כל מה שחשוב ויפה
אורגזניזם 144 בביאנלה במוזיאון ארץ ישראל
אורגזניזם 144 בביאנלה במוזיאון ארץ ישראל. צילומים: חילוף חומרים, אחיקם בן יוסף

תעבירו את זה הלאה: חילוף חומרים בביאנלה במוזיאון א״י

12 מעצבים, יוצרים ומרצים לעיצוב, מנסים לא רק לעסוק ברעיונות אקולוגיים אלא גם לעשות זאת באופן אקולוגי, בחממת הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל. לקראת נעילת הביאנלה הם מספרים מה המשמעות של חילוף חומרים עבורם

רקפת כנען

קוראים לנו קבוצת חילוף חומרים: 12 מעצבים, יוצרים ומרצים, מחנכים לעיצוב, שמחליפים חומרים כבר למעלה מארבע שנים. התקבצנו יחד כתגובה למשבר הסביבתי ובכוונה לערער ולחשוב מחדש את סט הערכים והאמונות החברתיות־תרבותיות שפיתחנו והורגלנו בהן עד כה; שמתוות את דרכנו בעולם. 

זה התחיל באקספרימנט התערבבות שבו כל אחד מחברי הקבוצה העביר ״חומר״ למישהו אחר, וכל אחד עשה פעולה כלשהי עם החומר שקיבל; חומר ממשי, הנתפס בחמשת החושים, או חומר מופשט כמו רעיון, משימה, זיכרון או טקסט. המטרה הייתה לאפשר לכל אחד לפעול במרחב האישי שלו, לעשות את מה שמעניין אותו, אך במעורבות ובמחשבה של מישהו אחר. הפעולה הזו היוותה את הבסיס להתפתחות הקבוצה ולעבודה קבוצתית, שמחפשת אחר מודל עבודה שיתופי שבו כלל ופרט מתקיימים ומקיימים זה את מתוך הקשבה, שיח ורפלקסיה. 

קבוצת ״חילוף חומרים״ נולדה מהתובנה שמקורו של המשבר הסביבתי הוא אנושי וחברתי, הוא נטוע בנו, בני האדם, וכדי לרפא את הסביבה, עלינו ראשית ״לטפל״ בעצמנו

תפיסת עולם אקולוגית רואה במרחב הקיום אינסופיות של מערכות ותתי־מערכות שנמצאות באינטראקציה תמידית, משפיעות ומושפעות ולא ניתנות להפרדה זו מזו. המין האנושי, ובמיוחד התרבות המערבית, מסרב ומתכחש לאמת האקולוגית הזו, ולראיה השינויים הדרמטיים וההרסניים שחוללה האנושות בכל מערכות החיים בכדור הארץ בזמן כה קצר. הולדת קבוצת ״חילוף חומרים״ נבעה מהתובנה שמקורו של המשבר הסביבתי הוא אנושי וחברתי, הוא נטוע בנו, בני האדם, וכדי לרפא את הסביבה, עלינו ראשית ״לטפל״ בעצמנו.

חילוף חומרים הוא מושג, ולעיתים מטאפורה, וגם תיאור ליטרלי ודו משמעי של קליטה, עיבוד והפקת אנרגיה, ובעיקר אחד המאפיינים המרכזיים של החיים. הוא מייצג כאן את העשייה האמנותית של דיאלוג חומרים והוויה שמתערבלים זה בזה בעברית ללא הפרדה, ממש כמו הרעיונות האקולוגיים שבהם אנו עוסקים.

הקבוצה היא כמו גרעין, שהשיח האמנותי שצומח ממנו מבקש לקשור בין תיאוריה לפעולה ובין ה״מה״ ל״איך״. כלומר, לא רק לעסוק ברעיונות אקולוגיים אלא לעשות זאת באופן אקולוגי. לא רק בשקילה, מדידה, ספירה וייצור, אלא גם בהתהוות של אינטראקציות ובערך שנוצר מתוכן, בנוכחות, או באי נוכחות, בשיח המילולי לא פחות מבשיח החומרי, באנרגיה ותנועה, בשיתופי פעולה, בריבוי נקודות מבט, בהדדיות, בפיתוח רגישות לסביבה האנושית והלא אנושית, בהקשבה.

מין גרעין כזה שנבט, צמח, צומח ובתקווה שימשיך לצמוח ולהפיץ את זרעיו לכל עבר. ונדמה לי שזה אולי המסר הכי משמעותי בימים אלו של מלחמה והאצה של קונפליקטים. 

אריאל ליפשיץ

קבוצת חילוף חומרים מהווה מעין ״ארגז חול״ עיצובי ללא גבולות מוגדרים; פלטפורמה יצירתית להפריה בין־תחומית המאפשרת אינטראקציה עם יוצרים מתחומים שונים. האינטראקציה, שהחלה כמהלך יצירתי־מקצועי, הפכה עם הזמן לאינטימית ורגישה למרות – ואולי בזכות – העדר חוקים והיררכיה מוגדרים.

אחד הדברים המעניינים ביותר שקרו לאורך העבודה המשותפת הוא זליגת רעיונות, טכניקות ומתודות מתחומים שונים לעולמם המקצועי ואקדמי של חברי הקבוצה; זליגה שהובילה ליצירת פרויקטים מיוחדים בעלי אוריינטציה מקיימת בעולם האמיתי.

האוביקטים מייצרים שיח ביקורתי על תרבות החומר והצריכה, היצרנות והחד־פעמיות, על־ידי החייאת התיקון, החידוש וההתאמה מחדש כאלטרנטיבה נכונה ומקיימת

כך, את שלד הדיונון קיבלתי מאייל. הוא סיפר שבשל רכותו ויכולת העיבוד שלו השתמשו בו בימים עברו כתבניות ליציקת מתכות. ה״רקדנית״ (יציקת כסף בתבנית שלד הדיונון) נוצרה בטכניקת היציקה המסורתית ומסנתזת בין רעיונות ואוביקטים שעלו בשיח התיאורטי לקראפט המסורתי.

היצירה במסגרת הקבוצה מאפשרת לי לפתח ולהעמיק בכיוונים לא צפויים ולא פעם מפתיעים, בנושאים ובשאלות שבהם אני עוסק בשנים האחרונות – הקשר בין אוביקטים וזיכרונות והתהליכים המטה־פיזיים המעניקים לאוביקט משמעות וערך המתעלים על סך ערכי חומריותו ותכונותיו הפיזיות. האוביקטים בתערוכה באים לייצר שיח ביקורתי על תרבות החומר והצריכה, היצרנות והחד־פעמיות, על־ידי החייאת התיקון, החידוש וההתאמה מחדש כאלטרנטיבה נכונה ומקיימת.

אריאל ליפשיץ

אריאל ליפשיץ

מאיה ארזי

מאיה ארזי

מאיה ארזי

מאיה ארזי

מאיה ארזי

״חילוף החומרים״ אפשר לי חופש גדול ועצום: כמעצבת אופנה שרגילה לתכתיבים של גוף ולרצון ליצור בגד נחשק, התהליך שעברתי אפשר לי לשחרר את הרצון ליצור אוביקט נחשק ולביש, ולהתנסות בתהליך אקספרימנטלי בלי לדעת מה תהיה התוצאה; לאבד שליטה, ולנסות להחזיר אותה תוך כדי תהליך למידה.

בעקבות ההקשבה לחברי הקבוצה, הרעיונות ודרכי החשיבה השונות שהציגו, התחלתי לקבור חולצות בקומפוסט מתוך מחשבה על ה״מוות״ של הבגד ותהייה מה קורה לו בתהליך הכלייה? אחרי שהתבוננתי בחולצות המפוררות מהקומפוסט התחלתי לחשוב איך אני יכולה להתערב בתהליך, להחזיר את השליטה ולרתום את הקומפוסט ליצירת פאטרנים מסוימים.

התהליך שעברתי אפשר לי לשחרר את הרצון ליצור אוביקט נחשק ולביש, ולהתנסות בתהליך אקספרימנטלי בלי לדעת מה תהיה התוצאה; לאבד שליטה, ולנסות להחזיר אותה תוך כדי תהליך למידה

כך התחלתי להתנסות עם הקומפוסט ולהשתמש בטכניקות יפניות מסורתיות של צביעת ״שיבורי״, לקפל את החולצה באופן מסוים לפני שאני קוברת אותה מתוך תקווה שזה ישפיע על התוצאה; להשתמש לדוגמה בסלק בקשירות מסוימות שייצרו הטבעות של עיגולים בצבע. מעניין יהיה לראות איך זה ישפיע על העיצוב שלי בעתיד? 

מיכל פרייפלד

כשרקפת פנתה אליי להיות חלק מהקבוצה עוד לא ממש הבנתי לאן זה יוביל. שמחתי על ההזדמנות להכיר אנשים שאת חלקם כבר הכרתי בשנקר, אבל באופן שונה. אני נעה בין קבוצות שונות במהלך חיי: ברגע זה אני סופרת שבעה מעגלי קבוצות מרכזיות שאני חלק מהן. נראה שבכל קבוצה יש לי תפקיד אחר אבל גם משהו במשותף. 

פעולת ״חילוף החומרים״ איפשרה לי ליצור קשרים חדשים דרך פעולה של עשייה. דרך פעולות החילוף בחרתי בשורשים כנרטיב מרכזי וכבסיס לתהליכי ההתפתחות

פעולת ״חילוף החומרים״ איפשרה לי ליצור קשרים חדשים דרך פעולה של עשייה. למפגש הראשון הבתולי של הקבוצה היה ערך גדול כשם שיש לרצף האינטראקציות שהיו ויבואו אחריו. דרך פעולות החילוף בחרתי בשורשים כנרטיב מרכזי וכבסיס לתהליכי ההתפתחות. בעבודות אני בודקת את גבולות המניפולציה על הטבעי והיחסים המשתנים בין הגופים, דרך שכפולים לזוג עד 12 (כמספר חברי הקבוצה).

לאט לאט לאורך השנים, אפשר לראות איך המפגשים סביב השולחן, השיחות, האכילה המשותפת ופעולות ״חילוף החומרים״ השתרשו בחברי הקבוצה ויצרו רגעים מפתיעים שכאילו קרו במקרה.

מיכל פרייפלד

מיכל פרייפלד

מיכל פרייפלד

מיכל פרייפלד

אורית פרייליך

החלק שלי באורגניזם הוא אלמנט ההאזנה. בחרתי בו מכיוון שאני מאמינה שקול יכול לעורר שינוי, לייצר ריקוד בחלל, ולהוסיף ממד מקשיב שמשתנה בהתאם למה שהאחרים עושים בו. הקשבה יכולה לעזור למערכת כולה להתאפס ולאזן את עצמה.

כשם שאנו משתנים תמידית, כך גם המערכת סביבנו כל הזמן משתנה – כמו גם השינוי שחל באטמוספירה שאף היא משתנה סביבנו. חשבתי שיהיה מרתק לראות עד כמה הקול ומהלך ההקשבה ייצרו מציאות מוזיאלית חדשה באורגניזם העולמי.

כשם שאנו משתנים תמידית, כך גם המערכת סביבנו כל הזמן משתנה – כמו גם השינוי שחל באטמוספירה שאף היא משתנה סביבנו

העבודה ״מנוחה נכונה״ נוצרה כשבעלי עבר צנתור והושתלו בליבו שלושה סטנטים. בווידיאו־ארט (שערכה מאי הרשקוביץ רשף) נחשף לאיטו צילום שצולם באיסלנד, של ציפור שיר מתה, שבה חזינו ביחד, בעלי ואני, בהיותנו שם. הסאונד הורכב מ״סאונדים״ של פעימות לב אנושי ושל ליבו של עובר בבטן אימו, המתווכים על ידי סונר אולטרסאונד שרכשתי באינטרנט, ושבהם השתמשתי כמצע לקולי בשירת אל מלא רחמים.

יובל עציוני

חילוף חומרים במהותו הוא תהליך הכרחי לקיום חיים של אורגניזם ביולוגי או חברתי. חברה או קבוצה לא תשרוד בלי חילוף חומרים. חומר טקסטיל, לדוגמה שמיכת טלאים, היא דוגמה לעקרון חיוני לקיום ומהדהד מובהק בין תרבויות.

העבודה של רקפת היא המנוע של הקבוצה והתהליך: היה מאתגר לפעול במחשבה שזו פעולה אקולוגית טובה יותר, כשיוצרים מגיבים אחד לשני, הן ברמת הרעיון, החומר או הדיסציפלינה, והן כתגובה חברתית אנושית. 

במשך הזמן נוצרה לקבוצה אוטוביוגרפיה, כתבנו את הסיפור תוך כדי תנועה, ובמובן הזה נהיינו אורגניזם שחילוף החומרים נהיה הכרחי לקיומו

במשך הזמן נוצרה לקבוצה אוטוביוגרפיה, כתבנו את הסיפור תוך כדי תנועה, ובמובן הזה נהיינו אורגניזם שחילוף החומרים נהיה הכרחי לקיומו. מתוך העבודות בתערוכה אפשר לקרוא את הסיפור: לעיתים הן תוצאה של תגובה ספציפית לעבודה זו או אחרת, לעיתים ביטוי רחב יותר לעקרון הפעולה המשותפת.

היו גם שיחות, חילופי מילים והקשבות, רגעים טובים של גילוי איך זה עובד, איך ההבנה מה עושה האחר מניעה אותך לפעולה אחרת, שלא הייתה מתקיימת ללא השיח; זה חילוף חומרים.

יובל עציוני

יובל עציוני

איילת כרמון

חילוף חומרים הוא דרך לחשוב על קיימות ולפעול לגביה באופן קבוצתי. בדרך כלל אני נרתעת מלהגדיר את העבודה שלי כסביבתית או מקיימת, באופן דומה לקושי שיש לי להגדיר את עצמי כפמיניסטית. לא כי יש לי בעיה עם הנושאים כשלעצמם, אלא כי יש לי קושי עם כותרות ורתיעה מדוגמות. כביכול ברור שאני פמיניסטית, כמו שברור שאני סביבתית, אבל גם ברור שאני אף אחד מהדברים האלה וכל אחד מהם כמנעד.

בדרך כלל אני נרתעת מלהגדיר את העבודה שלי כסביבתית או מקיימת, באופן דומה לקושי שיש לי להגדיר את עצמי כפמיניסטית. לא כי יש לי בעיה עם הנושאים כשלעצמם, אלא כי יש לי קושי עם כותרות

עדי אופיר כותב ב״פוליטי״ על ההכרח לחזור על האמירה הפוליטית, להציגה שוב ושב, להפעילה מחדש ללא סוף כדי שהיא עצמה תופיע כתכונה בת־קיימא. עבורי, להיות חלק מקבוצה מאפשר לעשות את זה: לזרום אל ומחוץ לנושא, לנגוע בסוגיות אבל גם לצוף מעליהן, להיות בתוך אבל גם להביט מהצד – כי ההתרחשות מונעת מכוחות שהם לא רק שלך והם חוזרים ומציגים את המורכבות הזו, הפוליטית, של יחסי חברה־סביבה שוב ושוב. ההצגה מחדש הזו הכרחית; רק היא יכולה להביא לשינוי המיוחל, אם אי פעם יגיע.

טל קמיל

חומר הוא נקודת מוצא נהדרת לעשיה מתוך היש ולא מתוך האין. במפגש בין חומר לרעיון נוצר אוביקט; והאוביקטים שיצרנו בקבוצה הם תוצאה של חומר שפוגש השקפת עולם. מעצב יכול להציע רעיון חדש, המגולם באוביקט שהוא ביטוי חומרי של עמדת המעצב ותפיסת עולמו.

התייחסות תעשייתית לחומר שונה מאוד, והיא מבוססת על אנרגיה שמושקעת בכרייה, זיקוק, חימום, קירור, דחיסה, גריסה וכדומה. זהו שינוי אגרסיבי של מצב החומר ביחס לסביבה שבה הוא נוצר, עד שהחומר מנותק ממקורותיו ומאבד את סיפורו. 

חומר הוא נקודת מוצא נהדרת לעשיה מתוך היש ולא מתוך האין. במפגש בין חומר לרעיון נוצר אוביקט; והאוביקטים שיצרנו בקבוצה הם תוצאה של חומר שפוגש השקפת עולם

ריכוזי חומרים בעולם משתנים כתוצאה מהתערבות אנושית בסביבה, כך שמערכות אקולוגיות מתערערות ויוצאות מאיזון. תנועות חומרים ויצירת חומר חדש, יכולים להיות גם פעולות של הפריה, שיוצרות חיים והזדמנות להתחדשות.

בפעולה של חילוף חומרים בקבוצה יצרנו שיח דרך יצירת אוביקטים. התייחסנו לרעיון באמצעות חומר וטכניקה, הגבנו אחד לשני בחומר וצורה, או ברעיון וחוויה. זו מערכת אין־סופית של הפריה שמזינה את עצמה, כשכל פעולה מייצרת מצב חדש ומניעה תגובה חדשה.

אסף קרבס

אסף קרבס

אסף קרבס 

השאלה הבוערת ביותר שעומדת בימינו לפתחם של מעצבים ומעצבות בדיסציפלינות השונות, היא ללא ספק שאלת תפקידו של המעצב בעידן האנתרופוקן. עידן זה מאופיין בשינויים חסרי תקדים שגורם האדם עצמו לכדור הארץ, ולנו כמעצבים יש אחריות רבה ומשמעותית בתחום בהיותנו יצרנים פעילים של חומר ותרבות במארג הסימביוטי של האנושי והלא אנושי.

הוגים רבים מתחבטים בשאלת שתיקתם הרועמת של אנשי הרוח – בהם אנשי אמנות ועיצוב – אל מול המשבר. אחת הבעיות היא שדווקא הדיונים הערים על המשבר האקולוגי גורמים לנזק יותר מתועלת, משום שהם מסיטים את הדיון לנושא צר ונקודתי במקום לשאול את השאלות הגדולות והדחופות יותר.

חילוף חומרים הוא סוג של מרחב מאפשר ושל ניסיון לבחון את היכולת של עולם העיצוב להכיר באסון האנתרופוקני ולפעול במסגרתו

עבורי, חילוף חומרים הוא סוג של מרחב מאפשר ושל ניסיון לבחון את היכולת של עולם העיצוב להכיר באסון האנתרופוקני ולפעול במסגרתו. מרחב זה מאפשר לחשוב מחדש את תפקיד המעצב בימינו ואת האחריות האתית של המהלך העיצובי. הוא מאפשר לייצר פרספקטיבות חדשות על הקשר שבין טכנולוגיה לעיצוב, ולארגן מחדש את השיח העיצובי לאור השבר שחל בחלוקה הבסיסית שבין מדעי הטבע למדעי האדם. 


אורגניזם 144
אופיר ליברמן, אורית פרייליך, איילת כרמון, איל שיינבאום, אסף קרבס, אריאל ליפשיץ, דוד ספקטר, טל קמיל, יובל עציוני, מאיה ארזי, מיכל פרייפלד, רקפת כנען
הביאנלה לאומנויות ולעיצוב, מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
נעילה: 29.5

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden