כל מה שחשוב ויפה
נועה קלגסבלד בגלריה פיין 3. צילומים: טל ניסים, נועה קלגסבלד
נועה קלגסבלד בגלריה פיין 3. צילומים: טל ניסים, נועה קלגסבלד

נועה קלגסבלד: כל מצב של שוויון הוא זמני

האהבה לספורט מספקת לנועה קלגסבלד השראה להשוואה בין זירת האמנות למגרשי תחרויות ולבמת התיאטרון. בתערוכה שוויון זמני היא מקימה מגרש טניס בתחנה המרכזית הישנה, ושומרת על הדשא הירוק מרחוק, בזמן הלימודים בלונדון

חגית: גוד איבנינג לונדון, כאן גבעתיים. מה קורה?

נועה: הי הי מהרויאל קולג׳ בלונדון (RCA), סופסוף לא בזום 🎾❤️

חגית: וואו, את ממש ביום לימודים? איך ההרגשה?

נועה: הרבה זמן לא התרגשתי ככה, ממש חיכיתי לזה!

אני עדיין לא מרגישה לגמרי שעברתי, כי אני מאוד בתוך התערוכה שלי בארץ. הרבה דברים מרגשים קורים…

נועה קלגסבלד

נועה קלגסבלד

חגית: בואי באמת נדבר על התערוכה: פתיחה מרעישה – ומיד אחריה נסעת ללונדון. הדשא והמגרש (בתוך הגלריה) נותרו מיותמים

נועה: אני באמת דואגת… תאמיני לי שאני מתקשרת פעמיים ביום לגלריה לשאול מה שלום הדשא ואם השקו אותו.

זו תערוכת היחיד הראשונה שלי (אוצר: רועי קופר) והיא נקראת ״שוויון זמני״, מונח שלקוח מחוקי הניקוד של הטניס – זהו רגע של תיקו קריטי בין השחקנים – מישהו חייב להוביל והכרעה חייבת להתקיים, אז כל מצב של שוויון הוא זמני בהכרח.

אני מתייחסת אל התערוכה כשני חלקים: בחלק הראשון, קבוצה של 10 בחורים בונים עבורי את מגרש הטניס בתוך טחנת קמח (פעילה). אני מפעילה אותם ומתעדת אותם באמצעות המצלמה תוך כדי תנועה. השוויון הוא זמני, כי עולה השאלה – כשהמצלמה תכבה מי מהם יאפשר לי להנחות אותו ככה?

חגית: המשחק כאן הוא להגיד לאנשים מה לעשות, ולראות שהם באמת עושים את מה שאת אומרת להם?

נועה: בדיוק. כשהגיעה ההזדמנות לתערוכת יחיד, פעלתי כדי להגיע ליתרון: להקים מגרש עבורי. בהמשך לעבודת הווידאו, במרכז החלל של הגלריה בפיין 3 הקמתי מגרש טניס מדשא אמיתי(!) על מנת להגיע ל״יתרון״ שהוא השלב הבא בניקוד המשחק

להכניס את האדרנלין שיש במגרש לגלריה

חגית: לעבודת הווידאו יש קיום משלה, ללא התערוכה? את רואה אותה גם בקונטקסט רחב יותר?

נועה: לדעתי כן, בטח. אני מרגישה שהצפייה בווידאו מאפשרת הצצה גם אל אחורי הקלעים של העשייה הצילומית. גם למסר שאני מנסה להעביר על יחסי הכוחות בין גברים ונשים וגם יש לווידאו יש נרטיב משלו: של התחלה אמצע וסוף (ואפילו סוף טוב – אם יורשה לי)…

אגב, בטורנירים חשובים מי שמנצח/ת במשחק חותם/ת את שמו/ה על העדשה, ולכן במסגרת השאלת הדימויים מעולם הטניס, חתמתי על העדשה. במקרה הזה זה גם התאים – אמנית החותמת על היצירה שלה

חגית: 🙂 מחווה יפה. התערוכה מורכבת מעבודת וידאו, שמלה (שעוד נשוב אליה), מדשאה, ובחירה מאוד מוקפדת של צילומים בודדים על הקירות – מתוך ההפקה של הווידאו. הבחירה להציג בגלריה דשא אמיתי, חומר חי, מעניקה מימד של ריח לתערוכה, וגם מאפשרת להרגיש את הזמן החולף – האם הדשא גדל או קמל. לעומתו – הצילומים הם רגעים קפואים בזמן. לפי מה נבחרו הפריימים?

נועה: בתור אוהדת ספורט מושבעת, היה לי חשוב להכניס את האווירה והאדרנלין שיש במגרש לגלריה ולאפשר לקהל את התחושה – איך זה מרגיש להיות על הדשא, להיות אינסיידר. אני מזמינה את הקהל להסתכל על התערוכה מהמגרש עצמו ומאפשרת לו נקודת מבט נוספת.

אני רואה במגרשי הספורט במה. התזה שלי באקדמיה עוסקת בתפישתם של אמנים וספורטאים שרואים את המגרש כבמה, ואת עצמם כשחקנים שמופיעים עליה

חגית: ההקבלה בין מגרש הספורט לזירת האמנות מורגשת בגלריה. לא רק מגרש הספורט הוא במה, אלא גם התערוכה היא אירוע פרפורמנס, ואת מופיעה בדמות נועה, שחקנית הטניס הבדויה.

את לבושה בשמלה מיוחדת שהוזמנה לתערוכה – שהיא גם עבודת אמנות (ונמכרת במהדורה מוגבלת, תפורה לפי מידה) וגם תלבושת למופע, וגם מצולמת ומופיעה בדיוקנאות עצמיים על הקירות

הדמות שאני נכנסת אליה ב״שוויון זמני״ היא על גבול הפרפורמנס. שאבתי השראה מטניסאית נפלאה בשם סוזן לנגלן, שהדהימה את עולם הטניס כששברה את חוקי הלבוש שלו: היא שיחקה עם חצאית פליסה שהייתה בזמנה פריט אופנה נחשק

נועה: הצילומים בתערוכה הם צילומי סטילס שעומדים בפני עצמם ואינם פריימים שנלקחו מהווידאו. הקפדתי שצילומי הסטילס והווידאו יתכתבו ביניהם ויספרו את אותו הסיפור עם דגשים שונים

חגית: יפה. ועכשיו ספרי קצת על השמלה – על ה״הופעה״ – ועל האיצטדיון כבמה. זה מחזיר אותנו קצת לימי התיאטרון היווני־רומי, למשחקי תיאטרון, ספורט וגלדיאטורים – שהיו כולם באותו מעמד פחות או יותר, כשעשוע להמונים. ואת לוקחת את זה לתוך האמנות שלך

נועה: מאז שהצגתי ביריד צבע טרי את הפרויקט ״משחק חוץ״, שבו הקמתי קבוצת כדורגל, רציתי לייצר לעצמי מדים של ספורטאית. הדמות שאני נכנסת אליה ב״שוויון זמני״ היא על גבול הפרפורמנס. שאבתי השראה מטניסאית נפלאה בשם סוזן לנגלן, שהדהימה את עולם הטניס כששברה את חוקי הלבוש שלו: היא שיחקה עם חצאית פליסה שהייתה בזמנה פריט אופנה נחשק – עד אז נשים נדרשו ללבוש חצאיות עמוסות בד ובאורך קרסול שהגבילו אותן מאוד בתנועה

birds

חגית: עכשיו אני מבינה את מקור ההשראה לבד הקפלים ולגזרה הקלאסית, המפוסלת על הגוף

נועה: בחצאית ובשמלה שיצרתי עם המעצב גל אולמן, הדפסנו צילום על גבי הקפלים וכך הגברים שברגיל מציצים מתחת לשמלה נמצאים עתה על השמלה. סוג של שינוי מצב צבירה 😉 השמלה שיש בה משהו יווני (אולי כמו כד יווני) עם דימוי הגברים עליה גרמה לי להרגיש שגם אני חלק מהתערוכה.

העמודים שהצבתי בגלריה מתייחסים לתחושה של הקדושה שיש בהיכלי ספורט, וההתייחסות אל הספורטאים כאלים. העמודים מורכבים מאותו הקרטון שאיתו מייצרים בעבודת יד את הקפלים של חצאית הפליסה. אני מתייחסת אל שבלונת הקרטון כמו אל מבנה לשימור, חומר שלא מייצרים יותר. אני מגנה עליו ברשת טניס והופכת את המבנה של העמוד מלמעלה למטה – הכותרת הופכת לבסיס

חגית: איזה תגובות את מקבלת?

נועה: התגובות מגיעות מ״אוהדים״ של עולם האמנות והספורט והן משמחות אותי מאד. אנשים שביקרו בתערוכה כותבים לי שזה מרגש וגורם להם לחשוב וזה נפלא בעיני

חגית: ועכשיו – למציאות היומיומית שלך: מה את עושה בלונדון כעת, באיזה שלב של הלימודים את נמצאת?

נועה: התחלתי את שנה ב׳ של התואר השני ב־RCA סופסוף. בשנה שעברה למדנו בזום ועכשיו אני מסתגלת לקור הלונדוני, מחפשת תחליפים לאוכל של אימא ובעיקר מתכוננת לפרויקט הבא והחשוב שלי: תערוכת הגמר של התואר ביוני… אבל עוד קודם אגיע לארץ לשיח גלריה (ב־3.11 בשעה 19:00) ולאירוע נעילה של התערוכה בשבוע הראשון של נובמבר

חגית: ומה הדבר הבא שנראה ממך?

נועה: הדבר הבא… אחרי שהבאתי את המגרש לגלריה, אני חושבת איך להביא את הגלריה למגרש 😜

חגית: בהצלחה 😗😗


נועה קלגסבלד I שוויון זמני
אוצר: רועי קופר
גלריה פיין 3, תל אביב
נעילה: 6.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden