כל מה שחשוב ויפה

נקודות השקה: המחזור הראשון של התואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל

״לחשוב את השדה מהיסוד, לקחת חלק בניסוח השאלות ולא רק במענה על שאלות שכבר נוסחו״: ליאת לביא על תערוכת בוגרי המחזור הראשון של התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל, שתיפתח ביום חמישי בתל אביב

Yuval:

בוקר טוב ליאת, מה שלומך? ומזל טוב על תערוכת הבוגרים הראשונה של התכנית, נקודות השקה

Liat:

בוקר טוב, תודה רבה. ימים מרגשים

Yuval:

בהחלט. ואת מציינת כמה זמן בתפקיד? שנה?

Liat:

נכנסתי לתפקיד ב־1.1.19, אז אני שמונה חודשים בתפקיד. קצת קשה להאמין, האמת, הזמן הזה היה כל כך גדוש ואינטנסיבי ומסעיר, שעבר בהרף עין

Yuval:

אז אולי לפני שנדבר על התערוכה, מילה על התכנית? מה קורה שם?

Liat:

כמו שאתה יודע, התכנית נפתחה לפני שנתיים, וזה מחזור הבוגרים הראשון שלנו, יש את תכנית הלימודים, שכל קורס בה הוא הרפתקאה מרתקת בפני עצמה, הרבה אירועים מיוחדים, סדנאות אורח, הרצאות, אורחים ואורחות מחו״ל, ואת הסטודנטים והסטודנטיות, שכל אחד ואחת מהםן מפתח/ת פרוייקט משלו. את הקידום של הפרוייקטים, הדחיפה לחדשנות, לא רק במובן הטכנולוגי, וגם הרבה שאלות עקרוניות שאנחנו עסוקים בהן – מהו מחקר בקונטקסט של עיצוב, איזה אתגרים חדשים עומדים בפנינו במאה ה־21, מהו מרחב האפשרויות של אנשי תקשורת חזותית, בחברה, בתרבות, בתעשייה… גדוש ומרתק אצלנו.

והטייטל המחייב של ״התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית היחידה בארץ״, דוחף אותנו לחשוב את השדה מהיסוד, לקחת חלק בניסוח השאלות, ולא רק במענה על שאלות שכבר נוסחו

Yuval:

ואני מניח שחלק מהתשובות ומהניסוחים שלכם מופיעים בתערוכה

Liat:

מה שמשתקף בתערוכה הוא קודם כל מגוון הגישות, המדיומים: כל פרויקט מנוסח בשפה חזותית אחרת, שואל שאלות אחרות. אבל יש גם גרעין משותף שהוא החתירה שלנו להעמקה ותעוזה, התפיסה של הבוגרים והבוגרות כיוצרים עצמאיים, שיש להם עמדה ביחס לעולם ושהם מבטאים אותה באופן חזותי מתוך רצון להציע לעולם משהו חדש

נעה אלון

נטע כהן

שירלי רוכמן

Yuval:

אז רגע לפני שנצלול לפרויקטים, כמה בוגרים מציגים השנה ואיך מתבצע תהליך העבודה על פרויקטי הגמר שלהם

Liat:

השנה נציג 13 פרויקטים, ולצידם תערוכה קבוצתית. הפרויקט אצלנו נקרא ״פרויקט מרכזי״ ולא ״פרוייקט גמר״, כי בניגוד לפרויקטים שמפותחים בתכניות אחרות, או בתואר הראשון, לא מדובר בפרויקטים שנולדים כמה חודשים לפני סיום התואר, אלא בפרויקטים שהפיתוח שלהם מתחיל כבר עם הכניסה לתכנית. המהלך של הפיתוח שלהם מתחיל בהנחיה קבוצתית וממשיך בהנחיה אישית: לכל פרוייקט יש מנחה מתחום הפרקטיקה ומנחה מתחום התיאוריה, מתוך הסגל המעולה שלנו.

באופן כללי אנחנו עובדים קשה כדי להזין את הפרויקטים, לאתגר את הסטודנטים והסטודנטיות לצאת מאיזורי הנוחות שלהם.ן, לראות איך עוד הםן יכולים.ות לפעול, לשאול שאלות שהםן עוד לא יודעים את התשובות עליהן

Yuval:

אז אני יודע שזה לא פשוט לבחור ולא נוכל לעבור על כל הפרויקטים, אבל תני דוגמה לפרויקט או שניים שלפי הבנתך מנסים – כמו שאמרת מקודם – לחשוב על השדה מהיסוד, לקחת חלק בניסוח השאלות, ולא רק במענה על שאלות שכבר נוסחו

Liat:

קשה לבחור. זה קורה בפרוייקטים באופנים שונים, אז אולי אענה באופן עקרוני ואתן דוגמאות. בסדר?

Yuval:

כן

״קודם כל, יש שאלות שנוגעות לתקשורת, מהי תקשורת ואיך היא מתרחשת במרחב החזותי, איזו שפה מעצבת את המרחבים שאנחנו חיים בהם, איזה מסרים אנחנו מקבלים ומוסרים. זו שאלה אתית, פוליטית, תרבותית״

Liat:

קודם כל, יש שאלות שנוגעות לתקשורת, מהי תקשורת ואיך היא מתרחשת במרחב החזותי, איזו שפה מעצבת את המרחבים שאנחנו חיים בהם, איזה מסרים אנחנו מקבלים ומוסרים. זו שאלה אתית, פוליטית, תרבותית, ויש כמה פרוייקטים שעוסקים בשאלות הללו באופנים שונים מאד, כמו הסרט ״ההבטחה״ של רוני עזגד, או הפרויקט של עדי טקו, ״בין שמיים לשמיים״ – מיצב אודיו־ויזואלי, שהגרעין הקונספטואלי שלו נוגע בשאלה איך אנחנו מבינים את המרחב השמימי, איזו צורה אנחנו, בני האדם, נותנים לו – במיתוסים, בדימויים, במדע ובאמנות. זה נוגע בשורשי ההוויה האנושית, בנסיון שלנו להבין את העולם, לארגן אותו, לייצר, לחשוף ולמסור משמעות.

עופר גץ

יש שאלות שנוגעות למרחב הטכנולוגי, איך הוא מעצב את חיינו, את הזמן שלנו, איך אפשר לפעול בו, וגם לשבש אותו, אני חושבת כאן על הפרויקט של עופר גץ, ממשק אקספרימנטלי שמנסה לגשר על הפער בין הלינאריות של הסיפור וההפתעה שמובנית לתוך משחק, אבל גם על הפרויקט של חיה שפר, ששואל על האפשרות שלנו לייצר מרחב למחשבה בתוך הרעש הדיגיטלי שמציף אותנו.

ויש שאלות שקשורות לביטוי ויצירה, למרחבים שבהם המדיומים השונים מבטאים חקירה אישית או מושגית, והערעור על הגבול המדומיין בין עיצוב ואמנות לדוגמה. אני אישית לא חושבת שהגבול הזה הוא מעניין במיוחד. אני גם לא יכולה שלא להתייחס לעובדה שהתערוכה תיפתח יומיים אחרי הבחירות

Yuval:

באיזה אופן?

Liat:

תקשורת היא עניין פוליטי. היא נוגעת בהגדרתה ביחסים בין בני אדם, באפשרויות שלנו לקיום משותף

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

Yuval:

מה אם כך בקריאה של הפרויקטים או בחווית הביקור בתערוכה, יומיים אחרי הבחירות, עשוי להשתנות?

Liat:

בפרויקטים העניין הזה מקבל מקום מרכזי, כשאלת יסוד. יש גם פרויקטים שמתייחסים למציאות הפוליטית הקונקרטית שלנו, כמו הפרויקטים של נעמה נחושתאי, שמציגה מבט ביקורתי על הנורמליזציה של שגרת החירום, או הסרט של רוני עזגד, שוב, שמצביע על האופן שבו השיח המיליטריסטי מעצב את המרחב האישי והמשפחתי, הסרט של נסטיה פייביש על המורכבות של הזהות הפוסט סובייטית בישראל, ועוד ועוד.

נעמה נחושתאי

אני חושבת שיש בתערוכה מסר משמח. קשה לעמוד מול קבוצה כה כשרונית של אנשים, שאכפת לה באופן עמוק ממציאות חיינו, גם במובן האוניברסלי, של השאלה מהם סיפורים, ומהו דיאלוג, ולעבור לסדר היום.

ויש גם פרוייקטים כמו הספר של שירלי רוכמן, שחוקר את האתיקה של עיצוב אריזות מזון; הפרוייקט של שני אבגי, שמציע ממשק טיפוגרפי גנרטיבי; פרוייקט ציור של נעה אלון, שחוקר את היחס שלנו אל הטבע; הפרויקט של דניאל ויינברג, ששואל על היחס בין זכרון ודמיון; הספר של יניב טורם ששואל על אמונה ודרך אישית במשעולים אליה; המיצב של טל בוניאל, שחוקר את הכח החזותי של הארכיון; סרט אנימציה של נטע כהן, שבלי לעשות לו ספוילר – בוחן את המרחב היום־יומי באיזורי הדמדומים של התודעה.

אתה רואה, אני לא יכולה לבחור…

Yuval:

אני רואה…

הזכרת מקודם את הערעור על הגבול המדומיין בין עיצוב ואמנות, ואמרת שאת לא חושבת שהגבול הזה הוא מעניין במיוחד. מצד אחד אני מסכים איתך לגמרי, מצד שני את בכל זאת פועלת במסגרת שנותנת בסופו של דבר תואר בעיצוב, ובתכנית שהמילה תקשורת מופיעה בכותרת שלה. זה מתקשר לי לשאלה אחרת שמעניינת אותי – עד כמה ההיתכנות של הפרויקטים הייתה חשובה במובן של זה צריך לעבוד, להיות פונקציונלי ברמה כזו או אחרת

״אנשי תקשורת חזותית הם הרבה יותר מ־Design Thinking או Problem Solving. הממד הפרקטי והחדשנות חשובים כמובן, אבל הכלים של תקשורת חזותית הם הרבה יותר ממכשירים להשגת מטרות חיצוניות או התייעלות כלכלית״

Liat:

אני חושבת שאנשי תקשורת חזותית הם הרבה יותר ממה שמושגים כמו Design Thinking או Problem Solving תופסים. הממד הפרקטי והחדשנות חשובים כמובן, אבל הכלים של תקשורת חזותית הם הרבה יותר ממכשירים להשגת מטרות חיצוניות או התייעלות כלכלית. בקונטקסט של התואר השני, שבו הסטודנטים.ות בוחרים בפרויקט בנושא שמעסיק אותם, חוקרים אותו ומפתחים אותו במרחב החזותי, התוצאה היא ביטוי אישי, מושגי, ביקורתי, שנעשה בכלים חזותיים. זה מעלה מדי פעם את שאלת הגבול בין עיצוב ואמנות, ושוב, אני לא חושבת שהיא מעניינת במיוחד, ודאי לא אם היא מיועדת לחסום או להגביל את האפשרות לפעולה.

אני תופסת את שאלת הפונקציונליות באופן רחב יותר – מהי ההשפעה הפוטנציאלית של ביטוי כזה בעולם, איזה מרחב חדש הוא מייצר

נסטיה פייביש

Yuval:

אז אני רוצה לשאול מכיוון אחר: התקשורת. כמה חשוב שהפרויקטים יהיו תקשורתיים? שהקהל שיגיע לתערוכה יבין אותם? כי הרבה פעמים בתערוכות של תארים שניים גם מיטיבי הלכת לא תמיד מבינים, וזה לא בהכרח רק ״אשמתם״ של הפרויקטים. לא תמיד תערוכה היא המרחב הנכון להצגת פרויקטים מורכבים

Liat:

הפרויקטים הם מאד תקשורתיים, הסטודנטים מגיעים אלינו כשהם כבר פועלים בשדה של התקשורת החזותית, אבל אני מניחה שצריך יהיה להגיע לתערוכה כדי לראות איך זה מתממש, איך העמקה לא באה על חשבון בהירות והנאה חזותית. זאת שאלה שנוגעת לתפיסה הומניסטית, ליחס שלי אל האחר. אלא אם אתה מתכוון להפוך את השיחה הזו שלנו לספר, כדאי שלא ארחיב…

אבל כן צריך להגיד, שלפעמים דברים נראים לא בהירים כי הם מאתגרים את הנחות היסוד שלנו, וההבנה מתרחשת בדיליי. אי אפשר להיות פורץ דרך וגם לקוות להיות מובן כל הזמן

Yuval:

אהבתי. למרות שזה דווקא רעיון לא רע, עניין הספר… תגידי מילה על התערוכה הקבוצתית שהזכרת בהתחלה?

Liat:

קודם כל בתערוכה הקבוצתית משתתפים גם ירונימוס ואנקטי אשכנזי, שממשיכים עם פיתוח הפרוייקט שנה נוספת. קובי לוי ואני אצרנו אותה מתוך העבודות הנהדרות שהסטודנטים.ות יצרו בקורסים השונים. לאורך השנתיים מצטבר אצלנו כזה עושר יצירתי, שרצינו לחלוק אותו. לחגוג אותו

Yuval:

יפה. מה עוד יקרה סביב התערוכה? איזה עוד אירועים?

Liat:

קורה הרבה מאד. קודם כל, בימים שלקראת הפתיחה נקיים בה שיחות, לא ביקורות אלא ביקורים, שיובילו שתי אורחות שלנו מחו״ל – טרייסי וולר, ראש תכנית התואר השני בתקשורת חזותית ב־RCA ויוהאנה לבנגרד, ראש תכנית התואר השני בתקשורת חזותית בקונסטפאק, שבדיה. ביום שישי אחרי הפתיחה (20.9) נקיים פאנל בהשתתפותן, ובהשתתפות בן ואן דר ואל, שמלמד בין היתר באיינדהובן, תחת הכותרת Meaningful Dialogues, שיעסוק במושג של דיאלוג בקונטקסט של תקשורת חזותית.

בשבוע אחרי יוהאנה לבנגרד ובן ון דר ואל יעבירו סדנאות אורח לסטודנטים, וביום שישי האחרון של התערוכה (27.9) נקיים פאנל שנקרא ״חקירות חזותיות״ בהובלת הבוגרים/ות, ועם אורחים מרתקים מהשדה המקומי. אורחים.ות מרתקים.ות

Yuval:

נשמע בהחלט מרתק. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Liat:

בהמשך למה שאמרתי לעיל, אני חושבת שההתעקשות על מושג הדיאלוג נושאת מסר חברתי אופטימי, ויש בה גם מן התגובה למרחבי הפוליטיקה הממשית והצורה שהם תופסים בשנים האחרונות.

וצפויה פתיחה שמחה וחגיגית, מוסיקה, יין ומזגנים, כך שיהיה לא רק מרתק, אלא גם מהנה

טל בוניאל

דניאל ויינברג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. אבי כץ

    נראה ונשמע מאוד ״פרווה״

  2. דני

    רוני את מלכה!!! בהצלחה לכולם!

  3. שני שלו

    אלך לראות את התערוכה כי אני מתעניינת. אבל עדיין לא בטוחה מה ההצדקה לתואר שני בתקשורת חזותית.

  4. שרי

    מה בדיוק מיוחד בתואר שני? זה נשמע ונראה כמו מה שעשינו בתואר הראשון

  5. ליאת

    בואו לראות את הפרוייקטים ואז נדבר (:

    1. אמנון

      ראינו…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden