כל מה שחשוב ויפה
שי דרור צילום רתם שמואלי
שי דרור. צילום: רתם שמואלי

מה קורה // שי דרור

שי דרור חושב על הספארי ברמת גן ומציג בגלריה רוזנפלד פסלי חיות מחלקי תריסולים נכחדים, שאסף ברחובות תל אביב

מי?

שי דרור, בן 30, גר בתל אביב.
אתר / פייסבוק / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

חי עם נופר, החצי שלי כבר כמעט עשור, ולאחרונה הצטרף אלינו למשפחה גוני הממתק + לוסי הכלבה.

מה בצלחת?

בגדול הכל. היתה לי הרבה שנים בעיה עם חצילים, אבל התגברתי עליה ועכשיו כל שבוע אני מכין חציל. גם זיתים לא אהבתי ועכשיו כן.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בשבוע שעבר נפתחה תערוכת היחיד שלי ״ספארי״ בגלריה רוזנפלד בתל אביב (אוצרת: מיה פרנקל־טנא). אני מציג עבודות פיסול, וידאו וצילומים שיצרתי בשנה האחרונה. אפשר לומר שהתערוכה מתעסקת ביחסים שבין האדם לטבע שקרוב אליו; הטבע שגדל אצלנו בתוך הבית ובחצרות הבניינים.

בתערוכה נוצר סוג של קשר בין עולם הבמה, רגעים של מציצנות דרך תריסים ומחשבות על הספארי ברמת גן. זו פעם ראשונה שאני מציג פיסול. בתערוכת הגמר שלי במחלקה לצילום בבצלאל הצגתי עבודת וידיאו (״יום אחר״, 2018) ולאחר מכן המשכתי ליצור בעיקר דרך המצלמה ובתוך המחשב. לפני שנה שכרתי בפעם הראשונה סטודיו ופתאום נוצרה לי הזדמנות ליצור במרחב ולעבוד בתלת־ממד.

הפסלים מורכבים מחלקי תריסים (תריסולים) שהצלתי מבניינים תל אביבים שעוברים פינוי־בינוי ונמצאים במצב נטוש, רגע לפני ההריסה. התריסים האלו, המצאה ישראלית מוצלחת וגרועה במקביל, נמצאים כמעט בכל בניין טיפוסי בישראל. דרכם ניתן להציץ אל הרחוב, לראות ולא להיראות. האדריכלות החדשה, שמחליפה את הבניינים הישנים בתוכניות הפינוי־בינוי מוחקת את העיצוב הקודם ואינה משתמשת עוד בתריסולים. התחושה שהתריסים האלו הולכים להיכחד אט אט מהנוף גרמה לי לאסוף אותם אלי לסטודיו ולהשתמש בהם מחדש, לייצר מהם חיות חדשות.

birds

חוץ מזה הצגתי בשבוע העיצוב ירושלים את ״זריחות טורקיז מובטחות למאמין״, עבודת חלל אודיו־ויזואלית של ״מלחמאמי תאורה לעד״, קבוצה של ארבעה אמנים/אנשי תאורה וסאונד, שאני חלק ממנה ופועלת בעיקר בירושלים. מלחמאמי היה השם שנתנו למסיבות שהיינו מארגנים בחללים נטושים ברחבי ירושלים בזמן שהיינו סטודנטים בעיר. העבודה בשבוע העיצוב היא מין תמצית של מסיבה או רייב, בתוך קופסא שגודלה כמעט כגודל החדר. חוויה שבנויה כולה מתאורה, סאונד וחלל.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

לפני כמה ימים טרנטינו עמד מאחוריי בתור לגלידה. לא דיברנו. חוץ מטרנטינו ולא פחות חשוב ממנו, פגשתי בפתיחה של שבוע העיצוב את דוד עדיקא, ראש המחלקה לצילום בבצלאל. חוץ מזה שדוד אמן ומרצה מעולה, הוא פשוט איש נחמד באמת ובן אדם מפרגן ותמיד כיף מאוד לפגוש אותו.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

הייתי שמח ליצור במרחב הציבורי ובקנה מידה גדול. לא בטוח שזה חייב להיות תלוי בהרבה כסף אבל בטוח נחמד שיהיה תקציב, שיאפשר לא לעשות ויתורים. אחת המחשבות שלי מהשנה האחרונה היא שאמנות ויצירה צריכה לשאוף ולנסות להתנער מכסף ולהיעשות מחומרים קיימים, ממיחזור ומאיסוף. העולם מלא בחומרים שלאחד הם זבל ולשני הם זהב.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

קניתי חבילת תחתונים של FOX, זה נחשב?


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

זריחות טורקיז מובטחות למאמין

זריחות טורקיז מובטחות למאמין

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden