כל מה שחשוב ויפה
מרסל קליין
מרסל קליין. צילום: אבישי לפיד

בחזרה לעתיד // מרסל קליין

מקרמיקאית פעילה למנהלת מרכז תרבות ויצירה שוקק ופעיל, שמייצר באופן עקבי שיח אמנותי מעניין ומאתגר, מרסל קליין מציינת עשור לפתיחה של בית בנימיני

לפני 10 שנים

לפני עשר שנים, ביוני 2011, נחנך ברחוב העמל שבקריית המלאכה בתל אביב בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית, שהכריז על כוונתו להיות במה לאמנות ועיצוב הקרמיקה בישראל. פתיחת המרכז הייתה עדות נוספת לשינוי באופן שבו נתפש תחום הקרמיקה בישראל (ובעולם). אם עד תחילת שנות ה־2000 הוא נחשב לעיסוק נשי, פריפריאלי, יוקרתי פחות מעיצוב או מאמנות – פתיחת המרכז הייתה עדות נוספת לפריחתו של התחום.

״בכל עולם האמנות יש חזרה לעיסוק בחומר״, סיפרה קליין בראיון שקיימתי איתה בעיתון הארץ לרגל פתיחת המרכז. ״מה שמיוחד בקרמיקה הוא שהיא נושקת בכל התחומים – עיצוב, אמנות ואומנות. זה מה שאנחנו, בלי להתבייש. אנחנו מתעסקים עם חומר שיש לו הקסם שלו והרלוונטיות והמקום שלו. היתרון של המרכז הוא שכל הפעילות מתרכזת במקום אחד; זה נותן משמעות נוספת לעיסוק בתחום״.

המיקום של בית בנימיני העיד אף הוא על הכוונה של הקרמיקאים להיות במרכז העניינים. ״קריית המלאכה היא אזור של אמנים, גלריות ובעלי מלאכה, אזור של יצירה״ אמרה קליין. ״חיפשתי בית במשך שנתיים וחצי עד שמצאתי את הבניין הזה. הקרמיקה נתפשת לא פעם כפריפריה, עכשיו זו ההזדמנות שלנו להיות במרכז״.

מה ייחשב להצלחה של המקום הזה, שאלתי אותה אז, והיא ענתה ״אם המקום ישמש לעשייה מהותית ואיכותית, אם נוכל לשלב בין עיצוב, אמנות ואומנות ולהראות שהם יכולים לחיות טוב ביחד, זו תהיה הצלחה גדולה״.

מוד פרידלנד, 2011

מוד פרידלנד (2011). צילום: אסתר בק

של מי האדמה הזו, 2011

של מי האדמה הזו (2011). צילום: אסתר בק

ואמנם, עשר שנים לאחר מכן, בית בנימיני הוא אחד ממרכזי התרבות והיצירה השוקקים והפעילים בעיר, והוא מייצר באופן עקבי שיח אמנותי מעניין ומאתגר. ״בזמנו, כשראיינת אותי לפני עשר שנים, הייתי קרמיקאית פעילה, עדיין יוצרת וחברה בגלריה״, מוסיפה כעת קליין. ״מאז פתיחת המרכז האנרגיות והמשאבים שלי מוקדשים לניהול המקום ולכן העשייה והיצירה האישית נדחקו לשוליים.

״בית בנימיני נפתח אודות לתרומתם הנדיבה של בני הזוג יששכר ויהודית בנימיני. חשוב לציין שצוות ההנהלה מורכב כולו מאומניות קרמיקה פעילות (שלומית באומן, רוית לצר, שירה סילברסטון, אסתר בק, יעל נובק ורונית צור שאצרה את הגלריה בשנתיים הראשונות), ושהקמנו את בית בנימיני הייתה לנו תוכנית לפעול בכמה רבדים כדי לקדם את הקרמיקה הישראלית מתוך הבנה עמוקה של התחום ומה בעניינו חשוב לקדם.

החזון היה להקים מרכז ייחודי. כמובן שבתחילה התוכניות היו מלוות בלא מעט חששות אם נצליח לסיים את השנה הראשונה, אבל היום בהסתכלות עשור אחורה עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו וצלחנו אפילו את השנה האחרונה המאתגרת

״החזון היה להקים מרכז ייחודי הפועל במתכונת המשלבת בית ספר לאמנות הקרמיקה, גלריות, ספרייה ציבורית, מלגת ׳סטודיו ראשון׳ ליוצרים צעירים, קשרים בינלאומיים, ימי עיון והרצאות. כמובן שבתחילה התוכניות היו מלוות בלא מעט חששות אם נצליח לסיים את השנה הראשונה, אבל היום בהסתכלות עשור אחורה עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו וצלחנו אפילו את השנה האחרונה המאתגרת״.

פאסט פורוורד

״המעבר לקרית המלאכה בדרום תל אביב, היה מאוד משמעותי לתחום ותרם לחשיפת הקרמיקה לקהל הרחב, וגם להתפתחות האזור שהפך בשנים האחרונות לחממה מרכזית של אמנות עכשווית. במהלך השנים, בעקבות מגוון הפעילויות של המרכז, שיתופי פעולה והרחבת השיח של התרבות החומרית, קיבלנו הכרה מאנשי מקצוע, מהמוסדות והכרה בזירה הבינלאומית״.

כיום, מוסיפה קליין, בית בנימיני משמש מוקד לאנשי חומר, מעצבים, אנשי קראפט, אמנים ובכלל לקהל הרחב. אמנים ומעצבים מעוניינים להציג בבית בנימיני ולהביע עצמם בחומר הקרמי, בדיבור על החומר ובהקשר הרחב של התרבות החומרית. ״בנוסף, אנו רואים בשנים האחרונות שלימודי הקרמיקה חווים פריחה בארץ ובעולם וההתעניינות בלימודי קרמיקה ובתוכנית ללימודי תעודה גדלה ויש צורך להרחיב את בית הספר״.

נכון לעכשיו

בתחילה הוצגו לרוב בגלריות בית בנימיני תערוכות נושא רבות משתתפים, שנגעו בתחומי אמנות / עיצוב / קראפט / תרבות חומרית, ועסקו בהקשרים ובממשקים בין תחומים אלו בתוך השדה הקרמי. ״בשנים האחרונות אנו מציגים יותר ויותר תערוכות יחיד – חלק מהתערוכות עם הקשרים ביניהן וחלקן גם של אמנים ומעצבים שלא עסקו בחומר הקרמי קודם ומעוניינים להתנסות וללמוד מה דורש החומר. זה משמח מאד מאחר והקרמיקה כבר לא נתפסת כעבודה עם חומר פחות ערך בזירה האמנותית והעיצובית. 

״לאחרונה נפתחה באוצרותה של שלומית באומן (האוצרת הראשית של בית בנימיני) תערוכת יחיד של גיל יפמן שבא לעבוד בסטודיו, בקיץ נארח רזידנסי לארבעה אמנים / מעצבים, ופרסמנו קול קורא בתמיכה של מפעל הפיס״.

גיל יפמן, שייסע

גיל יפמן, שייסע (2021). צילום: שי בן אפרים

דורי זנגר שכטל, קריאת השכמה

דורי זנגר שכטל, קריאת השכמה (2021). צילום: חנן זנגר

איך זה בא לידי ביטוי בחו״ל?

״בשנים האחרונות אנו רואים מגמה הולכת וגדלה של אמנים ממדיות שונות מציגים עבודות מחומר קרמי במסגרת תערוכות, במוזיאונים ובגלריות הגדולות בארצות הברית. הטרנד של ה־Sloppy Craft או Deskilled נהיה נפוץ בבמות המוכרות, וגם בארץ אפשר למצוא אמנים פלסטיים מציגים קרמיקה בגלריות מסחריות ולא רק בבית בנימיני. כמובן שזה משמח עבורנו ופותח דלתות ואפשרויות גם לאנשי הקרמיקה״.

ומה קורה בבית הספר?

״בבית הספר לאמנות הקרמיקה, בניהולה של רוית לצר, אפשר ללמוד את ההבטים המעשיים והעיוניים של הקרמיקה, במסגרות מקצועיות ובדרכי ביטוי שונות בזכות צוות מרצים צעירים וותיקים, שהם גם אמנים יוצרים בחומר בישראל״.

בית ספר כולל בתוכו את התכנית ללימודי תעודה שהתחילה לפני שבע שנים. התכנית מותאמת אישית מבחינת רמת הידע, תחומי עניין, וגמישות בלוח זמנים. לצר, מנהלת בית הספר והתכנית, בחרה בגישה הזו בעקבות הגמישות שלה זקוקים אנשים צעירים בימינו וגם לאנשים באמצע החיים שמחפשים את השינוי בקריירה. 

הודות למלגת ״סטודיו ראשון״ הרוח הצעירה נשמרת. התוכנית תומכת באמנים ומעצבים צעירים ומאפשרת להם לצלוח את המעבר בין האקדמיה לעולם המקצועי. מבין עשרות בוגרי המלגה בודדים אלו שלא מתעסקים בתחום ומנגד יש רבים שמצליחים מאוד

״הודות למלגת ׳סטודיו ראשון׳, תכנית שאנו מקיימים גם לפני בית בנימיני במיקומו הנוכחי, הרוח הצעירה נשמרת. התוכנית מעודדת ותומכת באמנים ומעצבים צעירים ומאפשרת להם לצלוח את המעבר בין עולם האקדמיה לעולם המקצועי. מבין עשרות בוגרי המלגה בודדים אלו שלא מתעסקים בתחום ומנגד יש רבים שמצליחים מאוד.

״כך, מסביב לבית בנימיני נוצרת קהילה של יוצרים צעירים שפותחים סדנאות והופכים לשליחים ברמה עולמית, לבעלי מפעלים קטנים, בוגרי המלגה שבחרו להמשיך ללמד, להציג, לעסוק בטיפול באמנות וזה חשוב מאוד עבור דור ההמשך שרואה שיש עתיד בתחום״.

איתי אהלי, מתוך פועל יוצא

איתי אהלי, מתוך פועל יוצא (2016). צילום: שחר תמיר

מאיה בן דוד בשיתוף עם רננה עיר־שי, מתוך טבעי | טכנולוגי (2018)

מאיה בן דוד בשיתוף עם רננה עיר־שי, מתוך טבעי | טכנולוגי (2018). צילום: שי בן אפרים

טל בטיט

טל בטיט, מתוך טרהקוטה רייב (2018). צילום: אנטולי קריניצקי

דב גנשרוא וליאורה רוזין

דב גנשרוא וליאורה רוזין, מתוך זום על חומוס (2019). צילום: נמרוד גנישר

ומבחינה מחקרית ועיונית?

״התכנית העיונית של בית בנימיני, שכוללת אירועים והרצאות, התרחבה, והודות לתקופת הקורונה – ובזכות הזום – התאפשר לנו להגיע לקהל רחב יותר על ידי שידור האירועים וההרצאות באופן מקוון. שירה סילברסטון, מנהלת התכנית, יודעת להביא תכנים רחבים וממוקדים בתרבות החומרית ושוב להדגיש את נקודות ההשקה של תחום הקרמיקה. 

״מנגד לשיח יש את הצד של הכתיבה שהוא יותר מורכב. לאורך השנים ניסינו בכמה אופנים לעודד כתיבה על התחום בארץ ולהוציא ספרים. לפני מספר שנים יצא לאור ספר אחד והשנה ייצאו עוד שניים: אחד טכנולוגי ׳י.סודות הקרמיקה׳ ועוד אחד שמרחיב את הכתיבה סביב התערוכות שהצגנו בחמש שנים האחרונות, ׳חומר כשפה 2׳.

נושא הכתיבה יקבל תפנית משמעותית השנה ושירה סילבסטון תהיה העורכת של כתב עת מקוון שנשיק בהמשך בשם טקסטורה (בתמיכת מפעל הפיס). אנו מקוות שהוא יהווה פלטפורמה לדיון ענייני ופתוח ויתרום בדרך נוספת לתחום הקרמיקה

״בנוסף, אני שמחה לשתף שנושא הכתיבה יקבל תפנית משמעותית השנה ושירה סילבסטון תהיה העורכת של כתב עת מקוון שנשיק בהמשך בשם טקסטורה (בתמיכת מפעל הפיס). אנו מקוות שהוא יהווה פלטפורמה לדיון ענייני ופתוח ויתרום בדרך נוספת לתחום הקרמיקה. התיעוד הארכיוני כמו גם הכתיבה של הקרמיקה הישראלית דלה מאד על אחת כמה וכמה שאין מוזיאון לקרמיקה בארץ עם אוסף היסטורי של הנעשה בתחום. 

״חשוב גם לציין שלאורך שנות פעילות המרכז הקפדנו לתעד את הנעשה בתחום, הודות לאסתר בק שמלקטת מידע על הקרמיקה הישראלית באופן אובססיבי. מדובר בעבודה חשובה ביותר הנעשית מאחורי הקלעים ללא אור זרקורים, תהליך מתמשך של איסוף פיסות המידע על העבר. אנו קוראים לאנשים שהיו בקרבת אנשי קרמיקה להעביר לנו את המידע על מנת שיעבור דיגיטציה. ביחד עם העבר צריך לאסוף את ההווה כדי להקים ארכיון לעתיד״.

מה לגבי שיתופי פעולה בינלאומיים שהיו לכם בעבר (ובעתיד)?

״בית בנימיני הוא מקום קטן יחסית במדינה קטנה, ולמרות זאת בזכות הקשרים שיעל נובק פיתחה לאורך השנים על ידי הזמנת אמנים לארץ מכירים את שמנו בעולם. 

״אחד השיאים היה הפרויקט הבינלאומי Post-Colonialism?, שנערך לציון חמש שנים למרכז: הפרויקט שילב תכנית רזידנסי בשיתוף פעולה עם אקדמיות ובתי ספר לקרמיקה ותערוכה באוצרות בינלאומית של וונדי גרס – אחת האוצרות המובילות היום בעולם בתחום אמנות הקרמיקה. 

״התכנית אפשרה הבאת עשרה אמנים מחו״ל בשיתוף עם עשרה אמנים מארץ. הפרויקט כלל שהות אמן, יום עיון ותערוכה מרכזית סביב הנושא. עד היום מדברים על הפרויקט הזה בחו״ל והמשתתפים הם השליחים הכי טובים לנו.

״כמו כן, הצלחנו ליצור שיתופי פעולה חשובים עם גופים משמעותיים בארצות הברית ובאיטליה, שכרגע לאור התקופה שפקדה אותנו נמצאים בהקפאה, אך בתקווה שבקרוב נוכל לממש את התכנית. בדצמבר אמורה להגיע אלינו האמנית לינדה סורמין מארמות הברית לבצע עבודה סייט־ספסיפיק בגלריה (הודות לארגון AIDA)״.

אילת זהר, פוסט קולוניאליזם

אילת זהר, פוסט קולוניאליזם (2017). צילום: שי בן אפרים

להב הלוי, צלחות ריקות בבית בנימיני

להב הלוי, צלחות ריקות בבית בנימיני (2021). צילום: דור קדמי

״במקביל, אנחנו ערים מאוד לשכונה שבה המרכז נמצא ועל כן תמיד מוכנים לתרום לקהילה הקרובה. לאחרונה התחלנו להביא את ילדי השכונה שעוברים ומתבוננים דרך הנעשה בדלת יום יום, לחוויה ולהתנסויות בחומר קרמי. 

״הפרויקט הזה הוא חלק מהתוכנית החינוכית שמטרתה לקדם את התחום הקרמי בראייה עכשווית ולהרחיב את גבולותיו. זו תוכנית שמיועדת לילדים ונוער במסגרת בתי ספר ובחינוך הבלתי פורמלי, ומטרתה לחשוף את התחום לאלו שלא לומדים או מבקרים פה באופן קבוע. כמובן שאנחנו תמיד שמחים להשתתף בפרויקטים של קרית המלאכה ועיריית תל אביב״. 

birds

בעוד 10 שנים

אשמח לראות אנשים צעירים מהקהילה של בוגרי ״סטודיו ראשון״ ומצוות המרצים של בית בנימיני מעורבים בניהול, בעשייה, באוצרות, בפרויקטים ומובילים את המרכז עם גישות חדשות, רעננות המתאימות לזמנים ולצרכים.

בנוסף, ישנו חלום שייצא לאור ארכיון דיגיטלי מונגש לקהל ובהמשך גם לקהל הבינלאומי (מתורגם לאנגלית) שיגדיר את המרכז גם כמרכז של מחקר בתחום. כמובן שבית הספר ימשיך לפעול, כדי שנוכל להרחיב את העשייה המקצועית ושהקהל הרחב ימשיך לפקוד את המרכז, להתעניין ולהתרגש מהתכנים.

אולי יעניין אתכן גם

לאחרונה ביקרתי בטרמינל עיצוב של עמותת לצאת מהקופסא, והתרשמתי מאוד מהמרכז המשופץ. אני מלאת הערכה לפרויקטים החשובים שלירון הרשקוביץ מוביל ולעשייה שלו וכמובן ממליצה לבקר.

בזירה הבינלאומית, אני מנויה לניוזלטר CFILE, שעוקב אחר הנעשה בעולם הקרמיקה בכל מיני תחומים, גם כאלו שלא חושבים עליהם מיד בהקשר הקרמי, כולל אדריכלות. הניוזלטר נוסד על ידי Garth Clark – אחד האוצרים / גלריסטים / כותבים המשמעותיים בתחומנו בעולם.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. אורי (ORI) בית אור

    שלום
    לפני שנים היה אמן קרמיקה מעולה (מבית ניר) ושמו משה שק. יצא גם ספר על יצירתו "צלמים". הוא להיכלל במגזין זה ובבית בנימיני.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden