עירד אבני: ״הבתול״ זה ניסיון לריקלמיינג של המושג הכמעט מעפן הזה ונסיון לקדש אותו 

יובל: הי עירד, מה שלומך בימים אלו לקראת בכורה של עבודה חדשה, ובכלל

עירד: אני מתרגש מאוד, זה מאוד משמח להיכנס לסטודיו לעבוד עליה, ויש עוד מלא לוגיסטיקה, אבל אני מוכן. חוץ מזה אני בטוב, בדיוק קיבלתי הודעה שהתקבלתי להרמת מסך, ויש לי יום הולדת היום אז האושר בשיא

יובל: הו! מזל טוב. בן כמה אתה?

עירד: 23

יובל: האמת שלפי ההספק שלך הייתי בטוח שאתה מבוגר יותר. נייס! אז עוד נדבר על עבודות קודמות אחר כך, אבל בוא נתחיל בבתול. חתיכת שם בחרת לעבודה…

עירד: האמת שאבא שלי בחר את השם, לפני שלוש שנים כשהתחלתי לעבוד עליה. עשיתי וידאו־דאנס קצר והתלבטתי המון איך לקרוא ליצירה. בארוחת שישי הוא אמר ״הבתול״ וזה פשוט היה מדויק.

וזו לא בדיוק בכורה. לפני חמישה חודשים העלתי אותה בירושלים במגדל דוד, במסגרת יפו עד אגריפס. מאז דייקתי ותיקנתי ועכשיו זו הפרמיירה החגיגית 🙂

יובל: פרמיירה חגיגית! משמח לא פחות מבכורה. ספר על הבתול, מה קורה בעבודה?

עירד: אני מנסה לא להשמע קיטשי אבל זה מסע של שחרור, בחירה להתמודד עם חוויות שהכחשתי, אירוע מבדר וטרגי בו זמנית. הכל קורה בה גם מבחינת הז׳אנרים שבהם הבתול נע, וגם מבחינת התוכן שבגלל התהליך הארוך הוא כל כך מרובד

יובל: טוב ברור לך שעכשיו אני תוהה מהן אותן חוויות, אבל משאיר לך כמובן מה לספר ומה להשאיר לדמיון של הצופים

עירד: אני מדבר במופע באופן די גלוי, כנראה שתצטרך לבוא כדי לשמוע… החל מחוויות מיניות, צעירות ותמימות, ועד חוויות כפרפורמר ושחיקה. הספקטרום רחב

יובל: או קי. סיקרנת. ואני חוזר רגע לשם, כי בתרבות שלנו למילה בתול, אצל גבר, יש קונוטציה שלילית; לא ״גברית״ מספיק. זה שם טעון עוד לפני שראיתי תנועה אחת

עירד: וזה מטורף בעיניי, איך בתולה זה טהור וקדוש ובתול זה שלילי וילדי. כשקראתי על בני ובנות ים ראיתי שכתוב בני ים ובתולות ים ותהיתי למה לא אומרים בתול. ״הבתול״ זה ניסיון לריקלמיינג של המושג הכמעט מעפן הזה ונסיון לקדש אותו. אני גם מוצא הרבה הומור בתוך השם הזה: ״הבתול״

יובל: וואלה. תסביר? איפה יש בו הומור?

עירד: ה׳ הידיעה, היא מצחיקה אותי. היא הופכת דבר קטן לגדול, כללי לספציפי. זה לא ״עוד בתול״, כולנו בתולים עד שאנחנו חווים לראשונה. אני חושב שהבתול נותן תחושה שהוא ישאר כזה זה. זה מה שהוא. וזה מעלה לי חיוך. זה מצחיק אותי כי זה לא נכון

יובל: הבנתי. אז מאיפה התחלת? יש רעיון, יש שם, מה עכשיו? ואיפה נכנסים לסיפור בני ובתולות הים?

ידעתי שאני רוצה לעבוד עם סנפיר, שאני רוצה להיות היצור ההיברידי הזה, להפוך להיות בן הים המופלא שהוא א־בינארי ופנטזיונרי לחלוטין. משם היצירה עברה גלגולים

עירד: אתחיל מסוף השאלה. ידעתי שאני רוצה לעבוד עם סנפיר, שאני רוצה להיות היצור ההיברידי הזה, להפוך להיות בן הים המופלא שהוא א־בינארי ופנטזיונרי לחלוטין. משם היצירה עברה גלגולים.

בהתחלה נפגשנו שלושה רקדנים למשך כמה שעות פעם בשבוע, ולנסות לחקור איך מערכות יחסים פוליאמריות נבנות בתוך קהילה של חיות היברידיות, ובילינו שעות ארוכות בסנפירים. ישבנו ודיברנו, שתינו קפה והתנהגנו, הכל כבתולי ים.

זה פתח לי את המוח: חשבתי שאני אהיה מוגבל כשאין לי רגליים, בכל זאת זה הפורטה שלי כרקדן, אבל הרגשתי בחופש מוחלט. קצת כאילו אני עושה דראג של בן ים עד שהדמות הופכת להיות אני.

משם הקבוצה התפרקה והמשכתי לבד, רציתי למתוח את הגבולות שלי כפרפורמר והכנסתי אש מים וזכוכית לתוך היצירה; רציתי להרגיש את הסכנה ולהתחבר אל השלווה שלי, והתחלתי לבנות ולבנות עד שנוצרה יצירה.

הרוב נוצר במוח, ובחודשים האחרונים לפני הבכורה נכנסתי לסטודיו, ובעזרת מנהלת החזרות המדהימה שלי רוני פייגלר, שעזרה לי ודייקה אותי ונכנסה איתי לעומקים בלתי יתוארים, הדמיונות שלי הפכו למציאות והרגשתי שבתול ים זה לא כבר לא יצור דמיוני

יובל: לא חששת מעבודות סולו? כי הכל על הכתפיים (או הסנפיר, במקרה הזה…) שלך

עירד: חחחחח, לא חששתי בכלל. לפני ארבע שנים עלה הסולו הראשון שיצרתי, ״נרקיס״ והוא היה טבילת אש אמיתית השנה. סגרתי 30 הופעות שלו, בארץ ובעולם

יובל: ספר קצת על נרקיס

עירד: וואו, אני רק חושב על נרקיס ועולה לי חיוך על הפנים. ניסיתי להגיד לעצמי שחשוב לאהוב את עצמי, יש שיראו את זה כנרקסיזם, או יהירות, אבל אני יודע שחשוב כל יום פעם להגיד במראה דברים שאתה אוהב בעצמך ודברים שדורשים עבודה, וגם אותם לאמץ באהבה. נרקיס לימד אותי לטעות ולקבל את זה, לימד אותי להשתנות ולהתפתח כשהוא השתנה איתי. אני גם מרגיש כיוצר ופרפורמר שיש את לפני נרקיס ואחרי

יובל: אז מעניין אותי איפה אתה רואה את ההשפעה של עבודות הסולו שלך על התנועה שלך כחלק מלהקה, כרגע פרסקו, ואיפה זה עובד הפוך – העבודה עם פרסקו משפיעה על עבודות הסולו. ראיתי אותך לא מזמן בטאטרי ואני תוהה מה משם אני אראה בהבתול

עירד: העבודות שאני יוצר, הסולואים וגם הקבוצתיות, עוזרות לי להבין ולדייק מי אני. אוטומטית אני מחיל את זה על מי שאני בלהקה, ובהפוך אני מושפע מאוד מהחברים שרוקדים איתי בסטודיו כל יום. הכוריאגרפים שעבדתי איתם בלהקה ומחוץ לה, העבירו אותי תהליך. הכל מושפע מהכל וזה מה שיפה בעיניי.

לגבי טאטרי, אני חושב שתראה שם כמה טריקים שלמדתי בזכות ״הבתול״ ובעיקר בגרות. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל כך שמעתי 🙂

יובל: אני דווקא כן חושב שמי יעיד על עיסתו אם לא הנחתום, אבל זה אני. ועוד שאלה: אמרת שמאז הבכורה דייקת ותיקנת את הבתול, ואני תוהה גם אפרופו דברים אחרים שאמרת פה – גם בכלל וגם ספציפית לעבודה הזו – אם אתה חושב שתצליח לשמר את החוויה הראשונית בלהופיע עם העבודה על הבמה. זה נכון אני חושב לגבי כל עבודה, אבל אולי פה יותר. או שאולי זה לא חשוב בכלל

עירד: כיוצר אני אוהב לשים משתנים שלא תלויים בי וככה העבודה לעולם לא תחזור על עצמה. לפעמים זה מפחיד, לפעמים זה גם לא מצליח. בעבודה הזו יש הרבה עניין עם הקהל וזכוכיות אמיתיות שיכולות להישבר וזה מעלה את האדרנלין וההקשבה. אי אפשר להיות על טייס אוטומטי.

ובחוויה שלי כרקדן ביצירות שהן לא שלי, משהו בידיעה שהקהל משתנה מהופעה להופעה גורם לזה להרגיש שונה; זו החוויה הראשונה של הצופים ואני חלק ממנה. גם המילה לשמר היא בעייתית: אין לי רצון לשמר, יש לי אידיאל שיהיה מדויק לזמן הווה, לא לחיות בחוויה ישנה, טובה ואיכותית ככל שתהיה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת או בכלל, לפני שנפרדים?

עירד: רציתי להגיד לך תודה על הזמן וההשקעה. אני שמח שאני יכול לחשוף את האמנות והתשוקה שלי כמה שיותר

---

עירד אבני | הבתול
קאקדילארט, יפת 30, יפו
יום שישי 26.5 בשעה 20:30