה בשרשרת צלב עדינה – הריקוד נראה כרגע אקסטטי, משוחרר ומאושר, שבו היא חוגגת ומתריסה כלפי כל העולם את נוכחות הגוף ויכולות התנועה שלו.

במסך משמאל נראית לרגעים חפץ מהלכת על חוף הים ולרגעים נינה, טרנסג׳דרית מבוגרת ממנה, צפה בעירום על גלי הים. החשיפה מעמתת את הצופים עם הסקרנות ביחס לגוף הטרנסי, הבלתי רגיל. בכל רגע נתון יוצרים שלושת המסכים צימודים שונים של תמונות והתרחשויות. ״אני אוהבת את המקריות הזו״, אומרת חפץ.

חפץ מתגוררת בברלין, שם צולם החלק המרכזי של הסרט, שמציג מפגש טעון, אירוטי עד מיני ובחלקו אלים, בינה לבין גבר (שחקן) שהיא פוגשת במעין בליינד דייט. ״מעולם לא הרגשתי חשופה כל כך״, אמרה לי חפץ לפני פתיחת התערוכה. ואכן, החשיפה מקבלת משנה תוקף כשהיא מתפשטת ונראית על המסך בעירום (חלקי) בתקריב חסר רחמים. ״לא ניסינו לייפות או לעסוק בפנטזיה אלא להיפך, להעביר באופן אותנטי חלק מהקושי״ – בין אם מדובר בקושי שלה או בקושי של הגבר הזר לקבל אותה כפי שהיא.

הצילום בסרט לא תמיד מחמיא לגוף החשוף, וחפץ מציינת שלא קל לה לראות את עצמה אבל זה חלק מהחוזק שלה: ״אני נמצאת במקום בעולם שאני מפסלת את הגוף שלי ומשתנה. בסרט אני כמהה למגע ונתקלת במשיכה ודחייה. בשלב כלשהו הזהות המינית לא חשובה – גיי או טרנס, נער או אישה – אנחנו יוצרים איזו סימביוזה של שני זרים שמצליחים להגיע לאינטימיות. זו אשליה שאורכת רק כמה שניות. יש משהו אינטנסיבי במיניות זרה שיכולה להגיע לרגע פואטי, מיזוג קוסמי״.

בסוף המפגש בסרט (שאורכו כ־20 דקות) היא נראית מנותקת ואבודה. הגבר, שמצא את עצמו נסחף בתשוקה ובאלימות, נראה גם הוא פגוע. ״אני חושבת שהדרמה בחלק שלו – היא בינו לבין עצמו עם האלימות שלו. הוא חונק אותי ומיד אחר כך מנשק אותי ופורץ בבכי״. הוא מוצא פורקן רגשי והיא מנחמת אותו. אבל היא נותרת בכמיהה והזדקקות, ללא ניחומים: ״ולי אין שם קתרזיס, אני לא מגיעה לנקודת הפתרון. זה כמו מוזיקה שעולה ועולה אבל לא מגיעה לאקורד סיום״.

רועי ויקטוריה חפץ

״בביטוי ׳גוף שלישי׳ אנחנו מדברים גם על ׳מצב חוץ גופי׳. הרבה טרנסים מתבוננים על חוויות שהם עוברים ועל הגוף שלהם מהצד – כאילו זה לא אני שם בפנים״.

במסך השלישי מצולמת חפץ על שפת הים, כשהיא משפשפת את פניה בחול ומוחקת את האיפור – כמעין טקס היטהרות וסיגוף, או אולי הד להטחת רפש עצמית וחברתית. ״המגע של החול בעור דומה למגע של החומר הקשה עם נייר הציור״, היא אומרת. ״החיבור בין ההקרנה לציורים בתערוכה היה חשוב לי. יש קורלציה ביניהם. הדמויות בציורים לוטשות עיניים אל הצופים, כפי שהצופים חודרים לעולם של מישהו אחר״.

ציוריה של חפץ מעולם לא היו קלילים. הם עצומים במידותיהם ומציגים את הגוף – גוף נשי מזדקן ומתבלה – כאילו צוייר תחת זכוכית מגדלת. בניגוד לווידאו, שבו נראה עיסוק ברגע ובשלב בחיים, הציורים מדגישים את העיסוק של האמנית בהזדקנות ובזמן החולף, מעין ממנטו מורי כרוך בחשבון נפש וגוף פרטי.

שיח גלריה עם היוצרים והאוצרת בתערוכה יתקיים בשבת, 26.1 בשעה 12:00. נעילת התערוכה ב2.2

2 תגובות על הכתבה

  1. יניב

    תודה על כתבה איכותית ומסקרנת

  2. ברוריה

    כיף לקרוא ולהתעדכן

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden