⁠גם אם אתם לא יודעים לצייר, עכשיו אתם יכולים להציג במוזיאון תל אביב

יובל: הי יובי, צהרים טובים, איך עוברת עליך עד כה תקופת החגים?

יובי: עוברת נחמד, אני הרבה עם הילדים, אבל תכלס מחכה שתחזור השגרה

יובל: כן, יכול להבין. אנחנו פה לדבר על הפרויקט המקסים של סימפלי במוזיאון תל אביב, בני כמה הילדים? הם היו חלק מהנסיינים לפני כולם?

יובי: כן, פרויקט באמת מרגש, גם בשבילי ברמה האישית וגם לסימפלי. הילדים שלי היו שם כמה פעמים, והבן שלי הקטן פלג בן 6 היה הראשון שזכה לצייר עם אפליקציית הציור המיוחדת שיצרנו עבור המוזיאון

יובל: מגניב. אני תוהה במה מתחיל – מה עושה סימפלי, מה אתה עושה בסימפלי, או בפרויקט במוזיאון. מה אומר?

יובי: אני יכול להתחיל בקצת רקע עלי ועל סימפלי

יובל: קדימה

יובי: אני מוסיקאי, גיטריטס ומפיק, למדתי באקדמיה למוסיקה בירושלים, שם גם הכרתי את יגאל קמינקא, אחד המייסדים של סימפלי. היו לי כמה להקות, ביניהן להקה בשם קולולוש והייתי הרבה בטורים בעולם. בהמשך היה לי אולפן הקלטות נהדר שנקרא הסליק בפלורנטין, תל אביב. יחד עם שותפי אורי וינוקור, הפקנו הרבה אמנים, בעיקר מהאינדי. 

ב־2019 הצטרפתי לסימפלי שהיתה ידועה בשם ג׳ויטיונז. מוצר הדגל שלנו היה אפליקציה ללימוד פסנתר, וכשהצטרפתי התחלנו לעבוד על אפליקציית הגיטרה. הרעיון של סימפלי הוא להנגיש תחביבים יצירתיים לכל אחד, ואנחנו עושים את זה בצורה של אפליקציות שיש בהן ייחודיות גם מבחינת התוכן הפדגוגי וגם בטכנולוגיה שלנו, שלמשל מזהה את הנגינה של המשתמשים בזמן אמת ומתקנת את הטעויות.

הצטרפתי בתור גיטריסט עם נסיון עשיר בלימוד גיטרה

יובל: לא הבנתי, הצטרפת לסימפלי בתור גיטריסט?

יובי: כן, הצטרפתי על רקע הנסיון הרב שהיה לי בהוראת מוסיקה, בעיקר גיטרה לתלמידים. המטרה היתה שאכתוב את השיעורים עצמם ואת שיטת הלימוד דרך האפליקציה. הנסיון הזה קריטי בתחום הזה, כי להמיר את הידע שלי ללימוד שהוא לא פיזי מול תלמיד זה אתגר גדול ומרתק.

יש לנו גילדה לא קטנה של מוסיקאים שעוסקים בדיוק בזה. בסופו של דבר למדתי כאן איך יוצרים מוצר שמיועד לכל אחד ואיך לתרגם את הידע של הוראה לאפליקציה שעובדת בצורה שונה. אנחנו רוצים שכמה שיותר אנשים יוכלו ללמוד גיטרה, פסנתר, שירה ועוד… ואנחנו משתמשים גם בצורת הלימוד וגם בטכנולוגיה שאנחנו מפתחים כדי שזה יעבוד בצורה הטובה ביותר. וזה אכן עובד בצורה מפתיעה לטובה.

סימפלי ממשיכה להתרחב מבחינת התחומים שאנחנו נוגעים בהם, והדבר האחרון שהוספנו היה ציור. אפליקציית ציור אבל שמלמדת איך לצייר על דף עם עפרון

יובל: בדיוק מה שרציתי לשאול – כלומר מבחינת החברה המעבר ממוזיקה לציור היה מעבר טבעי ומתבקש?

אנחנו רוצים לאפשר פיתוח של תחביבים יצירתיים גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. אנחנו יודעים להפוך תהליכי למידה מורכבים ולפעמים מרתיעים, למשהו נגיש, כיפי, שאתה מקבל ממנו ערך שמתרגם גם לעולם האמיתי

יובי: כן לחלוטין מתבקש. אנחנו רוצים להרחיב את המעטפת המוצרית שלנו, אנחנו רוצים לאפשר פיתוח של תחביבים יצירתיים גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. אנחנו יודעים לקחת תהליכי למידה מורכבים ולפעמים מרתיעים, ולהפוך אותם למשהו נגיש, כיפי, שאתה מקבל ממנו ערך אמיתי שמתרגם גם לעולם האמיתי

יובל: אז בוא נעבור לפרויקט במוזיאון – ספר מה קורה שם ואיך זה עובד. אני נמצא הרבה במוזיאון בחודשיים האחרונים ותמיד שמח לראות מבקרים מרוצים ושמחים בעמדות שהקמתם שם

יובי: כן, אני אספר שהרקע שלי מבחינת פרויקטים מהסוג הזה עזר לי להוביל את הפרויקט הזה. לפני עשור בניתי כלי נגינה ענקי ומשותף שנקרא גרידי שהצבתי במדעטק בחיפה ובעוד מקומות בעולם, כך שזה היה בדיוק במקום שאני מכיר ואוהב ליצור בו. 

אנחנו באמת נפעמים ומאושרים מהתגובות לפרוייקט הזה במוזיאון. שיתוף פעולה מוצלח שהביא את אפליקציית הציור שלנו בצורה פיזית אל לב המוזיאון. אפליקציית הציור שלנו simply draw מצליחה מאוד בעיקר בקרב ילדים וצעירים, אך גם מבוגרים אוהבים אותה וראינו את זה במוזיאון. 

הרעיון היה לאפשר למבקרים לחוות את התערוכות ולראות את האוסף של המוזיאון ואז להגיע ל־20 העמדות שהקמנו ולהשתתף באופן פעיל ביצירה. כלומר, לצייר ציורים בהשראת אוסף המוזיאון.

יצרנו שישה שיעורים ייחודיים עם יצירות מהאוסף וגם שילבנו ציורים פופולריים מהאפליקציה שלנו. השילוב הזה היה מנצח כי כל אחד מוצא את מה שהוא רוצה לצייר. במוזיאון הקמנו 20 עמדות בשולחנות מיוחדים שנבנו במיוחד, ולכל עמדה יש מסך מגע שדרכו לומדים לצייר. 

אחת המגבלות שלנו היא שאי אפשר היה להשתמש בסאונד כי זה היה יוצר רעש במקום ולא היה עובד טוב. בכל זאת יצרנו חויה ללא קול שעובדת בצורה טובה ביותר. אנשים לא רוצים ללכת משם.. בעיקר ילדים

יובל: איך זה עובד בתכל׳ס?

יובי: מאוד פשוט, ניגשים לעמדה, יש לך ניירות ועפרונות, מחק ומחדד. אתה לוחץ על המסך ובוחר את הציור שבא לך ללמוד. אתה נכנס לשיעור אינטראקטיבי שבו אתה לומד מאפס איך לצייר את הציור, והאפליקציה גם מחכה לך עד שתהיה מוכן להמשיך לשלב הבא. הלימוד פשוט וברור ככל שניתן. לומדים גם איך להשתמש בטכניקות של רישום כמו הצללה. 

אני מומחה למוסיקה לא לציור, אבל גם כשאני מצייר עם זה אני ממש מרגיש שיצרתי משהו ברמה טובה, ואני לא מחזיק מעצמי מישהו שיודע לצייר כלל.

מעבר לזה הוספנו משהו שלא קיים באפליקציות. ברגע שסיימת את הציור אתה ניגש לשתי עמדות של סורק שדרכו אפשר להעלות את הציור שלך לתערוכה דיגיטלית. את זה ממש פיתחנו מאפס, גם את הריהוט לזה וגם את המערכת כולה. כלומר, חוויית ההשתתפות היא מהעולם הדיגיטלי שמראה לך את הציור ואז לדף הנייר ואז חוזר לעולם הדיגיטלי להקרנה של התערוכה ואתה מרגיש חלק מהמוזיאון

יובל: מגניב. תן דוגמה בכל זאת ספציפית איך מלמדים הצללה? או טכניקה אחרת? מלמדים אותך איך להחזיק עיפרון? כמה חזק ללחוץ?

יובי: שוב, אני רחוק מלהיות מומחה בציור. אני יכול לספר בתור משתמש שלמשל מלמדים אותה איך לאחוז בעפרון בצורה מסוימת וליצור הצללות בדמויות ושאתה מסתכל ועוקב אחרי מה שמלמדים אותך יוצא לך פתאום ציור שמרגיש חי והרבה יותר טוב ממש שהיית עושה לבדך. זה יכול להיות פיצה שנראית כמו דמות חיה, או דמות מציור של זויה צ׳רקסקי שלוקח זמן לצייר אבל יוצאת מדהימה

יובל: אני מסכים, גם אני רחוק מלהיות מומחה בציור. המחמאה הכי טובה שקיבלתי אי פעם מרותו מודן הייתה שאני מאייר לשם כבוד… אולי אחרי סימפלי הייתי מגיע לשלב הבא 😇

יובי: חח כן, זה הכוח של השיטה הזו אני חושב. כלומר מה שהמורים לציור שעובדים אצלנו הצליחו לייצר זו חוויה שמרגישה גם כיפית ולא מלחיצה וגם מביאה לתוצאות שבא לך להראות לאמא ואבא.

אני יכול לספר שכשבנינו את התערוכה במוזיאון, זה לקח כמה ימים. הצבנו שם סרטים אדומים כדי שלא ייכנסו כי זה לא היה מוכן עד הסוף, חשמל ועניינים. כבר מהיום הראשון אנשים פשוט עברו את המחסומים בקלילות והתחילו לצייר. כלום לא עצר אותם… אפשר להגיד שכך זה בישראל, אבל זה אומר גם משהו על כח המשיכה הלא נורמלי של פרוייקט כזה

יובל: מגניב. מה שלב הבא? לאן פרויקט כזה עוד יכול להתפתח?

יובי: קודם כל הפרוייקט יישאר במוזיאון למשך תקופה ארוכה ואנחנו מאוד שמחים שיותר ויותר אנשים חווים אותו, זה באמת מרגש אותנו. אני אגיד שההשקעה שלנו ליצור את הפרוייקט לא היתה קטנה, יש כאן הרבה חלקים זזים, הרבה מערכים שצריכים לפעול יחד, ובעיקר עובדים שלנו שנרתמו למאמץ הזה מעבר למה שהם עושים גם ככה ביומיום שהוא מאתגר ועמוס. 

בכל אופן הלמידה כאן מבחינתנו היתה שזה לא רק אפשרי אלא מתאים מאוד למקומות כמו מוזיאון תל אביב, אחד המוזיאונים עם הכי הרבה מבקרים בעולם. אנחנו רואים את זה כסנונית ראשונה לפרויקטים נוספים מהסוג הזה למדנו המון על איך אופרציה כזו עובדת ואיך נוכל ליישם אותה בעוד מקומות. 

כרגע בודקים עוד אופציות ברחבי העולם ואני לא פוסל גם שהאפליקציות האחרות שלנו יתחברו לזה, למשל פסנתר, גיטרה, למה לא בעצם? אנחנו רוצים להיות לא רק באפליקציה אלא גם פיזית בעולם ובמקומות שאנשים נמצאים בהם, צורכים תרבות, מחפשים פעילות שתרחיב להם את האופקים. אנחנו רוצים להיות שם

יובל: לגמרי למה לא בעצם. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

יובי: אני גם אוסיף שסוג כזה של פרוייקט הוא לא רק כיף אינטראקטיבי למוזיאון שמעביר את הזמן לילדים. יש מאחוריו פדגוגיה שלמה, אפליקציה רצינית ועמוקה שמלמדת בצורה נהדרת ויכולה ללכת איתך לכל מקום. כך שהחיבור מצד אחד ליצירות הנפלאות במוזיאון ולהשתתפות בפעילות שקשורה למוזיאון עצמו ולערכים שלו ומצד שני מה שעומד מאחוריו, כלומר האפליקציה ודרך הלימוד שלנו זה השילוב המנצח. 

ובאמת מהתגובות שקיבלנו וגם צוות המוזיאון, שהיו איתנו בכל פרט וכל אתגר, אני יכול להגיד מכל הלב שזה גרם לנו רק לרצות יותר ויותר מהשת״פים האלה. 

אני אוסיף גם שעשינו שיתוף פעולה עם בית חולים שיבא לפני כשנה, בנינו שם חדר מוסיקה חדש לגמרי ומילאנו אותו בכלי נגינה ובאפליקציות שלנו. זו היתה ההצלחה הראשונה שלנו בתחום הזה, ועוד במקום שמשקם פצועים וחולים, כך שהיה שם חיבור מאוד חשוב ומתחבר גם לרצון שלנו לעשות טוב, לעשות טוב במובן הכי פשוט שלו: להשתמש באמצעים שיש לנו כדי לעשות טוב זה מתחבר למי שאנחנו. 

סליחה אם זה נשמע קלישאתי… אני באמת מתרגש פה

---

פשוט לצייר במוזיאון | בשיתוף אפליקציית Simply Draw
אוצרות והפקה: שני אלמוג ברויטמן, מעיין כהן דוויק, מאיה יורקביץ
מוזיאון תל אביב
נעילה: 30.4