כל מה שחשוב ויפה
זהר טל ענבר. צילום: מל
זהר טל ענבר במרכז ההנצחה קריית טבעון. צילום: מל

יום הזיכרון // דיאלוגים עם השכול והטראומה

מקבץ תערוכות המוקדשות ליום הזיכרון, לטקס ולחולין, מזווית אישית, תרבותית וחברתית
טלילה צור־עברון

טלילה צור־עברון

מירב רהט - פורטרט עצמי - גן הבנים תצלום-מירב רהט

מירב רהט

נטע ביתן כפרי

נטע ביתן כפרי. צילום: בועז נודלמן

בדרך מאיבוד לעיבוד

שלושה דיאלוגים אישיים עם השכול מוצגים בתערוכה קצרת ימים (עד 20.4) בגלריה BY5. נטע ביתן־כפרי, טלילה צור־עברון ומירב רהט, שגם אצרה את התערוכה, נעות בין האישי־פרטי ללאומי־ציבורי, באמצעות עבודות העוסקות בנתיבי חיים עם ולצד חלל – תרתי משמע. כותרת התערוכה ״בדרך מאיבוד לדרך לעיבוד״ מרמזת על העיסוק הבלתי נגמר באובדן, שהופך לקבוע בדרך החיים.

ביתן־כפרי, אחות שכולה, עוטפת כיסא גן ילדים בשכבות חימר מתפוררות ופורשת על רצפת הגלריה מבוך שברירי־אוורירי מהאותיות ח. ל. ל. מירב רהט, אלמנה, מציגה תצלום של פורטרט עצמי בין אנדרטאות וצללים, התלוי בחלל כפרגוד, ומתייחסת למבוך ב״פקעת אריאנדה״ שנועדה להציל ולהראות את הדרך הנראית ללא מוצא. צור־עברון, אם שכולה, מציבה בכתובת אור את צמד המילים ״חיים שלי״ בפונט שהולאם ונמצא אך ורק על קברי הנופלים בשירות המדינה (ועל כך בהמשך).

מוטיב המבוך והתנועה בין חושך לאור חוזרים בעבודותיהן של שלוש היוצרות, העושות שימוש במדיומים שונים ככלי ביטוי לחיפוש המתמשך. בטקסט התערוכה מדגישה רהט שעבור מי שחווה את השכול באופן אישי זהו דיאלוג אישי ״לא מיתוס. לא אתוס. מתווה שברירי ועדין, זיכרון מהדהד, מתרחק־מתקרב, נעדר שתמיד נוכח. לצידו בוחרת כל אחת מהן את דרכה בתנועת החיים״.

מפגשים, מעגלי שיח ואירועים יתקיימו בגלריה (ובזום). פרטים והרשמה באתר גלריה BY5.


גסטון צבי איצקוביץ

גסטון צבי איצקוביץ

מצדה / גסטון צבי איצקוביץ

חניכי שבט מצדה של תנועת הצופים בירושלים שוקדים מדי שנה במשך חודשים רבים על הכנת טקס יום הזיכרון, הקמת תערוכות ובחירת טקסטים שיקראו וכתובות אש שיבעירו. גסטון צבי איצקוביץ הגיע במשך עשר שנים אל שבט מצדה, השוכן בעמק המצלבה. הוא פקד את המקום דווקא ביום שלאחר יום הזיכרון, ביום שבו התערוכות נותרו מיותמות, הבדים שהיו מתוחים – רפויים וכתובות האש מפוחמות. הוא לכד במצלמתו את שרידי הטקסים והתערוכות.

בתערוכה המוצגת בגלריה נווה שכטר (אוצרת שירה פרידמן) משולבים בין הדימויים האלה קטעים מתוך הטקס עצמו, שבהם נראים החניכים עומדים ברשמיות, מקריאים את המסכת או מדליקים לפידי זכרון. הדימויים רוויים בסמליות של יום הזיכרון כגורם מעצב בחברה הישראלית, יום שיש לו קודי התנהגות ברורים, אשר נועדו לחזק ולהטמיע את הסולידריות ותחושת השותפות והערבות ההדדית בחברה הישראלית. שֵם התערוכה כשֵם השבט, ״מצדה״, מזַמֵן את מיתוס הגבורה והמוות ההירואי המושרש בתודעה הישראלית.

בפרקטיקה הצילומית שלו מצביע איצקוביץ על עקבות ההתרחשות, משלב בין זמנים ומפנה מבט מרומז ועדין, אך כזה שמזַמֵן דיון ביקורתי ובירור על הנעשה מחוץ לפריים.


שי עבאדי, סברה וצבר

שי עבאדי, סברה וצבר. צילום: מל

סברה / שי עבאדי

בתערוכה בנווה שכטר, שי עבאדי משתמש בדמויות הגיבורים של ״הוא הלך בשדות״ – הרומן הישראלי שכתב משה שמיר ב־1947, ושעובד לסרט בכיכובם של אסי דיין ואיריס יוטבת. עבאדי מצייר את דיוקנאות הכוכבים הקפואים בנעורי הנצח שלהם, על רקע עגול ומוזהב, הופך אותם למעין שלטי פרסומת לישראליות ההירואית, העמוסה בסמלים ובפוליטיקת זהויות מודחקת.

הציורים הם חלק מסדרה מתמשכת של עבאדי בשם ״בחזרה ללבנט״, ובה הוא נותן ביטוי מודגש למקורותיו וזהותו המורכבת – צבר, יהודי, ישראלי, סורי, מצרי וערבי. דמויותיהם של ״אורי״ ו״מיקה״ מנותקות מהקשרן ונקשרות בהקשרים חדשים. אורי – בן הקיבוץ הצבר האידאליסט והנערץ זוכה אצלו לציון ״צבר״. לתמונת ״מיקה״, שהייתה ניצולת שואה שהגיעה לארץ בקבוצת ״ילדי טהרן״, הוא מוסיף כעיטור ערבסק את המילה ״סברה״ בערבית. כך הוא הופך את הסמלים, מנער אותם ומציע נרטיבים חלופיים. (אוצרת שירה פרידמן).


משי קופלביץ. צילום: מל

אלי קופלביץ

אלי קופלביץ

יהושע שוקה גלוטמן

הלם קרב

בגלריה במרכז ההנצחה בקריית טבעון יעלו שתי תערוכות המוקדשות לביטויים שונים של החוויה הפוסט טראומטית הכרוכה באימי המלחמה – תערוכת יחיד לדודו מליניאק (אוצרת: שחר מרנין דיסטלפלד) והתערוכה הקבוצתית "מטען חורג" – בהשתתפות יהושע שוקה גלוטמן, זהר טל ענבר, אבירו לילו, דוד סוסנובסקי, אלי קופלביץ, משי קופלביץ, יוני שור ומרב שין בן אלון (אוצרת מיכל שכנאי יעקבי). לוחמים לשעבר ובני משפחה של נפגעי פוסט טראומה מתמודדים איש איש עם הצלקת שנחרטה בנפשם וצובעת את חייהם בצבעים של ניתוק ואחרּות, מוות, אלימות, אבל וכאב.

מלחמה היא טראומה המוטבעת בגוף ונחשפת יותר ויותר בחלוף הזמן. מי שלא השתתף בגופו במלחמה,  אינו יכול לתאר את תהומות האימה והזוועה הטמונים בה. היא מוגדרת כמצב דחק קיצוני, שבו נדרש  החייל לגיוס מרבי של משאביו הנפשיים והגופניים. חיילים החוזרים מן הקרב נאלצים להמשיך לחיות את  חייהם לצד המראות והזיכרונות הקשים שחוו. הם חיים כאן בינינו בתחושה חריפה של ניתוק ואחּרות, מתקשים לגשר על הפערים שבין עולמם הפנימי למציאות החיצונית. נפשם עסוקה במוות, באלימות ובהישרדות, באבל, בטראומה, בכאב פיזי ונפשי וגם, למרבה הצער – בגרימת צלקות לאחר.

התערוכה מציגה רסיסים של דימויים, של זיכרונות, של חוויות והרהורים, כפי שעלו מתוך עולמם של  האמנים. רסיסים, שהחיבור ביניהם מייצר תמונה המתפרקת ומתחברת שוב ושוב, תמונה היוצאת  מהמקום האישי אל הקולקטיבי, הישראלי – תמונה של חברה בטראומה.


טלילה צור־עברון

טלילה צור־עברון. צילום: אבי אמסלם

טקס(ט) מקומי / טלילה צור־עברון

ב־2 בנובמבר 2005 נהרג יונתן עברון בפעילות מבצעית בג׳נין. אמו, טלילה, זוכרת את הרגע שבו הוטבע מותו של בנה אל תוך גופה ויחד איתו נכנסים לתוך חייה משפטים, סמלים, טקסים, ושייכות למה שמכונה ״משפחת השכול״. מוצפת במילים ומנהגים ממלכתיים, שנולדו בשם עיקרון של האחדה בין החיילים הנופלים, היא מנסה להחזיר לעצמה תחושה של שליטה יחסית והופכת את האותיות ה״ממלכתיות״ החקוקות על קברי הנופלים לחלק מהפרקטיקה האמנותית שלה.

בתערוכה טקס(ט) מקומי, שתיפתח בבית האמנים בראשל״צ ב־24.4 היא מציגה סדרת עבודות מבוססות טקסט, שנכתבו בפונט המולאם ויצאו ממנו לחלל הגלריה. צור־עברון פונה אל הפונט החקוק באבן המצבה כאמצעי ביטוי. היא מגלה שזהו פונט שעוצב במיוחד עבור המצבות הצבאיות, ונועד אך ורק למטרה זו. הוא אסור בשימוש למטרות אחרות, כך שלמעשה אין גישה אליו. אך היא לא מוותרת, ובמהלך יצירתי מטביעה לתוך חללי האותיות החרוטות בכרית המצבה של יונתן חומר קרמי רך, נוגעת־מתקרבת, בוראת־משחזרת־יוצרת תבניות משל עצמה לסט אותיות – סְדָר דפוס ייחודי, ממנו היא מרכיבה את עבודותיה.


birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    השריטה הנפשית אינה נגלית לעיין. מעניין הדימוי שנתת על הפער בין הפנימי לחיצוני ועל הקושי לבנות בינהם גשר. יתכן שאת הגשר צריכה לספק חברה תומכת ומפרגנת. אך כאשר מחצית החברה יש לה טראומות , זה הופך לשדה מוקשים!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden