כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
הצבה בתערוכה של חנה לוי במוזיאון הרצליה. צילומים: לנה גומון

מגלים אוצרות // איה לוריא

איה לוריא, המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, עוסקת בדיוקן המקומי כבר למעלה משני עשורים; במערך התערוכות החדש היא מדגישה את נקודת המבט הנשית

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי, בגלריה האוניברסיטאית בשנת 1999 במסגרת לימודי מוזיאולוגיה, נקראה השגבה ממוכנת – אופני התבוננות בעבודותיהם של דגנית ברסט, יצחק לבנה וגבי קלזמר. נקודת המוצא לתערוכה הייתה באיזה צורך פנימי לפענח את המשיכה והקסם שהילכה עלי עבודה גדולה של דגנית ברסט בשם ״שקיעה עם שלושה עצים״ (1991), שהייתה באוסף דורון סבג, (עבדתי כאוצרת האוסף במקביל ללימודי באוניברסיטה).

הרצון להבין את המכניזם הציורי של ברסט הוביל לשני היוצרים הנוספים, בני דורה  – ליבנה וקלזמר. שלושתם, במסגרת החזרה לציור, אחרי שנות ה־70 הקונספטואליות, ביטאו כפל־פנים שבבסיסו העיסוק במכאני ובמדעי, תוך ביטוי של מעין רומנטיקה עכשווית. מושג הנשגב נבחן על רקע יחסו הדו־ערכי כלפי הטבע והיקום, בבטאו הפלאות וחרדה קיומית. בעקבות תערוכה זו נסללו עבורי מאוחר יותר דרכים לתערוכות אחרות שאצרתי במוזיאון תל־אביב כאוצרת אורחת: על ציורי הדיוקן של אנשי תרבות ורוח שצייר חיים גליקסברג, בתערוכה ״שמורים בלב״ בשנת 2005, ותערוכה רטרוספקטיבית לאמנית ליליאן קלאפיש בשנת 2003.

איה לוריא. צילום: איריס נשר

מריה סלאח מחאמיד

נטליה זוברובה

התחנה האחרונה

לפני ראש השנה פתחנו במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, שאותו אני מנהלת, מערך תערוכות תחת הכותרת זמן דיוקן 1. מוצגות כעת במוזיאון תערוכות של ורד אהרונוביץ, ציבי גבע, נטליה זורבובה, חנה לוי בתערוכה שאצרה רותי חינסקי־אמיתי, מאריה סאלח מחמיד, איריס נשר, ואליסון צוקרמן בתערוכה שאצרה תמי כץ פריימן.

מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון וגם זה שיוצג לאחריו מתמקדים בדיוקן ובמשמעויותיו. הדיוקן, אחד הז׳אנרים הקלאסיים באמנות, העסיק אותי בעבודת המאסטר במוזאולוגיה וגם מאוחר יותר בדוקטורט, שהתמקד בדיוקן הארצישראלי בתקופת היישוב. הדיוקן מעלה בחדות שאלות של זהות ושל תבניות ייצוג, כמו גם מתחים בין הביטוי האישי והפרטי לזה החברתי והתקופתי, ובין שאיפת ההנצחה בחומר לטבענו האנושי בר־החלוף.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בתערוכות המוצגות כעת בהרצליה מודגשים שני מומנטים מצטלבים הנובעים מפערים אלו ומשתקפים בהם: הפרספקטיבה האוטוביוגרפית ומימד הזמן. במערך הנוכחי יש מקום דומיננטי לנקודת המבט הנשית, נושא שהופך יותר ויותר משמעותי עבורי עם השנים. הדיוקנאות העצמיים של היוצרות כולן משולבים בתערוכותיהן תוך מתן ביטוי לקורות חייהן והרחבה רעיונית של הדיוקן לנושאים הקשורים לייצוג עצמי, דיוקן מגדרי, דיוקן משפחתי ועוד.

ורד אהרונוביץ

ורד אהרונוביץ

חנה לוי

מכל מלמדי השכלתי

יצא לי לעבוד וללמוד בבתי־גידול מקצועיים מגוונים, עם שורה ארוכה של גברים דומיננטיים, מאתגרים ומרשימים בעלי רוחב ידיעה ותשוקה לאמנות: מרדכי עומר, דורון סבג, שלום שפילמן ודורון לוריא (בן זוגי שיחיה). אין ספק שהושפעתי וגיבשתי את האישיות האוצרותית שלי תוך כדי דיאלוג פנימי מתמשך איתם ומולם. לא הפסקתי לשאול, ועדיין אני מבררת ומגבשת עם עצמי, את המודל הנשי האוצרותי והניהולי הנכון לי, שיצליח לדייק ולבטא את כובד האחריות, היצירתיות והתשוקה שהאוצרות והעבודה במסגרת מוזיאלית מהווה עבורי.

זכורה לי במיוחד תערוכה בביקור הראשון שלי בביאנלה בוונציה בשנת 1995. האוצר ז׳אן קלייר אצר את התערוכה המרהיבה והבלתי אפשרית Identity and Alterity – Figures of the Body 1895-1995. זו הייתה תערוכה אנציקלופדית סוחפת חושים שחצתה תקופות, אמנים ומדיום. התערוכה עסקה בדיוקן ובגוף האנושי וחיברה בווירטואוזיות נונשלנטית בין לוסיאן פרויד לסזאן ולפיקאסו המאוחר, בין ציור נאצי לפוטוריזם פשיסטי, בין הציור הריאליסטי של האובייקטיביות החדשה לצילום, לרישומים, טבלאות, מכשירים ומודלים רפואיים מהמאה ה־19 ועד לצילומי אופנה ענקיים של הלמוט ניוטון וצילומי הגופות של אנדריאה סראנו.

האמנים המעולים, קנה המידה המונומנטלי של התערוכה והחיבורים שוברי הגבולות בין אמנות עכשווית לקלאסיקה, בין סאונד לווידאו, בין מחקר מדעי ליצירתי ובין שילוב אובייקטים לא אמנותיים ליצירות אמנות חשובות, פתחו לי אופציות להבנת הפעולה של האוצר והעצמה של תערוכה אפקטיבית ובלתי נשכחת.

מריה סלאח מחאמיד

חנה לוי

ורד אהרונוביץ

תערוכת החלומות

הרבה שנים חלמתי לאצור תערוכה שמשחזרת את תערוכת האמנות המנוונת מול תערוכת האמנות הנאצית מפרספקטיבה עכשווית. הייתי שמחה לאצור תערוכה לאמנית השוויצרית פיפילוטי ריסט, שמצליחה מבחינתי לתת ביטוי באופן המדויק ביותר האפשרי לחוויה האנושית הנשית.

בקרוב אצלך

זוהי שנתי השישית במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אתגר מתמשך שהתחיל בתערוכה ״בחזרה לברלין״ ב־2014. אחד הנושאים המרתקים מבחינתי היום בפוזיציה הניהולית היא היכולת להתוות מהלך פעולה במישורים המיקרו־תערוכתיים ובבניית מהלכי מאקרו גדולים יותר: גיבוש מערכי תערוכות ופיתוח אסטרטגיות לקידום המוזיאון כמרכז תרבות איכותי, חינוכי וקהילתי.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מרגלית

    התערוכה העכשווית מצוינת.העבודות של חנה לוי שבחרתם בהחלט מבטאות את שיני הזמן והחולי.מקוה שתאצרו לחנה לוי ז״ל תערוכה מקיפה עם קטלוג ראוי.
    הייתי גם בפתיחה,אנא רכשו מערכת שמע ( מיקרופונים,רמקולים בפינות השונות של האולם) רצינית ואיכותית כמו שמתאימה למוזיאון עכשווי ומודרני עם קהל מבקרים שמעונין לשמוע.לפתיחות,לשיח גלריה,להרצאות וארועים מגיעים הרבה אנשים.
    זה פוגע בחווית המבקר והמשתתף

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden