כל מה שחשוב ויפה
דן אלכסנדר. צילום: אנה רביצקי
דן אלכסנדר. צילום: אנה רביצקי

בחזרה לעתיד // דן אלכסנדר

דן אלכסנדר עדיין מוקסם מכך שבכל רגע נתון כל האפשרויות קיימות (״אתה רק צריך לבחור אחת מהן״), ומאמין שהכניעה שלו לטבע נתנה לו יותר שליטה על החיים, ״כי אתה מבין, רק זה מה שחשוב, החיים האלה, ואנשים״

לפני 10 שנים 

בשנת 2012 ראיינתי את המעצב דן אלכסנדר. זה היה בעקבות ההוצאה לאור של ספר הבישול של מסעדת מול ים, שמאז כבר נסגרה, והמיתוג החדש של קסטרו, למרות שבכל הקשור לעבודה שלו, אלכסנדר כבר אז לא אהב את המונח ״מיתוג״.

״נשבעתי שלא אזכיר בראיון את המלה הזאת״, הוא אמר, ספק מחויך ספק רציני. ״אני לא אוהב אותה. היום מיתוג זה ׳בוא אני אעשה לך לוגו׳. אני לא אוהב את זה. אני מעצב חלומות. באמת. אני צריך להבין חלום של מותג או של חברה ואחרי כן, ולאחר שאנחנו עושים כברת דרך ארוכה ומחקר משמעותי, אני יכול לתת לו את הצורות שיהפכו למראה שלו.

״לכולם יש חלומות ולכולם יש דמיון, גם אם הם לא יודעים להשתמש בו. לי ברור מה הם רוצים להיות ואני עוזר להם לפענח את הרצון ולתת לו צורה. בפגישה הראשונה עם אנשי קסטרו אמרתי להם, ׳אתם לא צריכים מיתוג, אתם צריכים להגדיר מחדש מה זה קסטרו׳״.

השיחה נדדה בהמשך למחוזות לא צפויים, עד לפיזיקה קוואנטית ול״קוואנטום דיזיין״, שיטה שפיתח אלכסנדר, המבוססת על תפישות בפיזיקה הקוואנטית, בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, ושבאמצעותה הוא בוחן התנהגות אנושית, עסקית ומותגית בצורה הוליסטית; ״אוסף חלקים נפרדים של מערכת שיווקית אחת לכדי שלם מאוחד, היוצר אידיאה או מיתוס עכשווי״.

קסטרו. צילומים: Dan Alexander + Co

קסטרו. צילומים: Dan Alexander + Co

מול ים. צילומים: Dan Alexander + Co

מול ים. צילומים: Dan Alexander + Co

״בפעם שעברה שדיברנו זה היה בסטודיו שלי בתל אביב, מול הים״, הוא נזכר כעת, עשר שנים אחרי. ״מהחלון אפשר היה לראות את הגלים נשברים על חוף הילטון, ואנחנו דיברנו בעיקר על העתיד, שהוא אולי כלי העבודה העיקרי שלי, במשחק הזה שבין זמן ומרחב. אני לא יודע משהו אחר״.

ומאז הסטודיו כבר לא בתל אביב.

״כן, מאז השתנו גם הזמן וגם המרחב – היום אני בסטודיו בשאטו טמפלרי בן 800 שנה, בחבל פריגור בדרום צרפת – וכלי העבודה הזה, העתיד, רק הלך והשתכלל, ממשיך להציע לי מאז כל כך הרבה אפשרויות, מחדד עוד יותר את התפיסה הזו, של הפיזיקה הקוונטית, של ׳סופרפוזיציה׳ – האפשרות הכל כך פיוטית הזו, שבכל רגע נתון כל האפשרויות קיימות – אתה רק צריך לבחור אחת מהן. זהו רגע משכר וממכר. רגע של בחירה.

״לדבר על העתיד בשאטו בן 800 שנה בעמק הפרהיסטורי הראשון בהיסטוריה, ערש האנושות, מחדד את התפיסה הזו אפילו יותר. צריך להיות פה כדי להרגיש כמה עתידני המבנה הזה, עומד כמו איזה עד אילם לתהפוכות הכי גדולות שהיו בתולדות האדם. יש פה מגדל, זה כמו מאיץ חלקיקים.

״בשיחה אז אמרת לי: ׳אתה נע בין ההימנעות הטוטאלית להתמסרות מוחלטת׳. אולי זה רק הלך והחריף אצלי, הטוטאליות הזו, וההתמסרות, דברים שאני עובר משפיעים על מה שאני עושה, הפרספקטיבה האישית שלי כלפי המציאות, כוללת את הפרספקטיבה המקצועית שלי. זה כמובן לא ניתן להפרדה, אני גם כבר לא מנסה, זו הטוטאליות הזו. מי שלא טוב לו, יום טוב לו״.

פאסט פורוורד

לא הרבה אחרי השיחה ההיא עבר אלכסנדר להתגורר בצרפת. ההתרחקות מישראל, הוא אומר, הפכה להיות משמעותית מבחינתו. ״אני לא חשוף לרעשים פוליטיים וחברתיים מהסוג שהייתי חשוף להם בארץ. היום אני רואה שהם מעוורים את הראייה הגלובלית, אני מנסה להתרחק מזה ולחיות תפיסות יותר טרנסצנדנטיות״.

אבל אתה עדיין פועל (גם) בישראל. 

״גם אם אני עושה דברים בישראל, אני עושה את זה מבחוץ, אני לא מעורב בשום קליקה. אני בוחר בקפידה את כל מה שאני עושה, זה צריך להיות חלק מהתפיסה שלי את המציאות. רוב החיים שלי נמצאים בתוככי יער, הטבע שינה לי את החיים, תוך כדי דיבור עכשיו תרנגולות מסתובבות לי בין הרגליים ובחצר. אני יודע, זה מעצבן. שאלת ׳מה השתנה?׳, אז האמת שהשתנה די הרבה.

״מאז, הכל עוד יותר השתנה בעולם, אחרי הקוביד, הכל נעשה יותר שטוח, הכל שטחי יותר, ההתמכרות שלנו לטלפון תורמת לזה, אנחנו חיים את החיים בדו־ממד, אנחנו רגילים לצרוך מידע ויזואלי בתוך קופסה קטנה שמכתיבה את החיים ואת כל מערכות היחסים שלנו.

בשיחה לפני 10 שנים אמרת לי: ״אתה נע בין ההימנעות הטוטאלית להתמסרות מוחלטת״. אולי זה רק הלך והחריף, הטוטאליות הזו, וההתמסרות. הפרספקטיבה שלי כלפי המציאות כוללת את הפרספקטיבה המקצועית. זה כמובן לא ניתן להפרדה, אני גם כבר לא מנסה, זו הטוטאליות הזו. מי שלא טוב לו, יום טוב לו

״אני מזהה איבוד אקסטטי בחוויה הזו של המציאות, אז אני מתכנס יותר בטבע, מתמכר לשינויים האלו של עונות השנה, פה מרגישים את זה נורא חזק – האדמה והעצים והכל, אתה מבין שאין לך ברירה – אתה חייב להיכנע לטבע, אבל באיזשהו אופן פרדוקסלי זה נותן לך יותר שליטה על החיים, כי אתה מבין, רק זה מה שחשוב, החיים האלה, ואנשים. 

״כל הזמן מתקיים איזה מתח שבין זהות וסתירה. זה מגרש משחקים מבחינתי כמעצב, הקיום שלך הוא בין מה שאתה מזהה על עצמך, לבין הסביבה שבה שום דבר לא באמת מזהה את עצמו, כולם מנסים ומגדירים, חלקנו גם נראים מאוד בטוחים בעצמם, אבל כולם גם מסתובבים באיזה כאוס, שהוא מעניין.

״אז אתה מגלה שהחיים שלנו זה איזה ריטואל, שבו כל אחד מנסה לאחד את ה׳אני׳ עם השדה שבו הוא מתקיים. זה מרתק. זה כר פעולה מדהים להציע בו אפשרויות אחרות, להציע טוב, לחולל צדק. שם אני נמצא, בין התרנגולות בשאטו, ובין הזהות לסתירה״.

10 שנים אחרי

כיום הסטודיו של אלכסנדר פועל בשלושה מקומות: השאטו בפריגור, בפריז ובניו יורק, ובעיקר מה שמעניין אותו זה ״להחזיר את העומק אל תוך המציאות שלי, אל תוך העשייה שלנו, של האנשים שעובדים איתי ושל הלקוחות/שותפים שלנו לדרך הזו, להשיב את החוויה״.

למה הכוונה?

״הכל מתקיים היום בתוך הטלפון, אבל זה לא החיים. זה לא הטבע. הטלפון, לא איזו טכנולוגיה מי־יודע־מה מתקדמת, הפך להיות כלי לתיעול בעיות אישיות. כולנו מסתירים שם משהו, וכמו בכל התמכרות יש לנו כמובן את כל הסיבות הכי טובות – אני חייב את זה כי: עבודה / ילדים / משפחה.

״גם אצלי כמובן, אבל בסופו של דבר ההתמכרות הזו מונעת מאיתנו מבע של חיים או מבע אמיתי של רגש, אפרופו סמלים: לב זה אייקון אדום, אתה שולח אימוג׳י ואתה מסודר. אני לא רוצה להיסחף לתוך האין־רגש הזה, אני רוצה לעשות דברים שיעשו טוב, שיחוללו צדק״.

איך זה בא לידי ביטוי?

״אנחנו עוסקים בסטודיו בעיקר בנושאים הקשורים לאידאות חברתיות. אנחנו עובדים במרחבים של פמיניזם, גזענות, ערך החיים, זכויות אדם ושוויון – זה ימצא את עצמו בכל דבר שאנחנו עושים. זו לא רשימת מכולת של מה־צריך־לתקן־ואנחנו־שם. גם לא תכננתי את זה, זה פשוט לאט לאט השתלט על היום־יום שלי.

״בעיקר מאז שאני פה, ספון בטבע, אני באמת מרגיש שאנחנו חייבים להתעסק באנושי, אחרת זה פשוט לא מעניין אותי. בסוף אנשים, זה הכי מעניין. להבדיל, זה מה שדנטה מצא אחרי כל המסע הזה המפרך שלו בתופת בקומדיה האלוהית: בדרכו אל האלוהים הוא מוצא את האדם״.

סלין דיון, nununu

גל גדות

מקום לאופנה, מוזיאון ישראל

מקום לאופנה, מוזיאון ישראל

אתה יכול לתת דוגמאות? 

״בטח. בספר של מוזיאון ישראל על אופנה ישראלית בחרנו בתמונת השער להציג מבקש מקלט מסודאן; בפרויקט של הזמרת סלין דיון ומותג האופנה nununu, דיברנו על תפיסת ג׳נדר אצל ילדים והבאנו את סלין דיון לדבר בסי.אן.אן על שוויון זכויות לנשים; עם גל גדות עבדנו על פמיניזם והעצמה נשית; כשפרצה המלחמה באוקראינה נסענו לגבול ועזרנו לשכן ולהאכיל פליטים – זה מפתיע כמה זה יכול, ובעיני חייב, להיות חלק מכל פרויקט או רעיון שאתה עובד בו. 

״אנחנו מנסים לקרוע את המסך הזה של הסטטוס קוו, הדרך היחידה להיאבק בו, להלחם בהכחשה וברצון להיכנע לו, היא הקריאה להתעוררות, לחרטה ולווידוי. העולם נראה עכשיו חשוך קצת, אבל העתיד מביא איתו גם מיליון אפשרויות מופלאות. אנחנו בתקופה של רנסאנס, בצרפתית זה ׳לידה מחדש׳. זה לא בהכרח לדעת את כל התשובות, הצעה לרנסאנס היא קודם כל התכווננות, בירור, הבנה שאם נרצה, יכולה להיות גם אפשרות אחרת״.

והיה גם את דרך החומוס.

״כן, הספר בדרך החומוס שערכתי ועיצבתי קיבל מיליון פרסים והכרה בינלאומית מטורפת, כולל ברכות מהאפיפיור ומלך אנגליה. אנשים בעולם מבשלים ומעלים לאינסטגרם מתכונים מעזה ודמשק, הספר עצמו מסתובב בעולם כבר ארבע שנים והמסע שלו רק מתחיל. הוא מייצג את מי ומה שאני בתוך המציאות, נקודת המבט שם היא אנושית, בישראל הייתי מן הסתם משתייך לזהות פוליטית, אני לא. אני מזדהה עם זהות אנושית, אני יודע שיש שיחשבו שזה אותו הדבר, זה לא משנה לי, שיקפצו לי. 

״אין כבר פוליטיקה, לפחות לא זו שהיינו רגילים בה, אנחנו בתקופה של עשייה מסוג אחר, זה זמן של שינויים מהותיים, האדמה שורפת מתחת לרגליים, כל מה שהיה בעבר לא רלוונטי, החוקים, השפה, הניסיון חיים שלנו, הכל מאבד אחיזה במציאות. השינוי יבוא מהעתיד, רק כאשר המאבק יופנה באמת אל האנשים, לא אל הפוליטיקה״.

למעצבים יש תפקיד משמעותי בשינוי. בתור מי שאמונים על שפה ותקשורת, בתור מי שיודעים לתווך בין התוכן לצורה, אנחנו צריכים להיות אחראים על התכנים שאנחנו עובדים איתם ולמצוא להם את הדרך הכי מזוקקת כדי להגיע ללב. אנשים מבקשים את השינוי הזה, הם משוועים לפתרונות מסוג אחר

ואיפה עיצוב נכנס לזה? 

״אני חושב שלנו, כמעצבים, יש תפקיד משמעותי בשינוי הזה. בתור מי שאמונים על שפה ותקשורת, בתור מי שיודעים לתווך בין התוכן לצורה, אנחנו צריכים להיות אחראים על התכנים שאנחנו עובדים איתם ולמצוא להם את הדרך הכי מזוקקת כדי להגיע ללב. אנשים מבקשים את השינוי הזה, הם משוועים לפתרונות מסוג אחר.

״הפן האנושי, זה מה שהכי מעניין אותי, זה המקום הזה שבו כולם נפגשים, שווים באמת, ויכולים להציע מרחבי חיים חדשים וטובים יותר, לכל אחד ואחד מאיתנו, לסביבה הקרובה לנו, לאנושות. זה אחריות אישית, זה שדה מורפו־גנטי שעובד ומסתחרר בעולם״.

גם כשמתעסקים בחומוס…

״ב׳דרך החומוס׳ הצעתי סדר חברתי חדש והתייחסות למציאות ללא מדינות – הדגש הוא על הערים, והאנשים החיים בתוכן – זו הצעה שבאה מהעתיד, לא תהיה ברירה, בסוף זה יקרה. הספר הגיע עד האו״ם, והיום אנחנו חלק מפעילות בינלאומית המייצרת פתרונות לאנשים במקומות בלי אוכל, לעשות הכל בכדי למנוע רעב בעולם, עם התהפוכות האלה המתרגשות על העולם, זה סיכון אמיתי ולצערי זה מתקרב לפה בצעדי ענק. 

״זה מקומם אותי הנסיונות להגדיר אוכל ישראלי, כשהמילה ׳ישראל׳ הפכה להיות סמל לשני מיליון אנשים החיים בגטו, בלי אוכל ובלי חשמל. עוד מעט יהיה רעב בעולם, ואתם שואלים של מי החומוס, את מי זה מעניין בכלל? כל המהלך של ספר החומוס היה להשתמש בחומוס כתירוץ לדבר על שוויון אמיתי.

״זה לא ספר על Love & Peace, להפך; זה להראות תמונות של ילדים מעזה עטופות כ־coffee table book. ככה הכנסתי את המצוקה הזו לכל סלון בעולם. זו הצעה אמיתית לדרך של חרטה ורצון לשינוי, זה התפקיד שלנו ככובשים, והתפקיד שלי כמעצב וכיישות עצמאית בעולם היא לתת על זה את הדעת, להשתמש בכלים שיש לי כדי לעורר מודעות, להביא לשינוי.

״כל הכישרון והידע שאנחנו מקבלים, זה הכל בהשאלה, ואתה צריך להפוך את זה כלי לשינוי למען האחר. זו מחויבות שחייבים להיות טוטאליים בה, לפעמים אתה צריך להתרחק מזירת הפשע בכדי שזה יקרה״.

ספר החומוס

ספר החומוס

זה מאוד טוטאלי.

״כל מה שאני עושה זה לחבר בין המציאות לבין חוויה שנמצאת אי־שם במרחב אחר, שהיא לא מציאות. זה משחק בתוך חלל שהוא לא מציאותי, זה המרחב הזה המתקיים במתח שבין שני חלקיקים, בין שני קטבים, זה מתח משוגע.

״אני מכור לזה, זה היפר־ריאליזם של מקום שאתה לא באמת יכול להגדיר אותו, כי אין שם באמת הגדרה של זהות. זו היכולת לחיות ולקיים את הלא־מוכר, את הלא־מקובל, את כל מה שאינו רגיל. רק שם יכולים לקרות דברים חדשים.

״לכן היום, אם אני מעורב במשהו, אני לוקח ועושה הכל, מעניינת אותי התפיסה של מי שמבקש את הרעיונות שלי, אני לא אבוא ואעשה ׳עיצוב׳ למשהו: אני לא מבין מה זה אומר, הכל זה רעיון ותפיסה שלמה, זה צריך להיות קונספט שמתאים למציאות של היום.

״זה הכל משחקים בסמלים. חומוס הוא סמל, e=mc2 הוא סמל. כל המציאות שלנו מורכבת מסמלים, הפיזיקה היא רק סמלים – הכל מסתכם במה יותר, מה פחות, מה אפשר לחלק ומה אפשר להכפיל. אם אתה בוחר עוד שפה של סמלים, כמו אלכימיה לדוגמה, אז בין מערכות הסמלים האלו יכול להיבנות משהו חדש. אני אוהב להפשיט את הצורות האלו למינימום ההכרחי, ואז להטעין אותם בכמה שיותר מחשבות ותוכן״.

פרויקט הגמר שלי בבצלאל היה על חזרה בשאלה. סיפרתי שם איך העיפו אותי מהישיבה כי הופעתי יום אחד עם נעלי אולסטאר אדומות, זה לא בדיוק היה קוד הלבוש בסביבת הרב דרוקמן, היו שם יותר סנדלים תנ״כיות (עם או בלי גרביים – תלוי בעונה)

אז איפה בכל זאת נכנס פה ״להיות מעצב״?

״להיות מעצב זה לדעת לשחק בתוך מערכת סמלים ולהציע חיבור שיכול להפוך את המציאות שלנו ליותר טובה, לעורר שינוי, אני משתעשע בזה כל החיים. פרויקט הגמר שלי בבצלאל היה על חזרה בשאלה. סיפרתי שם איך העיפו אותי מהישיבה כי הופעתי יום אחד עם נעלי אולסטאר אדומות, זה לא בדיוק היה קוד הלבוש בסביבת הרב דרוקמן, היו שם יותר סנדלים תנ״כיות (עם או בלי גרביים – תלוי בעונה).

״זה היה סמל לא מתאים לסט הסמלים המקובל, שכלל כיפה סרוגה גדולה שמוטה על הצד, וציציות מתבדרות ברוח הגבעות, זה סמל שזעזע את מילון הסמלים המקומי, וסימן עבורי זהות וצורה שנשאה בתוכה עולם תוכן אחר. מבלי דעת, זה נשא עבורי את העתיד״.

בעוד 10 שנים

״אני ממשיך ומדבר על העתיד, כי רק ממנו תבוא הישועה, והגדרת הזהות שלנו את עצמנו. הוא מתעתע בנו העתיד הזה, אפשר להמשיך להתכחש אליו, להתנהל כאילו הכל עומד במקום, אבל אלה שרוצים לשרוד את הזמן הזה, המשונה, לצמוח ממנו, חייבים לזכור שהעבר כבר נרקב, שההווה הוא דו־ממד ארוז בטלפון ושהשפה הישנה כבר לא עובדת. דברים חדשים נולדים ואיתם גם רעיונות ואפשרויות חדשות לפעולה ושינוי אמיתי, זו הזדמנות משוגעת לקחת חלק בעיצוב של כל מה שיהיה. 

״בעבודה שלנו עם אבן קיסר לא דיברתי בכלל על טקסטורות וצבעים. דיברנו על המטבח כמרכז הבית, המקום הפרטי הזה שלך. הפילוסוף הצרפתי גסטון בשלאר (Gaston Bachelard) קורא לזה האינטימיות של המרחב: זה שדה התעופה האישי שלך, אתה יוצא וחוזר אליו בכל יום״.

אבן קיסר

אבן קיסר

 ואתה חוזר בכל יום לשאטו.

״אז אחרי שתרנגולות מסתובבות לך בסטודיו בין הרגליים, ואתה רץ בבוקר ורואה במבי וחזירי בר קטנים וחמודים, אז אתה גם מפסיק לאכול בשר. זה לא בא עם אג׳נדות גדולות, זה כי אתה מבין שהם צריכים להמשיך ולהסתובב פה ביער, ואתה ממש תסתדר מצוין גם בלי לפגוש אותם בצלחת.

״כן, אני גם לא נוגע כבר ב־foie gras, המאכל הכי מפורסם של חבל פריגור; שינוחו האווזים ויקרקרו בשלום. אני גם שונא ציד, ובכל יום ראשון כששומעים נביחות של כלבי ציד ויריות מהציידים הטיפשים שיורים ביער, אני אומר לעצמי בלב: ׳שימותו!׳, ואני לא מתכוון לחזירים או לאיילים.

״אז אולי כלום לא השתנה והכל השתנה עד לבלי הכר, כמו אז גם עכשיו – אני לא מקבל חצאי דברים, אני חייב את הטוטאלי, כל דבר קשור לעיקרון הקומפלמנטרי, גם הוא מונח בפיזיקה הקוונטית, הכל הוא גם גל וגם חלקיק, כל חלק בתפיסה של רעיון, חברה, עסק, מחשבה, מותג, כל חלק הוא אחד מהאפשרויות שהוא יכול להיות בו.

״לכן גם אנחנו עושים הכל היום – יש לנו בשאטו אולפן לסרטים ול־CGI, יש לנו מחלקות לכתיבה, לפילוסופיה, לאידאה חברתית – הכל בכדי לקדם את החברה שבה אנחנו חיים, לעשות טוב במרחב בו אתה נמצא, לשמור על הטבע, ושימותו הציידים״.

אולי יעניין אותנו גם

״אני חושב שהמשותף לדמויות שאני מחבב במיוחד זה הדחף הזה, אתה קראת לזה טוטאליות. אני אוהב את Lil Nas X, הוא כמובן מאוד משחק על המתח הזה שבין זהות וסתירה, זה מרתק, אני אוהב דמויות שמשנות את הנרטיב, שקוראות תגר על הסטטוס קוו. הייתי בהופעה שלו בניו יורק לפני חודש, הוא קוסם ואמן, ולפני הכל – זמר מדהים.

״הדחף הממכר הזה, אני שומע אותו גם כשמרתה ארגריץ׳ מנגנת שופן. זה אותו דבר, זו הטוטאליות הזו, כמה תשוקה יש בזה, זה חשמל. ג׳וליה קריסטבה קוראת לזה להיות מאוהב. זו מחויבות, אין בזה בכלל בחירה, אני חייב להיות מאוהב כל הזמן, אחרת זה לא מעניין״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

38 תגובות על הכתבה

  1. דורית

    נקודת מבט בהחלט מרתקת ומעוררת מחשבה.
    תמיד הרגשתי שצריך לשאת עיניים לעתיד ולשלוף משם את התשובות אבל מעולם לא נתקלתי במישהו שבאמת הצליח לפעול כך.
    אני מכירה את דרך החומוס – ספר מרגש שאפולו לא הייתי שמה אותו בתחום הקולינאריה – זה ממש ספר על אנשים וזהויות ועל הדרך – גם מתכונים מעולים.
    ספר שלוקח אותך למסע שלא נגמר אלא נשאר איתך כשכבה נוספת של מבט על החיים.
    בהחלט עבודה ראוייה לשבח ותודה על הכתבה מעוררת ההשראה הזו.

  2. עידן

    כל דבר שדן נוגע בו הופך לזהב.
    אלכימיסט.
    אדם ראוי לחשיפה ולהערכה.

  3. עינת

    כמנהלת מוצר בחברה שעבדה איתו- שווה להקשיב וללכת עם הראש שלו בצורה טוטאלית.
    העביר אותנו דרך שלא חשבנו שאנו מסוגלים ללכת בה
    היום בזכותו אנו מס 1 בשוק בתחום.

  4. טל

    פעם ראשונה שאני שומעל עליו – אבל חתיך הורס!!

  5. מיכל

    איזה חתיך

  6. מיכה

    פששש איזה גבר

  7. לואי

    כל הטובים עזבו מזמן

  8. שרון

    נשמע ממש מדהים, חלומות, עתיד ופיזיקה קוונטית. וכל זה בשאטו טמפלרי בן 800 שנה. איפה נרשמים?

  9. שחר

    הייתי סטודנט של דן בבצלאל. הוא גאון.

  10. אלעד

    עבודות התלת מימד על אבן קיסר צריכה להלמד בכל סטודיו שעוסק בתחום.
    בהחלט לוקח את התחום כמה צעדים קדימה

  11. דורון

    קראתי את הרעיון בשקיקה מרחף בין הזמנים ונשארתי עם הרצון לפגוש את דן האדם המעצב הפילוסוף ומייצר החלומות.
    מדהים

  12. סיון

    כבר הרבה שנים אני עוקבת בהערצה אחר תוצרי עבודתו הגאונית של דן אלכסנדר, ויש לי בבית מדף ספרים יקר ומיוחד שהולך ומתמלא ביצירות הקסומות שדן כתב או הפיק וערך והוציא לאור, המייצגות בעיניי את פסגת התרבות האנושית בכל תחום שהוא: ספרות, שירה, פילוסופיה, פיזיקה ועוד. ממליצה בחום לכל מי שעוד חולם על עולמות קסומים המוסתרים ומתגלים בין דפי הספרים יוצאי הדופן שדן נתן להם מקום וצורה דווקא בעולם ותקופה כה כאוטיים.

  13. לילך

    הייתי במצגת שהוא נתן לנו בחברה – ממליצה לכם להשאיר את הטלפונים בחוץ
    לא כדאי להתעסק בנייד כשדן מרצה – הוא עם 0 סבלנות לסלולארים בקטעים כאלה
    וחוץ מזה – שווה להקשיב לכל מילה – שום מיפט אצלו לא מיותר
    בחור זהב שמסוגל להפוך גם את החברה שלכם לזהב
    תודה על מסע מרתק למרומי הפירמידה!!

  14. Elise

    ואווו!!!!
    כן ירבו

  15. אורית

    מעצב מרתק. כל פרויקט שהוא נוגע בו הופך למשהו ייחודי. יצא לי לשבת בהרצאה שלו. הוא רהוט וסוחף ושונה מכל האחרים.

  16. אורן

    אני זוכר את הכתבה עליו לפני עשר שנים, מרגש לראות כזו צמיחה, ומישהוא שיש לו מה להגיד בין כל הסתם של כולם. ישר כח

  17. מאיה

    הרבה מעבר לפרויקטים המרגשים
    זכות, חסד ומזל לעבוד איתך
    וכבר אני שומעת אותך צועק שזה לא עבודה.

    אנשים לא יודעים חצי ממה שאתה עושה בעולם ועל ההשפעות שלך, ועדיין הכתבה הצליחה להעביר אותך חתיך וחכם

    1. כלוני

      אתם ללא ספק צוות היחיד שהייתי לוקח לטפל בחברה שלי!
      צוות עובדים מבריק ונאמן ללקוחות
      שבאמת!! רוצה שהעבודה שלו תתרום ללקוח ולא לעצמכם.
      מזל גדול למי שדרכו נכרכה בדרככם!

    2. רחי שמיר

      הכל כבר נאמר –
      כתבה מרתקת אודות איש מרתק.
      חכם, עמוק, ערכי, מרחיק ראות,
      והכי הכי – מעורר השראה
      ותשוקה למעשה ולפעולה. להתבונן
      בדברים מרחוק ואחר כך לצלול
      עמוק לתוכם, לעצבם ולהשפיע
      עליהם בדרכו.
      תודה על הכתבה.

  18. אושרת

    לא רק שהמעצב חתיך ויפה במיוחד, כתבה מהממת ,אומנות בהתגלמותה,מלאת יופי ותשוקה.תודה על ההשראה ועל הרחבת האופקים.

  19. סופי

    מאיפה להתחיל. קומפוזיציה כל כך יפה של רעיונות חשובים, עם הרבה אוויר. אוויר שבא מן העתיד. כתבה מרהיבה ומעורר השראה. תודה.

  20. דפנה

    כתבה מעניינת. נשמע כמו בן אדם שהייתי רוצה לפגוש לשיחה.

    1. ניסן מהצפון

      את לא היחידה.

  21. מיכאל

    וואו וואו וואו,
    פשוט הטריף אותי.
    זה באמת לא מיתוג לא עיצוב,לא גרפיקה,לא עסקים.
    אלכסנדר גורם לי לאהוב את החיים ולהלחם על מה שאמיתי בהם.
    תודה,כתבה שנותנת השראה אדירה.

  22. אורה

    איזה איש מיוחד ומרתק.. שם את המילה מיתוג בהתפתחות הכי פלאית של היופי עד שמשתקף בפנינו עולם יותר יפה, פחות מפורק.. כמה השראה. שא ברכה וחדוות יצירה אינסופית. תודה גם על הכתיבה היפה של הכתבה.

  23. לאה קליין

    קראתי בנשימה עצורה את הכתבה המעולה הזו. לפני שנים הייתה לי הזדמנות לפגוש את דן אלכסנדר במרד שלו בירקון, הגעתי עם חברה שהיה לה משרד עיצוב פנים. זו הייתה פגישה מטריפה. חברתי לא המשיכה איתו ומאז אני חולמת לפתוח עסק רק בכדי לעבוד עם המעצב.

  24. שירלי

    מרתק בעיניי שדווקא אדם שחי את העיצוב, העולם הגדול, חברות הענק, חי בשלום עם תרנגולות ומתנזר מאכילת בשר.
    You had me right there!

    1. ניסן מהצפון

      בהחלט קונספט מעניין. אפשר ללמוד ממנו משהו…

  25. אסי

    דן אתה מעורר השראה ומעצב בחסד.
    מי שעובד איתך זוכה בכל כך הרבה מובנים.
    והכתבה מרתקת בטירוף. תודה

  26. מיכל שדות

    כתבה מרתקת על אדם מרתק. מעולם לא שמעתי כזאת אג'נדה של מעצב. המילים שלו ריתקו אותי, הטריפו אותי והייתי שמחה לעבוד עם הסטודיו שלו. אני מעצבת גרפית בתחילת דרכי.
    תודה רבה על הכתבה המיוחדת במינה!

  27. טלי

    באמת שהתעלפתי מהלוק שלו. גם יפה וגם אינטליגנט…

  28. ניסן מהצפון

    העבודות של דן אלכסנדר… אש! באמת, לא ראיתי כאלה דברים. כל הקונספט שהוא מביא חדשני, אחר, מהפכני! יישר כוח!

  29. Nethanel

    such great designs!!

    1. טלי

      !Absolutely

  30. דוברת

    מה זה היופי הזה?
    מישהו יודע אם הוא פנוי?

  31. סיגל לוי

    המילים שאני קוראת מפעימות.
    אני חושבת שדן אלכסנדר מביא תפיסה חדשה וחדשנית בעולם המיתוג. מעניין אותי מה שהוא אומר, לא מתפשר, לא מפחד מסטיגמות וקלישאות שכולנו גדלנו עליהן. באמת מעורר השראה.
    כה לחי! יישר כוחך!

  32. מעצב מעציב ..

    רק כדי לאזן ,, תוכן ותיק עבודות נהדר. התאכזבתי מסגנון המגיבים. בואו לפריז טוקיו וסטוקהולם ניו יורק ועוד ותקבלו אצל כל זבן רחוב תמציות עיצוביות ופילוסופיות שכאלה.
    תשכילו בהנאה !

  33. אלון

    למדתי אצל דן אלכסנדר ב״בצלאל״, אחד האנשים שהכי השפיעו עלי, הכיתה היתה מרותקת -הוא היה סוחף, מעצבן, מקסים ומצחיק כאחד. העביר קורס משוגע בטיפוגרפיה, הוא היה משפיל את הסטודנטים ה״כוכבים״ ומקדם את הסטודנטים ה״חלשים״ – מקווה שהוא עוד מלמד כי זה היה משוגע, וזכיתי לראות את זה קורה בלייב. הוא היה המרצה המיתולוגי שלנו. אחד המעצבים הכי מעניינים שפועלים היום. ד״ש מאלון.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
';
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden