כל מה שחשוב ויפה
ORLAN, אופרת פקין - עיצוב ומציאות רבודה
ORLAN, אופרת פקין - עיצוב ומציאות רבודה

הרשימה המשותפת // 3.11.22

ORLAN בגלריה שלוש; דאריל ארז־האצ׳יסון בגלריה 187 לאמנות עכשווית; מאיה ז״ק בגלריה אפטר ברר במעלות תרשיחא; ״קודם כל הֱיֵה אדם״ במוזיאון בית השומר; ״קרעים״ – מקבץ תערוכות במוזיאון ינקו דאדא

ORLAN בגלריה שלוש

בגלריה שלוש ביפו העתיקה תפתח הערב (3.11) תערוכת היחיד של האמנית הצרפתייה ORLAN – אמנית קונספטואלית, פורצת דרך הפועלת מאז שנות ה־70. אורלאן זכתה למוניטין כאמנית־כוכבת שנויה במחלוקת ופרובוקטיבית. פרסומה חובק העולם הגיע בזכות הופעות פרפורמנס שבהן היא עברה ניתוחים פלסטיים, שבמהלכם השתילה לעצמה שתלי עצמות לחיים במצח כקריאת תיגר על אידיאל היופי המוכר.

אורלאן משתמשת בגופה ופניה כמרחב אמנותי חדש תוך פירוק והרכבה עד שהיא עצמה הופכת להיות יצירה היברידית. היא יוצרת במדיומים מסורתיים ובטכנולוגיות עכשוויות כגון מציאות רבודה, אינטליגנציה מלאכותית ורובוטיקה. במקביל, היא משתמשת בעבודותיה בטכניקות רפואיות כמו ניתוחים אסתטיים וביוטכנולוגיה על מנת לשנות את דמותה ותוך כך לחקור תופעות חברתיות כדוגמת חיפוש אחר זהות ותפיסת היופי.

עבודותיה של אורלאן מעלות שאלות נוקבות ומאתגרות על קודים תרבותיים מובנים תוך שיבוש רדיקלי של קונבנציות ודרכי חשיבה מוכרות על תופעות חברתיות. בעבודותיה היא מבטאת התנגדות לדטרמיניזם חברתי ופוליטי וקוראת תיגר על כל צורות השליטה – עליונות גברית, דת, מגדר, הפרדה תרבותית וגזענות, תוך שימוש בהומור, פרודיה ולעיתים גרוטסקה.

בתערוכה תוצג סדרת העבודות ״אופרת פקין – עיצוב ומציאות רבודה״ הכוללת עשרה צילומים גדולי ממדים שבהם משולבים פניה של האמנית עם מסכות האופרה של פקין וטכנולוגיית מציאות רבודה, המציגה אוואטרים בדמותה המגיבים לעבודותיה.


דאריל ארז־האצ׳יסון בגלריה 187 לאמנות עכשווית

בגלריה 187 לאמנות עכשווית מוצגת תערוכת היחיד של האמן דאריל ארז־האצ׳יסון, ״בין מקומות״ (אוצרות: כרמית שיין ותמר למדן). בתערוכה נחשפת תחושת האמן, יליד בלפסט, שמתאפיינת בחוסר מקום ובחוסר שייכות. הציורים משתרעים מעבר לגבולות העיר יפו ונודדים אל המדבר. הוא בוחן את סביבתו החדשה ומהרהר בעברו.

עבודתו של ארז־האצ׳יסון מושפעת מהסביבה האורבנית המקיפה אותו. הוא רואה את מה שהפך להיות הבית החדש שלו, דרך שכבות, גבולות וחפצים זרים לו: מזגנים ודודי שמש, עצי דקל ושמיים נטולי עננים. כעולה חדש, יצירתו מעוררת הערכה רומנטית לעיר, בעיקר ליפו. הנופים האופטימיים בגווני הפסטל סותרים את המורכבות של המקום ואת יחסו אליו. למרות שהוא כבר השתלב בחברה, הוא חושב שכנראה יישאר אאוטסיידר.

דאריל ארז־האצ׳יסון בגלריה 187 לאמנות עכשווית. צילומים: מ״ל

דאריל ארז־האצ׳יסון בגלריה 187 לאמנות עכשווית. צילומים: מ״ל


מאיה ז״ק בגלריה אפטר ברר במעלות תרשיחא

בגלריה לאמנות ע״ש אפטר ברר במעלות תרשיחא תפתח מחר (4.11) תערוכת יחיד לאמנית מאיה ז״ק, ״העקבות שאין לטעות בהן״ (אוצרת: מיטל קילמניק). התערוכה, שתוצג במהלך פסטיבל דוקאביב גליל, תכלול פרגמנטים מתוך גופי עבודה גדולים של האמנית הפלסטית והקולנוענית. ז״ק מזמינה את קהל הצופים להיכנס לסביבות עשירות אותן היא מרכיבה מזיכרונות אישיים וקולקטיבים. בתערוכה יוצגו הדפסים, צילומים ועבודות נייר, לצד הקרנת הסרט ״אור נגדי״, שבו האמנית עורכת מסע בעקבות המשורר פול צלאן, מגדולי המשוררים בעידן הפוסט־מודרני.

עבודותיה של ז״ק משקפות מחקר עמוק, במהלכו היא מטשטשת את הגבולות בין העבר להווה ובין המציאות לדמיון. התערוכה תמזג בין כמה חללי עבר אותם חקרה האמנית, ותאפשר לצופים לשהות בתוכם כמסע בזמן. באירוע הפתיחה תתקיים גם הקרנה של הסרט הדוקומנטרי ״העיר האחרת״ שילווה בשיחה עם הבמאית, ליבי קסל.

מאיה ז״ק בגלריה אפטר ברר במעלות תרשיחא

מאיה ז״ק בגלריה אפטר ברר במעלות תרשיחא


״קודם כל היה אדם״ במוזיאון בית השומר

במוזיאון בית השומר בקיבוץ כפר גלעדי תפתח מחר (4.11) התערוכה הקבוצתית ״קודם כל הֱיֵה אדם״ (אוצרות: זוהר מונסונגו ובשמת הראובני זאבי). התערוכה מבקשת להציג את הפרשנות של האמנים למשפט ״קודם כל היה אדם״ – מתוך דבריו של מאיר חזנוביץ בחוקי השמירה של ארגון ״השומר״, 1910. התערוכה היא פרי שיתוף פעולה של מוזיאון בית השומר וקבוצת ״היוצרים״ – קהילה של אמנים המתגוררים ביישובי הגליל המזרחי. הקהילה מורכבת מאמנים, מתנדבים ושגרירי קרן רוטשילד, ומטרתה היא לייצר התאגדות יוצרים ואמנים לטובת עשייה מקצועית עצמאית, יזמות משותפת ופעילות חברתית במרחב הגליל המזרחי וסביבתו.

אמיר ניר מכניס אותנו לעולמו ומתרגם את המציאות על שלל גווניה; אילה צור רוקמת בחומר ויוצרת בכתב בטכניקות שונות; מאיר סטרס עוסק באבולוציה שבין האדם לחומר; בן קדם בורא מדמיונו עולם סוריאליסטי ורווי פרטים; גל מקליין מיטשל נותנת ביטוי בציוריה לעולמה הפנימי דרך המסתורין והסוריאליזם; דורון אדוריאן מעניקה בציוריה פרשנות לציר הזמן שאותו אנו חווים; יונתן גל יוצר בעבודותיו דיאלוג פנימי ואינטימי ורחל וולף אינה מבדילה בהתייחסותה בין הטבע והאדם.

אילה צור. צילומים: מוזיאון בית השומר

אילה צור. צילומים: מוזיאון בית השומר

דורון אדוריאן

דורון אדוריאן


birds

״קרעים״ – מקבץ תערוכות במוזיאון ינקו דאדא

במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד ייפתח מחר (4.11) מקבץ תערוכות היחיד ״קרעים״, שעוסק בחיבור ואיחוי נפשי וגופני בעקבות קרע או טלטלה. התערוכה הראשונה, ״גשר״ של האמנית עולא זיתון (אוצרת: ניצן שובל־אבירי), עוסקת בתיעוד הליך כירורגי שעברה לתיקון מום מולד בפיה. במהלך השיקום יצרה האמנית עשרות רישומים של מראה פניה המתעוות ומשתנה עד להחלמתה המלאה.

התערוכה השנייה, ״אני עומד לגעת לך בלב״, של האמנית אמי ספרד (אוצרת: ניצן שובל־אבירי), עוסקת בהתמודדות הפרטית שלה עם התפרצות מחלת הזאבת שחוותה לפני עשר שנים. ספרד יוצרת קעקועים על פני עור מלאכותי המשמש כאנלוגיה לגוף החי ולהתמודדותו עם המחלה. כל אחד מהקעקועים מספר על הליך רפואי שעברה במהלך שהותה בבית החולים או מתאר תחושות שחוותה.

התערוכה השלישית, ״אחיזה״, של האמנית אסיל אבו עואד. בזמן שסידרה את ביתה מצאה אבו אועד בארונה של סבתה בגד מסורתי הנועד לקבורה. באותו רגע מכונן הגיעה גם ההבנה וההפנמה של הקרע והפרדה הבלתי נמנעת, ומכאן המשיך עניינה ועיסוקה בנושאים של פרידה מאדם קרוב ואהוב, של מנהגי קבורה ואבלות, ולצידם הנחמה והחוזקה הטמונות באמונה בגלגול הנשמה.

התערוכה הרביעית, ״המקדש ההגייני״, עבודת קיר של האמנית לילך מדר (אוצרת: אביטל כץ) שהיא כולה צירופים של חפצים יומיומיים ברוח הדאדא ואמנות הפופ. העבודה מוצבת בהתאמה לחלל וכוללת שטיח ארוג ועליו חפצים מן המוכן כמו מראה, מברשת לניקוי אבק, ברז, שיער מלאכותי ווילון אמבטיה – מערך אסתטי של פריטים ורודים ומתקתקים שיש בהם מניחוח פריחה בטבע, פינוק ותמימות ילדית, שיוצר, לדברי האמנית, אשליה של שהייה במקום מענג כמו בנווה מדבר.

בחלל תצוגת הקבע במוזיאון מוצגת התערוכה ״בא לדאדא דיאלוג: מרסל ינקו – אריה ברקוביץ״ (אוצרת: רינה גנוסוב) ברקוביץ מציג שלושה גופי עבודות המתכתבים עם יצירותיו של ינקו: אסמבלאז׳ים המורכבים מחלקי רהיטי עץ ואובייקטים נוספים, רישומי נוף אורבני צבעוניים ומינימליסטיים על עץ ומסכות, והדיאלוג שנוצר הוא צורני – ישיר, מרומז או אסוציאטיבי.

 

עולא זיתון. צילום: דניאל חנוך

עולא זיתון. צילום: דניאל חנוך

אמי ספרד. צילום: מ״ל

אמי ספרד. צילום: מ״ל

אסיל אבו עואד. צילום: מ״ל

אסיל אבו עואד. צילום: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden