כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020

ואיווה גרייניטה: אפשר היה לחוש את תחושת הסוף האורב באוויר

הביתן הליטאי שזכה בביאנלה בוונציה בשנה שעברה, הציג חוויה הזויה ותיאטרלית שבדיעבד נתפסת כמציאותית ונבואית. ואיווה גרייניטה, מיוצרות הביתן, תרצה בכנס ״רגע האמת״ של פסטיבל מנופים על עשייה אמנותית תוך כדי הניסיון להשתלט על הכאוס

לפני שנה בדיוק התקיימה בוונציה ההופעה האחרונה של שמש וים (מרינה) – היצירה שזיכתה את ביתן ליטא בפרס הראשון (אריה הזהב) בביאנלה לאמנות 2019. הימים התקצרו, הקור גבר, והמים התחילו לגאות ולהציף את העיר. שלוש היוצרות – ואיווה גרייניטה, לינה לפליט ורוגילה ברז׳יוקיטה – נפרדו מהצוות המסור שהעלה את המופע במחסן נידח בתוך מחנה צבאי בשולי ונציה, ומאלפי הצופים שצבאו על דלתותיו במשך חצי שנה, והתכוננו למסע הופעות עולמי. ואז הגיעה הקורונה והכל השתבש. 

העבודה המרשימה הציגה אופרה חיה, שבה נראית קבוצת נופשים על חוף ים (סגור בתוך מחסן צבאי ריק). הם שוהים על החול הזהוב בחוף הבדיוני, שאין לו מוצא למרות שהוא אכן סמוך למים, ושרים על מצבם; מתארים זכרונות ותמונות מחייהם, משתזפים ומעבירים את הזמן. 

היא נתפסה בזמן אמת כמניפסט אמנותי המתריע על משבר האקלים ועל הנזק הסביבתי שגורמים חיי השפע של העידן העכשווי. היא יצרה הקבלה רעיונית בין גוף האדם הפגיע לפגיעות של כדור הארץ. במרחק קצר של כמה חודשים, הפכה התמונה – ובמיוחד הסיטואציה של סגר בתוך מבנה, ללא גישה לסביבה הפתוחה – מהזויה ותיאטרלית למציאותית ואולי אף נבואית משהו. 

שמש וים (מרינה), הביתן הליטאי, ונציה 2019. צילומים: Andrej Vasilenko

העובדה שכל העולם שותף לחוויית המשבר ולנדנדת המגבלות – סגר ובידוד, ריחוק ועצירת הטיסות והמעברים בין מדינות – לא פסחה על היוצרות, שנתקעו בווילנה במקום להסתובב במסע הופעות ברחבי העולם. גרייניטה (Vaiva Grainyte), אמנית, משוררת וכותבת רב־תחומית מליטא, שכתבה את הליברית ליצירה, תרצה ביום רביעי (28.10) במסגרת כנס רגע האמת של פסטיבל מנופים וערב רב. 

הסקרנות והעניין שלה בתרבות, באמנות ובעיקר בבני אדם, מזינים את הכתיבה והמבט המפוכח והאירוני שלה. ״מכיוון שרוב ההזמנות והנסיעות לביקורים בעולם בוטלו, יצא לי לבלות יותר זמן בליטא״, היא מספרת. ״בהתחלה זה הרגיש כמו הפסקה בריאה ותחושת הקלה, אחרי המרתון האינטנסיבי של ונציה. הייתה לי תקופה שבה יכולתי להתחבר טוב יותר לעצמי ולהתמקד בפרויקטים שלי. 

״הסגר בליטא לא היה קפדני מדי ויכולתי להרשות לעצמי טיולים ארוכים יותר או לחקור את הסביבה הקרובה ביותר. עם זאת, המצב הנחמד הזה של שלווה והתמקדות לא נמשך יותר מדי. הוא נקטע כל הזמן על ידי פגישות זום אינסופיות, שיחות סקייפ, ראיונות, וניסיון להשתלט על הכאוס – ארגון וסידור מחדש של העבודה והלו״ז. 

״כרגע אני די לחוצה וחרדה – אני בעיקר מצפה בקוצר רוח לאישור ממשלת קנדה, כדי שאוכל סוף סוף להתאחד עם בן זוגי. אנחנו מאורסים, ובשורה התחתונה ההשפעה של המשבר על נסיעות עבודה הייתה לי פחות קשה מהפרידה הכפויה״.

כמו מטבח משותף

גרייניטה, בת 36, החלה להתעניין ולעסוק באמנות כבר בילדותה. באוניברסיטה למדה היסטוריה וביקורת של תיאטרון, במשך כמה שנים כתבה טור על תיאטרון ושימשה כעורכת של מגזין אמנות. ״מגיל צעיר כתבתי שירה. אחרי לימודי התואר השני ביליתי שנה בסין – בלימודי סינית, האופרה של בייג׳ינג, קולנוע אוונגרדי, נסיעות; עשיתי ׳תואר שני משלי׳ באנתרופולוגיה. וכשחזרתי ב־2012 הוצאתי את הספר ׳יומני בייג׳ינג׳, שהפך לרב מכר, וכך זכיתי בהכרה רשמית ככותבת״, היא מספרת.

בשנת 2013 עלתה Have a Good day! – העבודה הראשונה שיצרה במשותף עם פליט ורוגילה, שבהמשך יצרו יחד את Sun and Sea. זהו מופע אופרה לעשר קופאיות מזמרות, שזכה להכרה בינלאומית. הן מדברות על חיי היומיום, האהבות והתלאות שלהן, הלקוחות המעצבנים והצורך לצאת להפסקה (שלפוחית השתן לוחצת!). 

ואיווה גרייניטה (מימין) עם לינה לפליט ורוגילה ברז׳יוקיטה, ונציה 2019. צילום: Rasa Antanaviciute

birds

״מעולם לא הייתי נעולה על שדה אמנותי אחד. מאז ומתמיד התעניינתי בכל ענפי האמנות, אבל כנראה שהושפעתי יותר מאמנות חזותית, קולנוע ומוזיקה מספרות (למרות שאני כותבת), וכך יצא לי להתנסות בז׳אנרים קוליים ובינתחומיים. 

״אני אוהבת לשמור על האיזון הזה, במעברים בין שגרת הכתיבה הבודדה שלי לעבודה אמנותית מרובת קולות. בין אם זה ברדיו, במופע מוזיקלי או באופרה, אני שותפה מלאה בפיתוח היצירה על כל שלביה – אני לא מעוניינת בתפקיד המחזאית, תסריטאית או יועצת טקסט״. 

מה מגיע קודם: הטקסט, התמונה או המוזיקה?

״אנחנו עובדות בתהליך שבו כל מרכיבי האופרה מפותחים בו־זמנית: אודישנים מתרחשים במקביל לכתיבה. זמרים שאנחנו פוגשים מעוררים השראה לבניית הדמויות ומשפיעים על הלחנים. פיסות ליברטו ומוזיקה קצרות נבדקות בחלל. 

״אנחנו עובדות במודל לא היררכי, שלושתנו חושבות יחד על כל הקטעים ואחראיות יחד על התמונה השלמה של היצירה. זה קצת כמו מטבח משותף, למרות שלכל אחת מאיתנו יש חדר פרטי משלה (תחומי האחריות הבלעדיים שלה)״.

אנחנו עובדות במודל לא היררכי, שלושתנו חושבות יחד על כל הקטעים ואחראיות יחד על התמונה השלמה. זה קצת כמו מטבח משותף, למרות שלכל אחת מאיתנו יש חדר פרטי משלה

איך השפיע המשבר על תוכניותייך לשנה זו, לאחר ההצלחה בביאנלה בוונציה?

״בתחילת מרץ, כשהחדשות על נגיף הקורונה עוד נראו כמו הגזמה תקשורתית, התכוננו לנסיעה לארצות הברית. אחר כך התברר שזו הייתה רק הקדמה לקריסה שבאה זמן קצר לאחר מכן: את מסע ההופעות שלנו, עם Sun and Sea, שתוכנן בשיתוף עם מוסדות תרבות ופסטיבלים לאמנות מאיסלנד ועד אוסטרליה, מאמריקה עד אסיה, נאלצנו לדחות לשנת 2021 או 2022. אז עכשיו לוח הזמנים לשנתיים הקרובות נראה צפוף ביותר, אבל מי יודע אם זה ייצא לפועל״.

נקודת אור אחת הייתה באוגוסט, כשכנגד כל הסיכויים הצוות של העבודה (28 אנשים) הצליח להגיע לשוויץ והעלה את Sun and Sea במשך כמעט שבועיים ללא הפסקה, בתיאטרון ספקטקל בציריך. ״זה החזיר כמה פלשבקים מהביאנלה בוונציה. לפני כמה שבועות חזרנו מהאנובר, שם העלינו את המופע בפסטיבל מופעי אמנות KunstFestSpiele, באולם הוקי קרח, אם כי תחת מגבלות נוקשות של ריחוק חברתי. משמעות הדבר שהיה פחות קהל, מרחק רב בין המגבות על הסט ומספר מצומצם של שחקנים/זמרים (למרבה המזל הם לא נדרשו לעטות מסכות)״.

הביתן של ליטא. צילומים: Andrea Avezzù

איך נולדה היצירה הזו? היא נועדה במקור עבור הביאנלה? 

״הבכורה של Sun and Sea התקיימה בשנת 2017 בווילנה, בגרם המדרגות של הגלריה הלאומית (מכיוון שהיצירה דורשת את הזווית הספציפית של מבט מלמעלה) והמילים הושרו בשפת המקור – ליטאית. קיבלנו אישור לשימוש במרחב ליום אחד בלבד, אז הגענו לרעיון קיצוני למדי – להציג שש הופעות, אחת אחת. רק שבגרסת וילנה היו הפסקות קצרות בין המופעים, והקהל הורשה למחוא כפיים, אז זה היה יותר בפורמט תיאטרלי ולא הלופ / המיצב האינסופי שהגשמנו אחר כך בוונציה. 

״לאחר שנבחרנו להציג בביאנלה בוונציה הכנו את הגרסה האנגלית. המשמעות היא לא רק התרגום הפואטי והעיבוד של הליברית (מתרגם: רימאס אוזגיריס), אלא גם שכתוב של התמונה כולה ובנייה מחדש של הסצנות. שלא לדבר על אודישנים שערכנו בוונציה: חיפשנו זמרים (מקומיים) שיכולים להיות מחויבים לפרויקט במשך שישה חודשים רצופים. 

״ומציאת החלל המדהים הזה (עד שגילינו אותו הוא היה סגור לציבור) – המספנה הצבאית במרינה של הארסנלה – גם היא תרמה להתגבשות שכבות חדשות ביצירה. בסופו של דבר זה הרגיש כמו לעשות עבודה חדשה לגמרי״. 

יצרתן אלגוריה מתוחכמת, שמתווה קווי דמיון בין בני האדם – סגנון החיים, מצבי הבריאות העושר המופלג, ההרגלים, תרבות הצריכה – למצב כדור הארץ. בדיעבד, עם משבר הקורונה ועצירת החיים כפי שהכרנו אותם, אפשר לראות את העבודה הזו באור נבואי?

״אני חושבת שהתמונה העצלה של חופשה, האווירה הקלילה של החיים הטובים, פנאי, מותרות ואדישות, שבאה לידי ביטוי בעבודה Sun and Sea – הייתה מתובלת במשהו טרגי. אפשר היה לחוש את תחושת הסוף האורב באוויר, את מגע האפוקליפסה נושבת כרוח עדינה, עדיין לא לגמרי נוכחת, אבל כבר מאיימת באופק. למרות שהאפוקליפסה הייתה תהליך מתמשך עוד לפני המגיפה.

״אחד השירים של מקהלת הנופשים שנתקעו בשדה התעופה היה במקור על התפרצות הר הגעש באיסלנד (ב־2010), ובשנה הזו קיבל משמעות חדשה ואקטואלית״. 

מה הפרויקט הבא שלך?

״אני עובדת על ספר חדש, אוסף מאמרים וסיפורים קצרים, שאיכשהו אמור לשקף ולפענח את מושג האושר״.


השנה גם התפרסם שירה של גרנייטה, במסגרת אסופת שירי משוררים ליטאיים ״ירושלים של הצפון״, שיצאה לאור במלאת 300 שנה להולדת הגאון מווילנה (בירת ליטא, שמכונה גם ״ירושלים דליטא״). בשיר, בתרגום לעברית של סיון בסקין, היא משרטטת מבט מקיף בין ישראל וליטא ובין ימינו לימי השואה, כשהיא כורכת יחד את ההיסטוריה של גטו וילנה ואת תכשירי הקוסמטיקה של מוצרי ים המלח.

חילופי שטחים

מפעם לפעם אני הולכת לקנות שמפו
בחנות מתמחה, מלאה
בתמרוקים מתמצית מהמינרלים של ים המלח, של ים המוות.
מחסן התמרוקים הוקם בשטחו של הגטו לשעבר,
שם כנרים, מייסדי מדע הפסיכולוגיה,
בלשנים, ספורטאים
כתבו יומנים,
הבריחו את תינוקותיהם בשקים של תפוחי אדמה,
בתקווה
שבצד השני של החומה יתמזל מזלם
לזכות בחיים.

תמצית ים המוות תישפך מכל
אותם בקבוקונים, סבונים, מיכלונים של קרם
ותשטוף את המחסן כולו,
תציף את השטח,
תסגור חשבון עם ההיסטוריה ועם הכינוי ביש המזל ״ים המוות״.
בקרקעית הים יתרבו סרטנים,
צדפות שבתוכן יבשילו פנינים,
יצמידו פרצופים דגים יפיפיים ובניהם –
ישחקו מחניים, ביליארד, כדורסל, כדורגל…
ינקשו צמחים
מפוארים ירוקים.
יהיה זה ים מלא בחיים, בשמחה, בשלום.

 שם, היכן שאי פעם הסתובבתי ועשיתי קניות:
השקעתי זמן וכסף בבריאות שערי. 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden