הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
הרשימה המשותפת // 21.1.21
נשים ללא פנים
דניאל פלדהקר תציג תערוכת יחיד וירטואלית Faceless (אוצרת: רעיה זומר־טל) באתר מוזיאון ינקו דאדא החל ביום שישי (22.1). פלדהקר יצרה סדרת צילומים המבוססים על יצירה בתוך יצירה. בראשית נוצרו המסכות, עשויות נייר פרגמנט עדין ועליהן רישומים, רקמות, צילומים ומקבץ של סיכות. לאחר מכן השתמשה בהן האמנית כאובייקטים קישוטיים בצילומים שבהם היא מופיעה עם המסכות, שמונחות על פניה במצבים שונים ומשונים.
היא מתכתבת עם הפורמט של מדור ״ענייני פנים״ בעיתון הארץ, המציג אנשים ידועים באמצעות צילום פניהם בלבד. אך המסכות של פלדהקר הופכות את הדימוי הישיר לכאוטי ומטריד. פלדהקר מבקשת להעלות לשיח את נושא האלימות כנגד נשים, בעיקר אלו האלמוניות, חסרות הפנים, המושתקות, שהחברה והרשויות עוצמות את העיניים, מפנות להן את הגב ומתעלמות ממצבן. במקביל יש לעבודות גם פן גלובלי, השימוש במסכה מציף את תחושת המחנק, צמצום היכולת להשתמש בהבעות הפנים והפחד שמלווה את תקופת הקורונה.
דניאל פלדהקר באתר מוזיאון ינקו דאדא. צילום אלה אורגד
בין הקירות בסרטי דוקו
דוקוסטרים, תוכנית האונליין של דוקאביב לחודש ינואר, כוללת סרט על הפסלת האמריקאית אווה הסה, שהייתה דמות פורצת דרך בזירת האמנות הניו יורקית בשנות ה־60. הסרט יוקרן לציון יום הולדתה ה־84 של הסה, שהלכה לעולמה בגיל 34 בלבד.
תוכנית ההקרנות של החודש מוקדשת לנושא ״בין הקירות״ ותכלול סרטים שמרכז ההתרחשות שלהם, הממשית וגם הסימבולית, מתקיימת בין קירות הבית, המוסד, או היצירה. הקירות שנכפו עלינו, או דווקא אלו ששמנו לעצמנו.
בין הסרטים שיוקרנו: דריס – פורטרט אינטימי על מעצב העל דריס ואן נוטן; בחדר שלי – של הבמאית איילת אלבנדה, על יומני יוטיוב של בני נוער, המלווים לאט ובעדינות את שנות ההתבגרות שלהם; מוריאמה־סאן, של היוצרים אילה בקה ולואיז למואן, פורטרט אדריכלי של בית אחד בטוקיו ובעליו האקסצנטרי; היהלום השחור – הספרייה המלכותית בדנמרק – על המבנה שמאכלס הרבה יותר מספרים; סופרוומן – סרטם של יעל קיפר ורונן זרצקי המלווה חמש קופאיות בסופרמרקט בתל אביב, את מאבקן היומיומי והחברות ביניהן.
אווה הסה. צילום: דוקאביב
היהלום השחור – הספרייה המלכותית בדנמרק. צילום: דוקאביב
אמנים למען האגודה לזכויות האזרח
האגודה לזכויות האזרח השיקה בימים אלה קמפיין אינסטגרם שבו אמנים משתלטים על דף האינסטגרם של האגודה ויוצרים עבודות עם מסרים בנושאים פוליטיים וחברתיים הנוגעים לזכויות אדם, הזכות לשוויון ומאבק בגזענות ובאפליה, הזכות לבריאות וזכויות האדם בעידן הדיגיטלי ועוד.
האמן שפותח את הפרויקט הוא אדם יקותיאלי שהתפרסם בתחילת הקריירה שלו כאמן רחוב בכינוי Know Hope . מהרחוב עבר להציג בגלריות ובמוזיאונים בארץ וברחבי העולם. יקותיאלי פיתח איקונוגרפיה אישית פיוטית המשקפת מצבי קונפליקט בחיי היומיום, מתבוננת ומתעדת את הרעיון של מאבק אנושי קולקטיבי. על ידי יצירת הקבלה בין סיטאציות פוליטיות לבין מצבים רגשיים.
בפרויקט האינסטגרם בחר יקותיאלי לעסוק בזכויות האדם בשטחים. מעצר מנהלי של קטינים, גירוש תושבים פלסטינים מדרום הר חברון, בקשה לסיוע רפואי של פלסטינים קטועי גפיים מישראל, ועוד רשימה של נושאים שמתרחשים יומיום תחת מציאות הכיבוש בשטחים.
תערוכת האינסטגרם של לה קולטור
בתקופה שבה אינסטגרם הפך להיות מעין פורטל לתרבות ואמנות, לה קולטור מפיקה תערוכה שתשמש במה ליוצרים צעירים, היושבים בסגר בבית, ותאפשר להם חשיפה לקהל הרחב ואולי גם לקהלים חדשים.
תערוכת האינסטגרם של לה קולטור מהווה דיון ויזואלי חופשי במדיום הפוסטר, שמתרגם את עצמו כבר זמן מה לביטויים דיגטליים ומכיל בתוכו אמנות, ולא משמש רק כאמצעי למחאה או פרסום. נושא התערוכה נותר פתוח, ומאפשר מקום לשינויים שאנחנו עוברים, רוצים לעבור או שאולי נעבור אחרי שתעבור הקורונה.
ענת גוטמן בתערוכת לה קולטור
איתמר חפץ בתערוכת לה קולטור
מעניין.