בגן העדן של גל גאון ואירנה גולדברג

בשבוע העיצוב האחרון במילאנו השיקו האדריכל גל גאון ובת זוגו האדריכלית אירנה גולדברג פריטים מקולקציית עדן שיצרו במשותף. כמו דואט בשני קולות, שהניגוד ביניהם הוא שמשלים אותו והופך אותו להרמוני, כך גם הקולקציה, שהוצגה בגלריה Nilufar, מבוססת על משחק הפכים בין שתי אסתטיקות החוברות לשלם ומשלבת בין שפתו הטבעית־רכה של גאון לבין שפתה הגיאומטרית של גולדברג: בין שימוש בעץ בצורניות אליפטית, לבין צורניות גיאומטרית־אנליטית בפליז מלוטש בגימור מראה.

גולדברג וגאון חולקים תשוקה לעולם היצירה – עיצוב, אדריכלות ואמנות – ועוסקים בכך כל אחד בדרכו. גאון הוא אדריכל, מעצב, יוצר, גלריסט, מרצה ויזם בתחום העיצוב. גולדברג, שחולקת משרד משותף עם האדריכלית סיגל ברנוביץ, היא אדריכלית בעלת תפיסת עולם רנסנסית משהו, המעידה על משיכה עזה לעיצוב בכל קנה מידה, ומרבה לעצב אובייקטים כחלק משלים ובלתי נפרד מאדריכלות הפרויקטים.

 

קולקציית עדן, כך נראה, היא סוג של כרוניקה ידועה מראש בזוגיות שמנהלים שני אנשים שהיצירה עבורם היא דרך חיים. ״הכל התחיל ערב אחד, בשיחה מהסוג שאירנה ואני אוהבים לנהל על כוס יין״ מספר גאון. ״שאלנו את עצמנו למה שלא ניצור משהו משותף״. כמו כל הדברים הטובים שנולדים על כוס יין, כתשעה חודשים לאחר אותה שיחה הרעיון ליצור ביחד קרם עור וגידים כקולקציה מקורית מרשימה.

״המחשבה על יצירה משותפת הלהיבה וסחפה אותנו. ניהלנו סיעור מוחות פורה, ומהרגע שהיה לנו את הסיפור שרצינו לספר דרכה, צללנו לתוכו טוטאלית והקסם קרה״, אומרת גולדברג על הקולקציה, שאליה הם מתייחסים כאל גן העדן שלהן – שיח של גבר ואישה בעולם דמיוני ומושלם של זוג. ככזו, לדבריהם, היא ״משקפת יחס הרמוני בין אוביקטים זרים למראה, המקיימים יחד חלל משותף של ניגודים שמתאחדים״.

ניסינו לדמיין מה היה קורה אילולא ההיענות של חוה לפיתוי התפוח שגרם לסילוקה ולסילוקו של אדם מגן עדן, ורצינו ללכוד את מה שהיה עידן תמימות חף מהגדרות של טוב ורע, ומגילויים כמו בושה או פיתוי

הפריטים של אוסף עדן נולדו על בסיס רעיוני משותף ועל ביחד, אבל התפתחו לחוד כמהלך של צורות שנולדו מחקירה דיגיטלית והתגבשו לפריטים שבוצעו בעבודת יד מיומנת. את עיצוביו של גאון מאפיינת צורת אליפסה הנחשבת לראשונית והרווחת ביותר בטבע, ואת אלה של גולדברג צורת מרובע, הצורה הגיאומטרית הראשונה שהיא מעשה ידי אדם. נקודת המוצא ליצירה המשותפת הייתה שאלה קיומית על אושר ועל עולם עיצוב אוטופי, כשאת התשובה לה ביטא כל אחד מהם בשפתו האישית.

בתוך כך, עדן מגלמת דיאלוג מרובד, שלדבריהם מבקש ללכוד טוהר ראשוני ולשוב לנקודת ההתחלה של יצירה באשר היא יצירה. ״ניסינו לדמיין מה היה קורה אילולא ההיענות של חוה לפיתוי התפוח שגרם לסילוקה ולסילוקו של אדם מגן עדן, ורצינו ללכוד את מה שהיה עידן תמימות חף מהגדרות של טוב ורע, ומגילויים כמו בושה או פיתוי. משהו נקי ולא נגוע, שלא נשען על שום ז׳אנר מוכר או קיים, אלא רק על עצמו״.

פריטי הקולקציה, ששמה נגזר מההתייחסות הרעיונית לסיפור גן עדן, מאופיינים בזיקוק חומרי המהדהד את העירום לפני שהפיתוי גרם להתפכחות מהתום, את הלך המחשבה רגע לפני הכניעה לפרי עץ הדעת. גם השמות שהוענקו להם מובילים אל המקור התנכ״י, כמו ספת הטוב והרע (Good and Evil), או שולחן הפרי האסור (The Forbidden Fruit).

״באמנות יש הרבה התייחסות תנ״כית שלא קיימת בעיצוב. התנ״ך מביא קשת רחבה של רגשות, תופעות וסיפורים, וככזה מהווה פתח לעולם ומלואו של השראות. במקרה שלנו תרגמנו אותן ואת המחשבות שהן עוררו בנו ליצירה, שדרכה הפכנו גם אנחנו למספרי סיפור״.

הקשר האיטלקי

מעבר להתרגשות שבהשקת קולקציה ככלל, ובגלריה כה נחשבת כנילופר בפרט, כמו גם לעובדה שמדובר בתוצר של קשר זוגי עמוק ואוהב, עבור גאון ההשקה הייתה סוג של סגירת מעגל לדרך עשייה שהתחילה במילאנו שנים אחורה.

למרות שגדל בבית שדיבר עיצוב ואמנות – אביו, איזיקה גאון ז״ל, היה אמן והאוצר המיתולוגי שהקים את המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל; ואמו יפה היא אשת חינוך מומחית לחינוך ליצירתיות – המסלול של גאון היה אז שונה בתכלית. ״הייתי בשנות ה־20 שלי, לאחר שירות ביחידת 8200 שהוביל אותי אוטומטית לעולם ההייטק שבו ראיתי את העתיד שלי״.

מה שהפך את היוצרות, וליתר דיוק את פני העתיד שעד אז נראה מוחלט, היתה נסיעה לאיטליה שבה הצטרף גאון לאביו, אחת מיני רבות שהיו חלק בלתי נפרד מעיסוקו באוצרות וביצירתו האישית. ״הנסיעה כללה גם מפגשים עם חבריו, שאחד מהם היה אטורה סוטסאס, אדריכל ומעצב, מייסדה של קבוצת ממפיס.

״כשנכנסנו לסטודיו שלו קיבלתי זבנג של ממש. פגשתי אדם מרתק עם עולם עשיר של יצירה רב־תחומית, וכל מה שקרה לי בהמשך התחיל באותו היום. במילים הכי פשוטות – רציתי להיות שם, במקום כזה ששפע והקרין עשייה כל כך רחבה. אני זוכר שבטיסה חזרה אמרתי את זה לאבא שלי והוא ביטל אותי. ׳תשכח מזה׳, הוא אמר, ׳בישראל זה לא אפשרי׳״. המציאות, מסתבר, הוכיחה אחרת: ״היום אני יודע שהמפגש הזה דייק לי את המקום שאני נמצא בו היום, וזה קורה כאן בישראל״.

גל גאון: מה שעניין אותי מלכתחילה וממשיך להוות את ליבת העשייה שלי מאז היה לקדם את החופש ליצור ואת תחום הדיזיין ארט. כשהקמתי את טאלנטס שדה היצירה הזה כמעט לא היה קיים ומוכר בארץ

גאון סיים לימודי אדריכלות בבצלאל. זמן לא רב לאחר סיומם, ואחרי שהוסיף לרזומה שלו גם לימודי מנהל עסקים, החל לחצות את הקווים לעבר מחוזות העיצוב. נגיעתו בהם היא רב־תחומית ומשלבת את עולם היצירה האישי שלו עם הוראה במכון טכנולוגי חולון, הנחיה וייעוץ, וכן עם מהלכים יזמיים ועסקיים. הראשון שבהם היה בשנת 2008, כשהקים את מותג העיצוב Talents Design, שבמסגרתו קידם שיתופי פעולה עם יוצרים ממנעד תחומים במטרה לפתח סדרות אובייקטים קטנות, בלעדיות וייחודיות.

״מה שעניין אותי מלכתחילה וממשיך להוות את ליבת העשייה שלי מאז היה לקדם את החופש ליצור ואת תחום הדיזיין ארט. כשהקמתי את טאלנטס שדה היצירה הזה כמעט לא היה קיים ומוכר בארץ״. כך, גם את העובדה שיריד האמנות צבע טרי התרחב והיום כולל גם את קטגוריית עיצוב טרי, אפשר לזקוף בין השאר לזכותו של גאון, שב־2012, מתוך אמונה בממשקים שבין אמנות ועיצוב, התעקש להציג במסגרתו פריטים המייצגים זאת, שנוצרו במסגרת טאלנטס.

 

כשמספר היוצרים בטאלנטס גדל והפריטים התבססו לכדי אוסף, הרחיב גאון את המותג לגלריה שהתמקמה תחילה ברחוב נחמני בתל אביב. בהמשך היא עקרה לרחוב מונטיפיורי, לחלל שבו היא ממוקמת היום. בחודשים האחרונים הפך החלל גם לסטודיו שבו הוא יוצר ושממנו הוא פועל. במסגרת הסטודיו גאון יוצר ומבצע פרויקטים עבור לקוחות פרטיים בארץ ובעולם כקאסטם־מייד בקנה מידה משתנה, החל מפריטים מוזמנים המעוצבים על ידו בשפת ״הטבע האבסטרקטי״ שמזוהה עמו – חיבור צורות אורגניות לכדי קומפוזיציות אבסטרקטיות, ועד טיפול בסביבות מבוססות דיזיין ארט.

כמשתתף קבוע בירידי ארט מיאמי וארט באזל, גאון מיוצג היום על ידי שתי גלריות בארצות הברית – בניו יורק ובלוס אנג׳לס, ועיצוביו נכללים באוספים נחשבים בעולם. במקביל, לצד התמקדות ביצירתו האישית, הוא ממשיך לטפח ולקדם יוצרים, מסייע להם להגיע לשווקים משמעותיים ולקהלים נכונים, ומדי כחודשיים מארח בסטודיו תערוכות פוקוס של יוצרים ואמנים מקומיים ובינלאומיים, שעבודותיהם מצטרפות לאוסף הגלריה.

״מדובר בפעילות מורכבת עם השקעה גדולה, אנרגטית וכלכלית, אבל אני מרגיש שעשיתי כברת דרך והיום אני בעיקר נהנה ממנה. בסטודיו יש לי רישומים קטנים של סוטסאס, שמזכירים לי כל יום איך הכול התחיל ומהווים עבורי סוג של קמע״.

גם קולקציית עדן נועדה תחילה לגלריה: ״זאת הייתה הכוונה הראשונית, הקשר עם גלריה נילופר נולד בדרך, ומתוכנן לו גם המשך עם סדרת פריטים נוספת, גדולה יותר ומתועשת בעיקרה״. נכון לעכשיו האוסף כולל 12 אוביקטים סמי־פונקציונליים, פריטי ריהוט במופע פיסולי, ולדברי גולדברג וגאון יש מקום לפתח אותה. ״למרות שהיא ברורה, מובהקת ואפילו חד־משמעית, יש בה גם גמישות המאפשרת קאסטמיזציה״.

כך, בין האורגני לגיאומטרי, בין הטבעי למתועש, בין חומרים חמים לקרים ובין מט ומבריק, גולדברג וגאון מנסחים אמירה שונה – את הגרסה האישית שלהם להרמוניה של ניגודים, וידם עוד נטויה. ״הסדרה הבאה כבר נמצאת בראש וגם היא תשאב כנראה מסיפורי התנ״ך״. עד אז הם מקווים שסדרת עדן תפעיל את החושים ותגרום לאנשים לשאול את עצמם מה יכול להיות ריהוט אוטופי.