כל מה שחשוב ויפה
הילה חבקין, ״מה קדם למה, הסיפור או הביצה?״ במוזיאן ישראל. צילומים: לורה לכמן, אלה צימר
הילה חבקין, ״מה קדם למה, הסיפור או הביצה?״ במוזיאן ישראל. צילומים: לורה לכמן, אלה צימר

הילה חבקין הולכת על ביצים

הילה חבקין מציגה ביצי יען מצוירות בספריית האיור של אגף הנוער במוזיאון ישראל במסגרת תערוכה חדשה, ״מה קדם למה, הסיפור או הביצה?״

איך מציירים סיפור על גבי ביצת יען? האם יש התחלה, אמצע וסוף? האם כל הצופים בציור יתבוננו בה מאותה זוית ומאותו כיוון? ואיך בכלל יבינו את הסיפור ללא טקסט? עם כל השאלות המאתגרות האלה ניסתה להתמודד המאיירת הילה חבקין בעשור האחרון, שבמהלכו ציירה סיפורים דמיוניים על כ־30 ביצים כאלה.

24 ביצים מתוך אלה שעליהן ציירה חבקין, מוצגות בימים אלה בספריית האיור באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל בירושלים, במסגרת התערוכה ״מה קדם למה, הסיפור או הביצה?״. בתערוכה, שאצרה מנהלת ספריית האיור, אורנה גרנות, מוצגים לצד הביצים גם איורים מקוריים לשלושה ספרים נבחרים שאיירה חבקין, ועשרות מהספרים שיצרה במהלך קריירה בת 40 שנה – כולם חלק מאוסף הספרייה. 

הציורים שמופיעים על גבי הביצים מתארים סיפורים דמיוניים ועוסקים בנושאים מגוונים, החל מבעלי חיים דוגמת ג׳ירפות ועטלפים, דרך מלך ועד כדורים פורחים. גם הגדלים של הביצים שונים, ואף קיים גיוון באופן הצגתן בתערוכה; חלק מוצגות באופן סטטי, לעומת אחרות שמונחות על כנים מסתובבים – דבר שמקל על המבקרים לראותן בשלמותן.

את ביצת היען הראשונה שעליה ציירה, קיבלה לפני כעשור מקרובת משפחה שמתגוררת בקיבוץ בארי, שם שוכנת חווה לגידול יענים. ״הביצה שקיבלתי הייתה צבועה בצבע אקריליק ירוק. חשבתי שזה נראה רע ושייפתי אותה. לאחר שהצבע ירד התחלתי לצייר עליה. ראיתי כי טוב וזה מאוד מצא חן בעיניי, וביקשתי מקרובת המשפחה שתרכוש לי ביצים נוספות״ (זו לא הייתה הפעם הראשונה שחבקין מציירת על מצע לא שגרתי, בעבר ציירה לדוגמה על שריון של צב).

כל אחת מהביצים המוצגות בתערוכה היא מעין חידה ויזואלית, שאינה כוללת טקסט כלל. המבקרים בתערוכה מוזמנים לחבר לכל ביצה סיפור משלהם. הצופה בציורים הצבעוניים והעמוסים של חבקין מגלה עוד ועוד פרטים שאותם היא שותלת, מעין הפתעות, בדיוק כפי שהיא נוהגת לעשות באיורי ספרי הילדים והנוער שהיא מאיירת.

לביצים אין שמות: ״בכוונה לא הענקתי שמות לעבודות, זאת מעצם היותן מעין חידות. הסיפורים שאני מספרת על גבי הביצים אינם מוכתבים לצופים, אלא כל אחד יכול לדמיין לעצמו את הסיפור. לדוגמה, הנושא שמופיע על הביצה האחרונה שציירתי, היה קורונה. מצויירים עליה כל מיני יצורים שיש אינטראקציה ביניהם. דוגמה נוספת היא ביצה שציירתי בהשראת המחזה האבסורדי ׳המלך אובו׳ של אלפרד ז׳ארי. על גבי הביצה מופיעות הדמויות, וכל אחד מהצופים יכול לחבר לעצמו סיפור משלו״.

מציירת כמו שציירו בספרים של פעם 

חבקין נחשבת לאחת המאיירות החשובות והפורות בישראל; במהלך ארבעת העשורים האחרונים איירה קרוב ל־200 ספרים, מקצתם למבוגרים ורובם לילדים ולנוער. בין השאר איירה ספרים שכתבו דויד גרוסמן, נורית זרחי ודתיה בן־דור. היא איירה בעבור עיתונים וכרזות ואף עסקה בעיצוב תפאורות, הציגה בתערוכות בארץ ובעולם וזכתה בפרסים רבים על עבודותיה כמאיירת וכמעצבת.

היא נולדה בתל אביב כשלושה חודשים לאחר קום המדינה, ב־17 באוגוסט 1948. אמה, ילידת ירושלים – בת למשפחה שהגיעה לארץ מהונגריה, הייתה פסיכולוגית. אביה, שנולד בברית המועצות והגיע לארץ בגיל צעיר, היה מכונאי רכב. כשהייתה חבקין בת ארבע, עברה המשפחה להתגורר ברמת גן.

birds

״הייתה בבית אווירה של אמנות״, היא מספרת. ״אבא היה מספר לנו אגדות וסיפורים ברוסית. היינו מנויים על עיתון לילדים ברוסית ומאוד אהבתי את הציורים שהופיעו בו״. בנוסף ספגה השפעות מסבא רבא שלה. ״סבא של אמי, שלמה ידידיה, היה גרפיקאי. היה לו סטודיו עוד בהונגריה. הוא עסק בין השאר באיור ובעיצוב ספרים, והוא היה אומן של האות העברית. הייתה בבית הערכה רבה ליצירות שלו״.

יחד עם זאת, חבקין מעולם לא למדה את התחום שבו היא עוסקת. ״לא למדתי איור או אמנות. בתקופת ילדותי לא הלכתי לחוג ציור, פשוט סתם אהבתי לצייר. בהמשך למדתי בתיכון בליך והמשכתי לצייר להנאתי״. את תקופת שירותה הצבאי העבירה כגננת בקיבוץ צובה, ובתום תקופה זו ארזה את חפציה וטסה ללמוד בפקולטה לארכיטקטורה בפוליטכניקום של מילאנו באיטליה. 

ב־1972 סיימה את לימודיה והחליטה להישאר באיטליה, שם עבדה כאדריכלית מספר שנים נוספות. לאחר מכן עברה ללונדון, שם שהתה עוד כמה שנים, ובמהלך כל התקופה הזו המשיכה לצייר לעצמה. אירוע משמעותי התרחש כשאנשי גלריה ״13.5״ ביפו פנו אליה וביקשו שתציג תערוכת יחיד של ציוריה. התערוכה נפתחה בשנת 1980, ומאז השתקעה בישראל.

הילה חבקין. צילום: צור קוצר

הילה חבקין. צילום: צור קוצר

״גדלתי על ספרים שהאיורים שהופיעו בהם דומים לאלה שאני מאיירת״, היא מספרת. ״אני מאוד מושפעת מאיורים רוסיים שהופיעו בספרים שראיתי בילדותי, ולאו דווקא בספרי ילדים. או לדוגמה מאיורים שהופיעו על גבי תפאורות לתיאטרון, גם הם למבוגרים, לדוגמה של ביליבין.

״אנשים אומרים לי שמזהים את השפה החזותית שלי, וזה אומר שכנראה יש אחת כזאת. אם משווים אותי לדור הצעיר של המאיירים, לעומתם אני נחשבת לשמרנית ולאולד־פאשן. זה בא לידי ביטוי בזה שאני מאוד מדויקת. הייתי אומרת שאני מציירת כמו שציירו בספרים של פעם: הציור שלי הוא קלאסי ועמוס בפרטים.

״בנוסף אני אוהבת לשתול באיורים הפתעות וליצור עולם שלם שבו מסתתרים הרבה פרטים. אני גם חושבת שהומור זה דבר מאוד חשוב, בכלל בחיים, ובין השאר באיור. לכן אני משתדלת להכניס הומור באיורים שלי״.

הפכתי להיות קצת יותר אמיצה

את הביצים המצוירות, שאותן אפשר יהיה לרכוש לאחר נעילת התערוכה, ציירה חבקין בתקופות שבין ביצוע עבודות מוזמנות, ״כשלא היה לי משהו אחר לעשות״, היא מספרת. טכניקת הציור על הביצים – שימוש בצבעי מים, זהה לטכניקת איור ספרי הילדים.

״אני תמיד משתמשת בצבעי מים. אני אוהבת צבעים רכים, אבל עם השנים הסגנון קצת השתנה. הפכתי להיות קצת יותר אמיצה. תמיד זה צבעי מים אבל לפעמים אני אוהבת לצייר בשחור לבן, בדיו או בטוש. אף פעם לא נמשכתי לצבעי שמן או לאקריליק״.

אוצרת התערוכה, אורנה גרנות, מסבירה לגבי תהליך העבודה: ״הביצים שהילה חבקין מציירת עליהן הן ביצים שלא בקעו. מרוקנים אותן באמצעות ניקוב חור קטן ומוציאים את הנוזלים. היא מחליקה את הקליפה הגבשושית בנייר זכוכית או בהתזת חול ואז רושמת בעיפרון את הנושא שבחרה. לעיתים היא נעזרת במקדח זעיר כדי לחרוט, דבר שיוצר תחושת עומק, אבל תמיד היא מציירת בצבעי מים. לסיום היא מורחת שכבת לכה שקופה כדי לשמר את הציור״.

גרנות מספרת שאת הספרים שאיירה חבקין היא מכירה שנים רבות. ספר ילדים שאליו שמה לב במיוחד בשנים האחרונות הוא ״מסביב לשעון״ (הוצאת עם עובד) שיצא לאור בשנת 2015. מדובר בספר כמעט ללא מילים שאותו היא יזמה בעצמה, והוא מלמד פעוטות את המספרים בעזרת ספירת בעלי חיים שמסתתרים מסביב למגדל שעון. ״הספר הזה מאוד מוצלח ולדעתי לא קיבל מספיק תשומת לב״.

מסביב לשעון, 2015, הוצאת עם עובד

מסביב לשעון, 2015, הוצאת עם עובד

מסע הדוד מקס מאת חנוך לוין, הוצאת המפעלים האוניברסיטאים, 1982

מסע הדוד מקס מאת חנוך לוין, הוצאת המפעלים האוניברסיטאים, 1982

את ״מסביב לשעון״ בחרה גרנות כאחד משלושת הספרים שהאיורים המקוריים שלהם מוצגים בתערוכה לצד ביצי היען ולצד עשרות ספרים שאיירה חבקין. שני הספרים הנוספים הם ״מסע הדוד מקס״ מאת חנוך לוין, שיצא לאור לראשונה בשנת 1982 (הוצאת המפעלים האוניברסיטאים) ובגרסה נוספת בשנת 1999 (הוצאת הקיבוץ המאוחד), ו״התרנגולת שהלכה אחורה״ (הוצאת עם עובד) מאת נורית זרחי משנת 2012. ספרו של לוין היה הראשון שחבקין איירה, לפני 40 שנה בדיוק.

גרנות קושרת בין הספרים לביצים שמוצגות לצדן: ״הביצה עצמה מתפקדת כמו ב׳מסביב לשעון׳. בשני המקרים יש לנו סיפור, שמוצג בסיבוב וללא מילים״. לדבריה של גרנות האתגר הגדול ביותר בציור על ביצה, הוא להחליט מאיפה להתחיל: ״כשחבקין העלתה בפניי את הסוגיה הזו, נזכרתי בספר של נורית זרחי, ׳התרנגולת שהלכה אחורה׳ שהיא איירה״. גיבורת הספר היא תרנגולת שהולכת אחורה עד שהיא מגיעה אל ההתחלה של עצמה.

״הספר הזה מאוד מצחיק ומאוד חכם״, מדגישה גרנות. ״בגלל שהיא הולכת אחורה, קורים לתרנגולת כל מיני דברים מצחיקים. מבחינת הסיפור עצמו, מרוב שהיא הולכת אחורה היא מגיעה לביצה. אבל ברמת הסאבטקסט, זה ספר פילוסופי, שעוסק בשאלה – מה קדם למה, התרנגולת או הביצה? דרך הספר הזה היה לי ברור שאפשר לחבר בתערוכה בין הביצים לבין האיורים מספרי הילדים״.


הילה חבקין | מה קדם למה, הסיפור או הביצה?
אוצרת: אורנה גרנות
מוזיאון ישראל, ירושלים
נעילה: 30.8

התרנגולת שהלכה אחורה מאת נורית זרחי, 2012, הוצאת עם עובד

התרנגולת שהלכה אחורה מאת נורית זרחי, 2012, הוצאת עם עובד

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden