כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

אסף הינדן, מתוך התערוכה ״לקירות יש אוזניים״

המסע של גלריה אידריס ממנדלי מוכר ספרים לרחבי הארץ

התערוכה ״לקירות יש אוזניים״ בחלל של עודד שתיל היא התערוכה החמישית במספר של גלריה אידריס מאז שעזבה את החלל הקבוע שלה. ״המודל הזה מאפשר הרחבה של הקהל שנחשף אל אידריס״, אומר ברק רובין, ממייסדי הגלריה

Yuval:

הי ברק, בוקר טוב, מה קורה?

Barak:

בוקר טוב הכל מצוין. מה שלומך?

Yuval:

גם, לא רע בכלל. תגיד, התערוכה אצל עודד שתיל, איזו תחנה זו במסע של אידריס שלא בחלל קבוע?

Barak:

מאז שסגרנו את החלל הקבוע באוקטובר 2018 ברחוב מנדלי מוכר ספרים 8, התחלנו להתארח בחללים שונים, בינהם מוזיאון יפו, הגלריה של התואר השני בבצלאל, וגלריה אל מרכז במזרח ירושלים. מצב זה נתן לנו הזדמנויות להתמודד עם חללים שונים, שיתופי פעולה והשראה.

התערוכה אצל עודד שתיל, ״לקירות יש אוזניים״, היא תערוכה בת שני חלקים. את החלק הראשון הצגנו ב״היבריד״, יריד אמנות אלטרנטיבי כחלק משבוע האמנות של מדריד. החלק השני יוצג בישראל בגלריה של עודד שתיל. התערוכה במדריד הייתה בבית מלון, כשכל גלריה קיבלה חדר להציג. בהתבסס על החלל חשבנו על אוצרות שלוקחת בחשבון את הפונקציונליות של החלל ושתמשיך לקיים את המהות של סביבה דומסטית, ובהמשך ישיר גם החלל של עודד שתיל מקיים את אותו המתח של בין חלל פרטי וציבורי

ברק רובין. צילומים: מ״ל

לקירות יש אוזניים. עודד שתיל ליברמן 8 מארח את אידריס

Yuval:

אז בוא נעשה רקע תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שלא מכיר: ספר קצת על הגלריה, על הרקע לפתיחה שלה ועל ההחלטה להפוך אותה לגלריה שמתארחת בחללים אחרים

Barak:

אידריס נולד כ־artist run space ביוזמה שלי ושל שותפתי ליביה טליאקוצו, מודל שנחשפתי לקיומו בלימודי התואר השני באמנות בבצלאל. הפוקוס של אידריס היה להפגיש בין אמנים ישראלים לבין אמנים פלסטיניים. ליביה הייתה בלימודי התואר השני שלה בלימודי אסלאם ומזרח התיכון, אני הייתי סטודנט לתואר שני ועבדתי על פרויקט ממושך על ערים מעורבות בישראל, וחיפשנו יוזמות של אמנות עכשווית המפגישות בין אמנים מרקעים שונים.

להפתעתנו לא מצאנו אף יוזמה והחלטנו להקים את אידריס. מצאנו חלל שמצא חן בעיננו ופתחנו את אידריס בקיץ 2017. בחלל הצגנו 11 תערוכות ולאחר מכן קיבלנו החלטה לעזוב את החלל ולהתארח בחללים אחרים כיוזמה עצמאית. יש לציין שבביקורנו האחרון במדריד התברר לנו שזו מגמה רחבה יותר לגבי עתידם של artist run space

Yuval:

תגיד משהו על artist run space? כי גם בתל אביב יש גלריות שיתופיות שמנוהלות על ידי האמנים

Barak:

להבנתי זה מבנה דינמי שמאפשר היתכנות של גלריה שיתופית, ומאפשר גם צורות שונות שבהן האמנים המנהלים אינם מציגים לדוגמה, או לתת לשיתוף הפעולה בין האמנים להכתיב את האוצרות

Yuval:

אז בוא תתן דוגמה לתערוכה או שתיים מבין ה־11 שהוצגו במנדלי, שהביאו לידי ביטוי את החזון שלכם

Barak:

״מאזניים״, תערוכה זוגית של נרדין סרוג׳י וגיא לוי שנפתחה ביוני 2018. יזמנו את המפגש בין גיא ונרדין, ומתוך השיחות והמחשבות שעלו בה, נוצרה התערוכה. דוגמה אחרת היא ״פוטו־טרנספר״, תערוכה זוגית של מחמוד קייס וחניתה אילן שאצרה טלי קיים, כששיתוף הפעולה המרכזי היה בין אידריס לבין טלי. שתי דוגמאות שונות של שיתוף פעולה ושל מניע לתערוכה, מבחינתי שני המקרים מממשים את החזון באותו האופן

״מאזניים״, נרדין סרוג׳י וגיא לוי

פוטו־טרנספר, מחמוד קייס וחניתה אילן

Yuval:

אז פה מתבקש לשאול אם החזון מתממש, מה קרה שהחלטתם לשנות מודל ממקום קבוע להתארחות בחללים אחרים

Barak:

בסופו של דבר, חלל קבוע לוקח זמן רב. ליביה בלימודי התואר השלישי שלה, ואני ממשיך את העשייה האישית שלי

Yuval:

אכן. איך זה עובד אם כך עכשיו? איך נבחרים שיתופי הפעולה? מה מנחה אתכם? כמה מעורבות יש לחלל המארח?

Barak:

אנחנו שומרים על איזון בין לחפש הזדמנויות מעניינות לבין להישאר פתוחים להצעות. שיתופי הפעולה נבחרים באופן אורגני, אנחנו שואפים לשמור על הקווים המנחים שהצבנו לעצמנו. לגבי מעורבות החלל: היו לנו חוויות שונות, זה תלוי בחופש הפעולה שניתן לנו

Yuval:

אז בוא תתן עוד דוגמה לתערוכה שהצגתם בחלל אחר? אולי זו שהייתה באתר, שחנכה את המודל החדש?

Barak:

התערוכה באתר התאפשרה בזכות שיתוף פעולה ביננו לליא ציגלר, שמרכזת את הפרויקט. למען האמת התערוכה הייתה מתוכננת לחלל של אידריס, אבל זו דוגמה קלאסית, מכיוון שהחלל באתר איפשר חוויה עוצמתית ביחס לעבודות של האמניות המשתתפות. למי שלא מכיר החלל הוא בניין היסטורי ביפו העתיקה המרושת קשתות. חוויה שלא הייתה מתאפשרת בחלל של אידריס במקרה של תערוכה כמו ״במקומה״, של טיגיסט יוסף רון ומימי טסמה סיבאו. התערוכה עסקה בקשר של זהות לאומית ואמהות. במקרה זה טיגסיט יוסף רון ומימי טסמה סיבאו, שתי אמניות שעלו מאתיופה לישראל, ביססו את התערוכה על הקשר לאמן, ולזיכרון הפרטי והמשותף של יהודי אתיופיה

במקומה, טיגיסט יוסף רון ומימי טסמה סיבאו

Yuval:

אז אני רוצה לשאול עכשיו שכבר אפשר להשוות, אם אתה רואה הבדל בין שני המודלים במקרה שלכם: בתוצר הסופי, בסיפוק האישי, ביכולת להשפיע וכן הלאה

Barak:

בהחלט. המודל שבו אידריס מתארח בחללים שונים מאפשר הרחבה של קהל האנשים הנחשפים אל אידריס, זה נותן לנו את האפשרות להציג במקומות שונים בארץ, לחוות חללי תצוגה אחרים ולפצח אתגרים שונים

Yuval:

ואפרופו חלל שמנוהל על ידי אמנים, איך זה בא לידי ביטוי בהתנהלות ובהחלטות שלכם?

Barak:

אני חושב שזה קשור להיעדר יחסי הכוח ביננו לבין האמנים שמשתתפים, מה שמאפשר בעיקר חופש פעולה גם לאמנים וגם לנו. בגלריות יש מערך מסוים של נושאי תפקידים: גלריסט, אוצר, אמן וכו׳… במקרה שלנו המצב יותר נזיל, האמן יכול להיות הגלריסט ואני לדוגמה תולה את העבודות 🙂

Yuval:

בסוף כולנו תולים את העבודות… אז אולי עוד מילה לסיום על התערוכה אצל עודד שתיל: מי המשתתפים ומה הם מציגים?

שחר אפק

מאי דעאס

Barak:

המשתתפים הם שחר אפק, דועאא בדראן, מאי דעאס, אסף הינדן, גיא ניסנהויז וסומא קעדאן. התעורכה מתייחסת לתחום המגדיר לאחד/ת מה לומר ומה לא לומר במרחב פרטי, מתוך חשש שיש מי שמאזין. זו אפשרות לצופה להיכנס לאותו מרחב שמתפקד בו בזמן כבית וגלריה: העבודות המוצגות מתכתבות עם הרצף הקיים בין הפרטי לציבורי באמצעות תהליכים מניפולטיביים של דימוי וחומר.

לדוגמה, שחר אפק יוצר מיכלי זכוכית שכל אחד מהם מלווה זיכרון תואם. הזיכרון מתורגם למיצוי ארומטי של חומרים שונים העוברים דרך עצב הריח. מיכלי הזכוכית סגורים הרמטית, מתויגים על ידי כותרות המתארות זיכרונות שונים מחייו של האמן. כדי לחוות את הזיכרון כל אחד/ת נדרש/ת לשבור את קצה המיכל, להריח ולשחרר את הזיכרון לאוויר. דועאא בדראן מציגה מלבן אדום התוחם פסלי רדי־מייד, אוביקטים המתכתבים עם זיכרון מכונן מבית נעוריה של האמנית. בנוסף, בדראן מציגה שטיח שיצרה מצמר פלדה, כמרחב חומרי המזמין ומרחיק את הצופה באותה העת.

אסף הינדן ממשיך את עיסוקו באוספים ודוגם עבודות אמנות מהאוסף הפרטי של עודד שתיל שאינו נגלה לעיניי המבקרים במרחב הגלריה, אלא מתקיים במרחב הביתי והאינטימי של חדר השינה. עבודות הצילום של הינדן מנכסות את עבודות האמנות מהאוסף הביתי ומחליפות את מקומן של היצירות המקוריות, מהלך המעלה שאלות על בעלות, על מקור ועל אבולוציה של יצירות אמנות. הינדן מצטט בתערוכה את יצירתם של הדס חסיד, visine משנת 1999 – אקריליק על גבי אריזה של טיפות עיניים – ואת הדמויות של אנטון אברמוב מתוך ״חיילים מצטיינים״ (2016)

Yuval:

מעניין! מה עוד? יכול לספר על התכניות לעתיד?

Barak:

אנחנו משתתפים בביאנלה של ירושלים 2019, ועובדים על תערוכה במילאנו שתתקיים בעוד מספר חודשים.

Yuval:

יפה. יש למה לצפות. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Barak:

תבואו לראות את התערוכה הבאה


לקירות יש אוזניים עודד שתיל ליברמן 8 מארח את אידריס
אוצרים: ברק רובין וליביה טליאקוצו
משתתפים: שחר אפק, דועאא בדראן, מאי דעאס, אסף הינדן, גיא ניסנהויז, סומא קעדאן
נעילה: 6.7

בוסתן אל חוב, מיכאל ליאני ויובל אצילי

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden