כל מה שחשוב ויפה

בגוף הן מבינות: מרינה אברמוביץ וסיגלית לנדאו בפסטיבל הסרטים חיפה

הסרט התיעודי ״גוף האמת״ שיוקרן בפסטיבל חיפה, מתחקה אחר ארבע אמניות שמבטאות באמנותן (ובגופן) את העימותים הפוליטיים והמלחמות שעיצבו את חייהן

ישראלית, סרבית, איראנית וגרמניה נכנסות לקולנוע. זו יכולה להיות תחילתה של בדיחה ישנה, אך הפעם מדובר בארבע אמניות מהגדולות בדורן, שהקשר ביניהן אינו מובן מאליו, אלא שהקולנוענית אוולין שלס רואה דמיון העולה מגופי העבודות שלהן. היא עוסקת בעיקר בעבודות שבהן כל אחת מהן משלבת את גופה ואת הביוגרפיה האישית שלה, וטווה הקשרים ביניהן.

בסרט החדש ״גוף האמת״, שיוקרן בפסטיבל הקולנוע של חיפה (לראשונה בגרסת אונליין מתבקשת, לנוכח משבר הקורונה), משוטטת המצלמה בין ירושלים וים המלח לניו יורק ולברלין, ונותנת את הבמה לאמניות: מרינה אברמוביץ׳ (סרביה, ארצות הברית), סיגלית לנדאו (ישראל), שירין נשאט (איראן, ארצות הברית) וקתרינה סיוורדינג (גרמניה). 

כולן מגיעות ממציאות עמוסת מלחמות, אלימות ודיכוי, והן מתרגמות את תפיסת עולמן לאמנות, כל אחת באופן ייחודי משלה. הבימאית־תסריטאית שלס לא מסבירה את הבחירה באמניות אלה על פני אחרות, אך עצם הבחירה מציבה אותן בשורה אחת מכובדת ומעוררת מחשבה.

הגוף לעולם לא משקר

בתמונת הפתיחה של הסרט נראית סיגלית לנדאו על חוף הים בתל אביב; מיד אחריה שירין נשאט פוסעת על הטיילת של איסט ריבר בניו יורק; סיוורדינג מהלכת על גדת נהר השפרה בברלין, ומרינה אברמוביץ ניצבת על סיפון המעבורת השטה מול פסל החירות. 

האקספוזיציה הסימבולית, שמחברת בין מים למים על פני כל העולם, מקבלת חיזוק (קלישאי משהו) במשפט הראשון שמשמיעה אברמוביץ׳: ״המוח יכול לתעתע, אבל הגוף לעולם לא משקר״, היא אומרת. ולנדאו, שהייתה רקדנית בילדותה ונעוריה, מחזקת את הדברים באומרה ״לפעמים אני חושבת שאני סומכת על הגוף שלי יותר מאשר על הראש״. 

סיגלית לנדאו מתוך הסרט גוף האמת. צילומים: Börres Weiffenbach

מרינה אברמוביץ׳

הסרט מדלג בין האמניות, מקצה לכל אחת פרק קצר שבו נשמע מונולוג של האמנית על רקע עולמה, ומבחר עבודות עבר איקוניות לצד פרויקטים עכשוויים חולפים על המסך. כאן נכנסת לפעולה הכריזמה האישית של כל אחת מהן: אברמוביץ׳, המלכה הבלתי מעורערת של הפרפורמנס הגופני, האישה שהפכה את חייה האישיים ואת עצם נוכחותה ליצירת מופת (האמנית נוכחת, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, 2011) היא ללא ספק החזקה והבולטת שבהן. 

כל רגע שלה על המסך טעון במבטים נוקבים, בתנועות ידיים רבות משמעות, בתזכורת לקיצוניות שאליה הגיעה כשנתנה לקהל להפשיט אותה ולפגוע בגופה, בעבודות פרפורמנס מוקדמות משנות ה־70. 

אברמוביץ׳, ילידת סרביה (1946), בתם של זוג פרטיזנים לוחמי חופש, גדלה במשטר הטוטליטארי של טיטו ביוגוסלביה. ״מהוריי למדתי שהחיים הפרטיים והקטנים שלי לא חשובים. מה שחשוב זו המטרה הנעלה. עבורם זה היה הקומוניזם, עבורי זו האמנות״.

העבודות הראשונות שעימן התפרסמה שירין נשאט היו דיוקנאות נשים בצילומי שחור־לבן, עוטות כיסוי ראש, שעל פניהן רשומים מסרים בכתב יד בשורות שורות קטנטנות, שמרחוק קשה לראותן. אלו הן ״נשות אללה״, שאיתן חנכה קריירה מרשימה של עיסוק בזהות, בעקירה ובשייכות, אך גם בנשיות ובמקומה שלה, כאמנית ואישה בת לחברה מסורתית החיה בעולם המערבי.

נשאט, ילידת איראן (1957), גדלה במשפחה משכילה ומודרנית בעיר חצויה, כדבריה, שבצדה האחד זוגות מתנשקים ברחוב ונשים מאופרות לובשות חצאיות מיני, ובצדה השני חוקי האסלאם נשמרים בקפידה ונשים עוטות רעלות. בנעוריה נסעה ללמוד אמנות בארצות הברית ושם נשארה, מבודדת ממשפחתה, כשפרצה המהפיכה האיסלאמית. רק אחרי פרידה בת 12 שנים (ואחרי מות האיאטולה חומייני) נפגשה שוב עם משפחתה ועם המציאות האיראנית. 

״כאיראנית מהגרת בארצות הברית האמנות הפכה לעמוד התווך ולהגדרה העצמית שלי״, היא אומרת בסרט. ״גוף האישה הוא מרחב פוליטי. המאבקים האידאולוגיים מנכסים ומשליטית מרות על נשים – שלטון השאה הסיר את הרעלות והאיאטולות כפו את הרעלות״.

את העיסוק בגוף היא מותירה בעיקר לסרטיה (הפחות מוכרים בארץ). בחלקם היא מופיעה בעצמה, עם גוף הרקדנית שלה (בסרט היא מדברת על תקופה של התמודדות עם אנורקסיה), היא מטפלת במתח העצור והאסור במפגש בין גברים לנשים באיראן המוסלמית; מציגה את הגעגוע והנתק הכפוי בין בני משפחה, אך בעיקר את האנושיות האוניברסלית.

שירין נשאט

קתרינה סיוורדינג

האמנית הפחות מוכרת בארץ היא קתרינה סיוורדינג. בתו של רופא גרמני שהוצב בפראג, נולדה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה והיא מעידה על עצמה שהיא שייכת לדור המחאה של 1968 (גל מחאות הסטודנטים באירופה), ולברלין שלפני ואחרי נפילת החומה. היא מתמודדת עם העבר הנאצי של משפחתה, ואילו סיגלית לנדאו מתמודדת עם העבר של הוריה שורדי השואה.

לידה, אנורקסיה, הלקאה עצמית

לנדאו הישראלית, ילידת 1969, צעירת האמניות, מתארת את המפגש בין האבל האישי שלה, על מות אמה (ב־2003, זמן קצר לפני תערוכת היחיד המכוננת שלה ״ארץ״ ולאחריה ״הפתרון האינסופי״) לבין הקונפליקט הישראלי־פלסטיני, שמוטל על הארץ כמו קללת מוות.

עבודותיה של לנדאו משתלטות בעוצמה על המסך. החל מספירלת האבטיחים בים המלח, בעבודה הידועה Dead See, שם היא שוכבת בגופה העירום בין האבטיחים המתוקים הסובבים בתנועה מעגלית על פני המים המלוחים; וכלה בעבודה חדשה שנמצאת בתהליך בעת צילומי הסרט: אי של נעליים בים המלח, שהמלח מתגבש עליהן וכובש אותן. הרפרנס השואתי של הנעליים אינו מקרי, אך ההוד של גבישי המלח מלבין את הכל. זהו חלק מסדרת עבודותיה שבהן הטבע הופך מרקע ונוכחות פלאית לשותף מלא ליצירה. 

לנדאו מנהלת (מישראל) קריירה בין לאומית ארוכת שנים, ועבודותיה הוצגו ונמצאות באוספים של מוזיאונים חשובים כמו MOMA בניו יורק ומרכז פומפידו בפריז. בין העבודות הנראות בסרט בולט ריקוד התיל על החוף, Barbed Hula, שבו גופה נפצע מחישוק תיל שהיא מסובבת סביב מותניה, ספק שולטת בו וספק כלואה ומעונה בתוכו. היא מזכירה שהתיל (המשמש בעבודות רבות שלה) מסמן גבולות, ובמסגרת הגבולות והקונפליקט אנחנו מקבלים את הכאב כהקרבה, מעריצים מרטיריות. 

סיגלית לנדאו

העבודה מתכתבת עם עבודתה של אברמוביץ ״פרידה מיוגוסלביה״, שבה היא חותכת בסכין את צורת הכוכב הקומוניסטי על בטנה החשופה (גם עבודה זו מופיעה בסרט). ״הגוף החתוך הוא הנייר והדם הוא הצבע״, אומרת אברמוביץ. ״האדם פוחד משלושה דברים, מכאב, מסבל וממוות. להשתחרר מהכאב זה אומר להבין מהו הכאב״, אומרת אברמוביץ.

נשאט מוסיפה: ״אנחנו מרשים לעצמנו פגיעות מסויימת. אני מרגישה לא פעם פגיעה, שברירית, חסרת בטחון עצמי אבל בו זמנית גם שואבת כוח מהידיעה שהגוף עבר תלאות ועמד בהן: לידה, אנורקסיה, הלקאה עצמית״.

הסבב בין האמניות לכל אורך הסרט שומר על איזון ומעניק לו קצב דינמי, אך אינו מצליח לבסס את התזה של הבימאית, על המשותף ביניהן. ואולי זה דווקא עומד לזכותן, שלכל אחת מהן נוכחות חזקה וחד פעמית, ושפה אמנותית אישית משלה, עד שהמשימה שלקחה על עצמה שלס מתגלה כבלתי אפשרית.


גוף האמת (Body of Truth)
גרמניה-שווייץ, 2019; 96 דקות
בימוי ותסריט: אוולין שלס
משתתפות: מרינה אברמוביץ׳, סיגלית לנדאו, שירין נשאט, קתרינה סיוורדינג
פסטיבל הסרטים חיפה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden