כל מה שחשוב ויפה
פרנצ׳סקו בונאמי במוזיאון ת״א, באירוע נעילת התערוכה ״אורס פישר: PLAY״. צילום: רפי דה לויה
פרנצ׳סקו בונאמי במוזיאון ת״א, באירוע נעילת התערוכה ״אורס פישר: PLAY״. צילום: רפי דה לויה

7 דברים שהבנתי מפרנצ׳סקו בונאמי על עולם האמנות

האוצר פרנצ׳סקו בונאמי חושב שאמנים תמיד צודקים; ש־NFT הוא לא אמנות; שפופולריות לא צריכה לבוא על חשבון האיכות; ושיצירת אמנות שמשלבת טכנולוגיה נכשלת אם מתרכזים בטכנולוגיה במקום בעבודה

מי: האוצר פרנצ׳סקו בונאמי
איפה: מוזיאון תל אביב
מתי: 18 באוקטובר 2022
מה: שיחה בין פרנצ׳סקו בונאמי לאוצרת הראשית של מוזיאון תל אביב מירה לפידות, באירוע הנעילה של תערוכה של האמן אורס פישר במוזיאון. 

01. פסל הוא פסל מוצלח כשהנושא לא רלוונטי

כמו בדיוקנאות ישנים בתולדות האמנות – לא אכפת לך מי המלך או האדם שמיוצג. כשהדיוקן מוצלח כיצירת אמנות, אתה שוכח מהנושא. אפילו כשאני מסתכל על עצמי בפסל של אורס פישר, אני לא כל כך מזהה את עצמי.

לאורס היה רעיון לתאר אותי כאדם פשוט, הוא הפך את הפדסטל למקרר עם פירות בפנים. כשהולכים באיטליה ונתקלים בפסלים של אנשים באמצע כיכר, אתה לא יודע מי הם אבל לפעמים הפסלים כל כך יפים כי האמן היה אמן טוב. אז זה לא משנה מי מיוצג, אלא משנה הדרך שבה האמן הצליח לייצג צד אנושי בעבודה. ובמקרה הזה אורס ייצג מצב של אינדיבידואל עכשווי מסתכל בטלפון שלו. 

אורס פישר, פרנצ׳סקו, מוזיאון תל אביב. צילום: אלעד שריג

אורס פישר, פרנצ׳סקו, מוזיאון תל אביב. צילום: אלעד שריג

02. יצירת אמנות שמשלבת טכנולוגיה נכשלת כשמבחינים בטכנולוגיה

אני חושב שאורס פישר הוא דוגמא טובה לאיך טכנולוגיה יכולה לעזור לייצר אמנות עכשווית. הוא עושה את זה בדרך הנכונה: בעבודה שלו הכיסאות זזים בצורה מסוימת, ורואים רק את התזוזה. יצירת אמנות שמשלבת טכנולוגיה נכשלת כשאתה רואה את הטכנולוגיה.

השאלה הראשונה שאתה ניצב מול יצירת אמנות היא איך עשו את זה? עבודת אמנות שנכשלה היא כשתשומת הלב שלך נתפסת אל הטכנולוגיה של העבודה ולא התוכן; וזה מעולם לא קורה עם אורס פישר.

03. האמן תמיד צודק

אחד הדברים שלמדתי מאמנים, זה שהאמן תמיד צודק: אתה אומר לאמן להזיז משהו ימינה, והוא יגיד ״לא, זה צריך להיות משמאל״, ולרוב הם צודקים. יש להם חזון פנימי רוב הזמן. כשיש לאמנים את כל החלקים הנכונים בפנים הם באמת יכולים להיות מוצלחים. ולהיות מוצלח לא בהכרח אומר רק לעשות יצירת אמנות טובה, אלא לעשות עבודת אמנות טובה ברגע הנכון, להשתמש בהקשרים.

אני תמיד משתמש במונח צמצום כדי לדעת מתי ללכת אחורה מהעבודה שלך ולתת לה לנשום, לתת לה להיות בעולם מבלי להיות אובססיבי כלפיה. אני חושב שזה מה שלמדתי מאמנים אמיתיים.

אורס פישר, פרנצ׳סקו, מוזיאון תל אביב. צילום: עמית שמאע

אורס פישר, פרנצ׳סקו, מוזיאון תל אביב. צילום: עמית שמאע

04. או שזו לא תערוכה, או שזו תערוכה מוזיאלית

כשהציעו לי להיות האוצר של הביאנלה בוונציה אמרתי ״וואוו, זה מדהים״. היום אם יגידו את זה למישהו הוא יגיד – ברור שזה אני. לאורך השנים נעשו שינויים רבים בפרקטיקת האוצרות. אוצרות נהייתה יותר מובנת ומקצועית, אנשים עושים את זה בתוך תכנית ומוכוונות לקריירה, כך שיש להם דעות טובות יותר ממה שהיו לי כשהגעתי לביאנלה. אבל העובדה שלא הייתה לי דעה מספיק טובה, אפשרה לי חופש מסוים, שהפך את הביאנלה לכזו שהיום בדיעבד, אני מאוד גאה בה.

היום יש שני סוגים של תערוכות – או שזה משהו אחר לגמרי מתערוכה, או שהן תערוכות מוזיאליות, שעשויות טוב, מובנות, אבל הן תערוכות מוזיאליות. ואני חושב שכשאצרתי את הביאנלה בוונציה זה היה סוג של נאיביות או בורות.

היום אתה יותר מודע. במיוחד בגלל המדיה החברתית ותקשורת, אנשים מסתכלים עליך ושופטים אותך, ויש הרבה עניינים שצריך להבין בחשבון. בזמנו האחריות הייתה יותר מאפשרת. אני חושב שזה שינוי במובן טוב.

05. חרם התרבות על רוסיה הוא לא הוגן

זה לא הוגן, כי לוקחים בעיה ומעבירים אותה לאינדיבידואלים שהם לרוב לא האחראים, והם לא המקור לבעיה. הופכים את האמנים האלו לאחראים על בעיות גדולות יותר. אני לא אוהב את זה. אני לא אוהב להזמין אמנים מכל מקום בעולם, כמו שהזמן להזמין אמנים מבוסניה זה כשיש מלחמה בבוסניה. 

אמנות לא יכולה לתקן את מה ששגוי שבעולם. היא אולי יכולה לדבר על זה ולפרש את זה, אבל לא מתקנים את העולם עם פעולות כאלו. במקרה של הדוקומנטה אני חושב שהייתה רמה גבוהה של בורות. אנחנו בורים לגבי חלקים אחרים בעולם, ואנחנו מן הסתם מנסים להגיד שאנחנו ידועים הכל.

ואז עושים טעויות גדולות שנראות כמו אנטישמיות. אני חושב שזה נובע מבורות, כמו שאתה מספר בדיחה גרועה ואתה לא יודע שיש בחדר מישהו בלי רגל.

פרנצ׳סקו בונאמי במוזיאון ת״א. צילום: רפי דה לויה

פרנצ׳סקו בונאמי במוזיאון ת״א. צילום: רפי דה לויה

06. NFT הוא לא אמנות, כמו שהדי־אן־איי של בן אדם הוא לא האדם

בדומה לקונספט של אלוהים אצל יהודים וקתולים – לאלוהים אין שם ולא רואים אותו. וזה NFT. כי מה לעזאזל אפשר לעשות עם האלוהים הזה? אי אפשר לראות אותו. בואו נגרום לו לרדת, ניתן לו צורה וסיפור לספר, ואנשים יאהבו את זה.

אני חושב שמשתמשים בזה מתוך רצון להעניק אותנטיות לדברים. שאם תקנה תיק גוצ׳י כ־NFT, אז לא יוכלו לחקות אותו כי יש לך משהו שמוכיח שהוא אותנטי. אפשר להגיד ש־NFT הוא כמו שבב ששמים באוזן של כלב. גם אם הוא נראה כמו כלב אחר, זה הכלב שלך כי יש לו את השבב הזה שאתה לא רואה, שהופך אותו לשלך.

07. אפשר להציע לקהל איכות גבוהה, ונגישה

כאמן אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אני לא ציני, יש חופש פנטסטי בלהיות מסוגל שיהיה לך רעיון ולנסות להבין אותו, ושלא יהיה לך אכפת אם מישהו רואה את זה; זה משהו נערץ. זה הצורך ליצור משהו ולבטא את עצמך על אף מה שיכול להיות המצב בעולם.

אבל זו האחריות שלנו כאוצרים או עיתונאי אמנות, להבין שבחוץ יש אנשים שסקרנים ורוצים לדעת על אמנות, והם לא בהכרח צריכים ללכת לאוניברסיטה או לקרוא את הטקסט שכתבת. אני חושב שזה חשוב להשתמש בשפה וליצור שפה, לעשות תערוכות שיכולות להגיע אל כמה שיותר אנשים.

הן לא חייבות להיות בהכרח פופולריות, וזה חוסר ההבנה – זה לא על חשבון האיכות. אפשר להציע איכות גבוהה שהיא גם נגישה, ואני חושב שזו האחריות שלנו, ליצור את הגישה הזו. אנחנו צריכים שיהיו לנו אנשים שמגיעים מהחיים האמיתיים, ושילכו למוזיאון לרגע של הפוגה, מבלי להתעלל בהם.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    עוד לא הבנתי את סבב הארועים עם הפסל הנמס הזה, כמה זמן לוקח לו להנמס?
    וכל כמה זמן מיצרים אותו מחדש?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden