כל מה שחשוב ויפה
מימין: זויה צ׳רקסקי, שירה גפשטיין, עמית קבסה, שי אזולאי, חן שיש. צילומים: גיל דסיאנו ביטון
מימין: זויה צ׳רקסקי, שירה גפשטיין, עמית קבסה, שי אזולאי, חן שיש. צילומים: גיל דסיאנו ביטון

סופר־גרופ של ציירים יצאו להלחם במשבר גיל ה־40

זויה צ׳רקסקי, חן שיש ועמית קבסה נענו להזמנת שירה גפשטין ושי אזולאי והצטרפו לניסוי קבוצתי בציור. התוצאה: אירוע היסטורי

חגית: הי שירה, מה שלומך? איך את מסכמת את הניסוי שהתקיים (ומוצג) במעבדה לאמנות – שבוע אחרי?

שירה: השאלה על ״שבוע אחרי״ במקומה, כי התחושות לפני ואחרי הן שונות מאוד. החוויה שהיתה באותו ערב, וגם יומיים קודם כשציירנו את הבד הגדול המשותף, היא של אנרגיה מתפרצת ושל התרוממות רוח.

היה לנו מפגש נוסף כמה ימים אחרי, וכולם חלקו את אותה תחושה. עדיין מרגישים את אותה אנרגיה. יש משהו מאוד לא מובן מאליו וזה הציור המשותף, על בד אחד, השיתוף נתן המון לכל אחד. כל מה שהיה באותו ערב, הציור המשותף, העבודה מול קהל, ההנחיות מגרבוז – היו כלים כדי לשבור את שגרת הסטודיו במטרה להתפתח ציורית, או להפר איזון מסויים שנוצר בעבודה של כל אחד

אנשים זאבים נשרים ערבה בוכיה וחמור. ניסוי ציורי

אנשים זאבים נשרים ערבה בוכיה וחמור. ניסוי ציורי

חגית: מה גודל הבד?

שירה: 3.5/2.1 מטר. למעשה יש שני בדים (באותה מידה): אחד ציירנו יומיים קודם, כמעין ״חזרה גנרלית״ או ניסוי כלים, והשני באותו ערב, לייב מול קהל. התחלנו לפני שהקהל נכנס, וסיימנו חצי שעה אחרי

חגית: איך בחרת את המשתתפים?

שירה: בחרתי ציירים/ות שאני אוהבת ומעריכה, וכאלו שהציור שלהם בשל, מגובש, מזוהה מאוד. כאלו שיצרו שפה אישית

חגית: כתבת בהסבר לפרויקט שזה קצת כמו משבר גיל ה־40 – השוואה מעניינת. אני מבינה שזה השלב בחיים/בקריירה, שאת חווה כעת?

שירה: כן כנראה, הכל התחיל מהניסיון שלי בסטודיו לעשות את הדבר הבא, ולא את הקודם….. כלומר, לפתח באופן דינמי את השפה הציורית שלי. אם נניח שבגיל 40 מגיעים לבשלות מסויימת, יש צורך לעצור ולבחון שוב את הדברים.

אני כן חווה פריחה ופוריות בעשייה האמנותית שלי, אבל הגיבוש של השפה הציורית בתחושה שלי הגיע למיצוי וצריך לקרות משהו

לצאת מהכלים לרגע

חגית: והחיפוש הוביל אותך לחיפוש אינטראקציה יותר קרובה ומורגשת? איך הגיבו האמנים כשפנית אליהם?

שירה: כולן.ם שמחו והביעו התלהבות מהניסוי, למעט קבסה, שלא כל כך הבין מה אני רוצה מחייו… אבל כבר אחרי המפגש הראשון בסטודיו היתה זרימה טבעית וחיבור בין כולנו, מבחינתי הרגשתי שהגעתי הביתה

חגית: איך הסברת את עצמך?

שירה: חיפשתי להרחיב מעבר לעצמי, ולייצר ניסוי שיהיה משמעותי לציור הישראלי

חגית: זה אתגר משמעותי

שירה: אכן, ועל פי הבנתי הסיבה שהם הסכימו להשתתף היא בדיוק הסיבה שבשמה בחרתי אותם/ן: השפה הציורית המבוססת והמזוהה. גם להם היה צורך ״לצאת מהכלים״ לרגע, לעשות משהו אחר

חגית: ספרי קצת על האנשים – זויה צ׳רקסקי, חן שיש, שי אזולאי, עמית קבסה ואת כמובן – סופרגרופ! זה פחות מקובל בציור, ליצור סימפוניה משותפת

שירה: וואו. כן ברור שזה פחות מקובל, ולכן זה גם מעניין, לצאת מהדיסציפלינה ולשבור את חוקי המדיום.

תפקידה של הקבוצה לעבור ניסוי, כדי לראות מה קורה בסופו. לניסוי שני אופנים של תוצאות ותוצרים: הראשון אלו התוצרים המיידים של ערב המפגש. העבודות על הניירות והבדים המשותפים – כל אלו מוצגים במעבדה עדיין. סוג התוצאות השני הוא המשך העבודה של כל אחד מהציירים/ות בסטודיו.

שי אזולאי אמר על זה: ״במהלך העבודה בסטודיו הרגשתי את האנרגיה של הקבוצה״. גם זויה אמרה שהיא מרגישה השפעה על העבודה החדשה שלה, וגם אני יכולה להעיד על עצמי שקרו לי דברים אחרים קצת בסטודיו השבוע. כל אחת ואחד בקבוצה הם ציירים מעולים ואנשים מקסימים, שחווים את הפרויקט די בעוצמה.

birds

כשהייתי צעירה יותר הייתי נוסעת כל שנה לפסטיבל הג׳אז באילת, ואחרי ההופעות בנמל הנגנים היו עולים על במה ומאלתרים כל הלילה. מערכות היחסים ביניהם והאנרגיה הבלתי נגמרת שהשיתוף יצר הם משהו שנשאר בתוכי. אני רוצה גם ליצור שיתוף פעולה בין דיסציפלינות, ציור והומור למשל. לא בהכרח כדרך פעולה ארוכת טווח אלא כניסוי, כעצירה

חגית: איך התחבר גרבוז – המאסטר – לכל המאסטרים היותר צעירים?

שירה: את התרגילים והבנייה של הערב כתבתי יחד עם שי אזולאי. חלק מהם נכתבו בהשראת ספר התרגילים בציור של יואב אפרתי (ספר נהדר שמיועד למורים לציור. בסטודיו לציור שהקמתי יחד עם גיל דסיאנו ביטון, קיבלנו השראה לחלק מהסילבוס בקורסים מהספר).

אחרי שיצרתי קשר עם כולם, היינו צריכים מישהו שינחה. גרבוז התאים ממש לדמות המורה. הוא אמנם מדור אחר, הוא המורה המיתולוגי. הוא מכיר את רזי הציור ויש לו סיפורים על עולם הציור מראשיתו, וגם הומור

חגית: תני דוגמה לנוכחות של גרבוז

שירה: למשל, התחפשות, גרבוז חילק לכל אחד מישהו אחר מהקבוצה, והמשימה הייתה ״לצייר כמו המישהו שקיבלת״. ממש להתחפש למישהו אחר. זויה ציירה כמו קבסה, קסבה צייר כמוני, שי צייר כמו חן שיש, חן כמו שי ואני כמו זויה.

תרגיל נוסף היה התחלפות: מתחילים עבודה על הנייר למשך ארבע דקות וכשתם הזמן עוברים לכן הציור הבא – ממשיכים ציור של מישהו אחר שהיה שם לפני רגע – וכן הלאה, עד שכולם ציירו על כל הניירות. יצאו חמש עבודות משותפות מרהיבות ומוזרות.

תרגיל נוסף היה לצייר על פי תיאור שגרבוז תיאר ציור שלו. הוא הראה אותו לקהל, אבל אנחנו לא ראינו וציירנו רק על פי התיאור

חגית: בסופו של דבר יצרתם תערוכה בערב אחד. וזה נשמע גם שמאוד נהניתם. תחילתה של מסורת?

שירה: מאוד מאוד. כן חושבים על המשך עבודה בשיתוף

חגית: למי שייך הציור הגדול, המשותף?

שירה: אולי השאלה הנכונה היא איפה יאוחסן, הרי הוא שייך לכל החתומים עליו: שי אזולאי, שירה גפשטיין, זויה צ׳רקסקי, עמית קבסה, חן שיש

חגית: זו שאלה של ערך גם – יש לו מקום בתערוכה אחרת, באוסף מוזיאון, או שהוא יותר מוערך כתרגיל? יש תקדימים?

שירה: אני חושבת שזה לא משנה אם נוצר כתרגיל, כניסוי או כ״עבודה רצינית״. זו שאלה קצת פילוסופית במובן של איך נוצרת עבודה ראויה. האם כל אופן עבודה שאמן פועל נחשב עבודה ראויה להציג במוזיאון או לא? בעיניי חשובה גם התוצאה. במקרה הזה נוצרו שתי עבודות בד מאוד מיוחדות, (וגם הניירות, בחלקם) שאי אפשר למצוא אותן בסטודיו של מישהו מאיתנו. במובן הזה, ובגלל שהציירים.ות הם.ן פעילים ומוכרים, העבודות האלה בעלות ערך היסטורי – מסמך מיוחד שבו השיתוף מתבטא באופנים ציוריים חדשים מרתקים וחסרי תקדים

חגית: לגמרי. אז איך משבר גיל ה־40 נראה עכשיו? יותר טוב? 😅

שירה: ביום שציירנו את הציור הראשון חגגתי יום הולדת 43. זו היתה מתנה נהדרת, וגם מרגיעה במובן הזה שפגשתי ציירים.ות במפגש וחיבור טבעי, ונוצרו מחשבות חדשות בסטודיו; ושנוצרה קבוצה עם רצון ואמביציה להמשך שיתוף פעולה

חגית: מזל טוב! מה הפרויקט הבא שלך?

שירה: יש כמה מטרות להמשך: לערוך את הניסוי עם קבוצות נוספות; המשך עבודה משותפת עם הקבוצה הנוכחית (ומעקב אחר השפעות הניסוי, גם אצלי וגם אצל האחרים). ולא פחות חשוב, אני מתחילה עבודה לקראת פרויקט גדול בחממת הפיס במשכן לאמנות בעין חרוד. הנושא, כמה מתאים, אמנות ישראלית


אנשים זאבים נשרים ערבה בוכיה וחמור. ניסוי ציורי
מאת:
שירה גפשטיין ושי אזולאי מנחה: יאיר גרבוז משתתפים: זויה צ׳רקסקי, עמית קבסה, חן שיש, שירה גפשטיין, שי אזולאי
המעבדה לאמנות, הרצל 119, תל אביב. עד 10/7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ג

    כתרגיל להתפתחות אישית זה נשמע רעיון מצוין. כתוצאה יש תמיד אפשרות שזה יראה כמו קבוצת כדורסל לא מאומנת שמנסה להתחרות בליגה רשמית, שלם שקטן מסכום חלקיו. בעצם הערך אמנותי מבוסס על זהות השותפים בלבד ללא קשר לתוצאה שהתקבלה. ציור זה לא מוזיקה, זה מדיום שלרוב יוצרים לבד ואולי התרגיל מלמד שיש סיבה לכך.

  2. אורי (ORI) בית אור

    שלום
    מעוניין א. לקבל קבוע את האתר
    ב. לבחון השתתפות.
    ג. לברך על הנעשה.
    א. בא

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden