כל מה שחשוב ויפה
דין אבישר, השגחה עליונה באורבן גלרי
דין אבישר, השגחה עליונה באורבן גלרי

דין אבישר: ההבדל בין עונג לאושר

פורטפוליו Promotion: ״השגחה עליונה״ תערוכת היחיד של דין אבישר באורבן גלרי, נולדה ממסע חיפוש רוחני ומציעה תשובה שבין קודש לחול

15 צילומים בשחור לבן דרמטי, בצילום אנלוגי, תופסים את מרכז הבמה באורבן גלרי, גלריה נחבאת אל הכלים בשדרות רוטשילד. תערוכת היחיד של הצלם דין אבישר, ״השגחה עליונה״, מסמנת תפנית בקריירה ומסכמת תהליך משמעותי של שינויים בחייו, במקום מגוריו ובצילום.

אבישר (34) שנולד וגדל בארץ, בילה כמעט את כל שנות העשרים שלו בחו״ל. הוא צילם עבור מגזינים כמו Fox, Vogue, NME, Schon ועבד עם צלם האופנה האמריקאי אלכסיי היי. העבודות שלו, ששילבו בין אופנה ומוסיקה, צולמו בשחור לבן, בניחוח ורפרנס לסגנונו הידוע של רוברט מייפלתורפ; וכמו אצל מייפלתורפ, כללו לא מעט עירום.

גוף העבודות שמוצג בתערוכה מסמן את דרכו החדשה של אבישר, שבחר לעזוב את קריירת צילום האופנה. ״התערוכה הזו היא תהליך של שנתיים. היא לידה מחדש מבחינת הדרך, מבחינת הצינורות ואיך שהדברים מגיעים״, הוא אומר. ״האמנות הכי גבוהה היא המסע, הלמידה, ההבנה שהדברים הם לא אתה״.

אבישר החל ללמוד צילום בבית הספר מנשר לאמנות בתום שירותו הצבאי, ולאחר שנה וחצי בגיל 23, החליט לעזוב את הלימודים וגם את הארץ, ועבר ללונדון. ״הרגשתי שהדרישה מהתלמידים היא לא גבוהה. עבדתי כאסיסטנט בארץ, והמעבר ללונדון הגיע מרצון לספוג, לחקור ולראות. מאוד התחברתי לסצנה, לתרבות ולאסתטיקה״.

בלונדון התחיל לעבוד עם מגזיני אופנה, כשהוא שואב השראה, לדבריו, מצלמים כמו דיוויד ביילי ומתרבות הרוקנ׳רול. ״באמת חייתי את הלייף־סטייל הזה״, הוא מעיד על עצמו.

איך הגעת לצילום אופנה?

״אני אוהב אופנה. אני רואה בה את החיבור בין רוחני וגשמי. כשאני מצלם אני אוהב את העומק, את הטקסטורה. הרבה מהבגדים בצילומים שבתערוכה עוצבו במיוחד מתוך חזון מסוים שהיה לי.

״אחרי שנגמרה לי ויזת העבודה בלונדון עברתי לארצות הברית ועבדתי שם. במשך שנה וחצי הכול היה מדהים, הייתי במסלול הנכון. עבדתי אצל צלם גדול והייתי כמו האח הקטן שלו, מגיע לארוחות משפחתיות; צילמנו את הקמפיינים הכי גדולים שאפשר לחשוב עליהם. אבל במקביל הרגשתי כל כך ריק.

״עולם האופנה הוא עולם אחר, ואני מבין כיום שזה לא בשבילי, להיות צלם אופנה. אם אני מסתכל על עבודות מהעבר שלי, האסתטיקה גבוהה אבל אין את אותו עומק. זה מאוד יפה וסקסי, אבל זה דו־ממדי״

״עולם האופנה הוא עולם אחר, ואני מבין כיום שזה לא בשבילי, להיות צלם אופנה. מה הופך אדם לאמן? המסע שלו. להצליח להעביר הלאה את העומקים שהוא מגיע אליהם. אם אני מסתכל על עבודות מהעבר שלי, האסתטיקה גבוהה אבל אין את אותו עומק. זה מאוד יפה וסקסי, אבל זה דו־ממדי״.

החיפוש אחר משמעות הוביל אותו למקומות חדשים. ״אחרי תקופה בהודו חזרתי לארץ וכשהתחילה הקורונה החיים הובילו אותי לצפת. הרבה מהעבודות שמוצגות בתערוכה צולמו בצפת. לא גדלתי בבית דתי, האמונה מהשנתיים האחרונות נבעה מסיטואציות ששמו אותי במקום של חוסר ודאות. זה באמת חיבר אותי לעומקים שלא שלי. הכול נבנה בצורה טבעית, העבודה הפכה מאוד אישית ופנימית.

״התערוכה והכותרת שלה ׳השגחה עליונה׳ הגיעה מלימודי הקבלה שהם חלק מחיי בשנתיים האחרונות. כמו ילד מורד שמצא אמת בארץ הקודש. מדברים על שלושה אלמנטים: נתינה – ברגע שנהיה במקום של נתינה אנחנו משנים צורה, מצליחים להכניס אור. אותה נתינה יוצרת אחדות בחיים שלנו, והאחדות יוצרת קדושה. האלמנט האחרון הוא אהבה שלא תלויה בדבר. קדושה היא כל מצב או סיטואציה שנוכל להימצא בה, ולאחריה נרגיש נעלים בפנים, הלב מחייך. קדושה״.

דין אבישר, פורטרט עצמי

דין אבישר, פורטרט עצמי

איך מרגיש השינוי הזה עבורך כצלם?

״מדהים. זה לא משנה מה אתה מצלם אלא התדר שאתה נמצא בו. אחד הצילומים שהכי חשובים לי בתערוכה הוא צילום של דרך יוסף בצפת. בצפת דברים לא ממש זרמו כמו שחשבתי מבחינת מושאי הצילום, אז התחלתי לשוטט. אני זוכר את ההרגשה מהצילום הזה, ניסיתי לשמר את אותו רגש.

״כל הצילומים שלי הם אנלוגיים, באור טבעי ובלי התערבות מחשב. האור זז ואני עובד עם השמש, ממקום של נוכחות מוחלטת. כשהלב והראש מסונכרנים ברגע הנוכחי, באופן טבעי נוכל לזמן דברים בצורה יותר מדויקת. שם היה מקום של כניעה. מה הכוונה בכניעה? רכות, התמסרות. ומתוך מקום של התמסרות טוטאלית אתה צולל עוד פנימה״.

נופים שהזמן עצר בהם מלכת

העירום, הרזון והג׳ינסים התחלפו בכדי חרס, חיות וטבע, מיסטיקה, ונופים שהזמן עצר בהם מלכת. לצד אלו, על אף שבחר ללכת בדרך חדשה, העבר של אבישר בעולם האופנה עדיין נוכח. הדמויות המצולמות ספק מדגמנות בנינוחות, כשניכרת עבודת הסטיילינג שנעשתה עבור כל פריים.

״מה שאני לוקח מאופנה זה חיבור ואחדות. הסטייליסטית שאני עובד איתה, מור בל, כאילו נמצאת בתוך הראש שלי. כשיש לי רעיון היא ישר מבינה אותי. את השמלה הלבנה שלובשת פיי ז׳קיטה עיצב דור יעקב. שלחתי לו רפרנס לבד ואת התנועה שרציתי שתהיה בבד, והוא עיצב אותה במיוחד עבור הפריים.

״לכולנו יש השראה לאסתטיקה, גם כשאנחנו גדלים כיוצרים. מה שהופך את המקום הזה לשלנו הוא הרמוניה עם מה שבחיים שלנו. יש הרבה דברים שעם הזמן אתה רואה בעבודות שלך, כמו קווים מסתוריים. קשה להסביר את זה אבל אתה רואה את זה. אלו דברים פשוטים ובאותו הזמן הם הופכים לחותמת חזקה, שהופכת את העבודה לשלך״.

העבודות על קירות הגלריה מציגות מחקר חומרי, התבוננות באור וצל, ודימויים נקיים בפשטותם. ניכר כי הזגזוג בין רוחני לגשמי, החיפוש ו״מירוק״ הנפש בעולם מלא חטאים נוכחים מאוד בחייו של אבישר.

העבודות נעשו במיוחד לתערוכה או הצטברו לאורך זמן?

״יש לי תקופות שאני לא מצלם אבל אני אוסף, דברים שהם מהעולם שלי, אנשים שאני עובד איתם – יש שם חיבור. יש תמונות שנעשו עם ששון קדם שהוא כמו אח שלי, הוא מחבר עבורי את המקום של אדמה; להיות במקום רוחני גבוה ולהביא את זה לעולם היומיומי. כי אפשר להיות מאוד מואר וצדיק על הר, אבל בוא נראה אותך מסתדר עם זה כאן למטה.

״בסופו של דבר אנחנו חוזרים למקום של הבחירות. ככל שאתה נמצא באותה נוכחות ובאותו זיקוק הבחירות שלך יותר מדויקות. אתה יודע מה טוב לך ומה לא. אני חייב ליצור בלי לשאול שאלות. חלק מהתהליך אחרי הצילום של פיי שבא ממקום טבעי, היה דיבור להמשיך את המקום והאסתטיקה הזו. פתאום היו כותרות לדבר הזה. זה היה יפה אבל זה לא היה זה. לעשות כאן קבלת שבת של 70 איש בלבן כחלק מסגירת התערוכה, באמצע רוטשילד – זו קדושה בעיניי״.

״יש לי תקופות שאני לא מצלם אבל אני אוסף, דברים מהעולם שלי, אנשים שאני עובד איתם – יש שם חיבור בין המקום הרוחני לעולם. כי אפשר להיות מאוד מואר וצדיק על הר, אבל בוא נראה אותך מסתדר עם זה כאן למטה״

המיזוג בין קודש לחול ובין צילומי האופנה ליצירה האישית נוכח גם בתוך מסלול היצירה החדש. בפריים מונוכרמוטי של דמות אישה בלבן עם סוס שחור ובוהק, מתקיים משחק שנע בין דימוי עתיק מתולדות האמנות לבין הפקת אופנה מוקפדת.

״גדלתי עם סוסים מגיל צעיר. סוס הוא מראה – אתה שולח אליו אנרגיה והוא מרגיש אותך. לרכב על סוס או לצלם – אתה לוקח את החוויה הזו איתך. במהלך העבודה לא יצרתי מתוך מקום מודע שזה מה שאני רוצה להגיד. התערוכה מדברת על המהות של החיים עצמם, שזו האמנות הכי גבוהה.

״את הצילום של הכדים לקחתי למקום של שתי נשמות, כשזה מדויק הן יכולות להכיל יחד אור גדול. יש לנו הרבה אהבות בחיים, חלקן הקארמה שלנו, השיעורים שאנחנו צריכים ללמוד. כשאנחנו מגיעים לבשלות, ניתן לזמן את הנשמה הנכונה בשבילנו.

״את דימוי הנחש למשל לקחתי לחיי העונג שהיו לי בלונדון. יש משפט מאוד יפה: אלוהים נתן לנו יין כהה – כל יין ישכר אותנו, אבל לא כל יין יעשה אותנו מאושר. שפוט כמלך ותבחר את הטהור ביותר. אם אני חושב על התקופה שלי בלונדון ושנות העשרים שלי, שם הבנתי את ההבדל החד בין עונג לאושר״.


דין אבישר | השגחה עליונה
אוצרת: סיגל אלקיים
אורבן גלרי, שד׳ רוטשילד 51, תל אביב
נעילה: 19.11

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. קיקי הקילישאתי

    צילומים נחמדים, היום לצערנו בתקופת האינסטגרם אין מקום למקצוע. כולם צלמים וכולם מצלמים עם הציוד והטכנו׳ הכי טובים שיש בשוק. אבל ואו כמה סיסמאות וקלישאות ומשפטים בלי התחלה אמצע או סוף, שלא מתחברים לשום דבר. טקסט שהופק 100% מ google generator

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden