הביאנלה הבאה בוונציה: זרים בכל מקום

הביאנלה הבינלאומית ה־60 לאמנות בוונציה, שתתקיים בשנה הבאה, תישא את הכותרת ״זרים בכל מקום״. כך הודיעו נשיא הנהלת הביאנלה בוונציה, רוברטו ציקוטו, והאוצר הנבחר לשנה זו, אדריאנו פדרוסה מברזיל, במסיבת עיתונאים שהתכנסה בסוף השבוע שעבר. הכותרת מגדירה את נושא התערוכה המרכזית הבינלאומית בביאנלה, שעליה אמון האוצר הראשי פדרוסה, ובמקביל היא משמשת כתמה ונקודת התייחסות לנציגי המדינות המשתתפות בתערוכה רחבת ההיקף (כ־90 מדינות), אם כי אינה מחייבת אותם. 

את ישראל נבחרה לייצג בביאנלה האמנית רות פתיר, ואת התערוכה שלה Motherland בביתן הישראלי בג׳רדיני יאצרו מירה לפידות ותמר מרגלית. האוצרות, שהן גם אחיות, מכהנות הראשונה כאוצרת ראשית של מוזיאון תל אביב והשנייה כאוצרת ראשית של המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב CCA. גם השנה נקיים סיורים מודרכים בביאנלה עם חגית פלג רותם, עורכת האמנות של פורטפוליו.

״זרים בכל מקום״ היא אמירה רב־משמעית המתייחסת הן לנוכחותם של אחרים והן לתחושה פנימית של אדם או קהילה, שמחפשים שייכות. מקור הכותרת Foreigners Everywhere, בסדרת עבודות של קולקטיב ״קלייר פונטן״ מפריז ופאלרמו. זו סדרת שלטי ניאון שהחלה בשנת 2004, עליהם כתוב ״זרים בכל מקום״, בצבעים שונים ובמספר הולך וגדל של שפות. אותה הכותרת באיטלקית Stranieri Ovunque היא גם שמו של ארגון  אקטיביסטי שפעל בטורינו בתחילת שנות האלפיים, ונלחם בגזענות ובשנאת זרים באיטליה.

״העולם גדוש במשברים, הנוגעים לתנועת בני אדם ולנסיונות הקיום של אנשים על פני מדינות, אומות, טריטוריות וגבולות״, מסביר פדרוסה את בחירת הכותרת. ״משברים וקשיים המשקפים את הסכנות והמלכודות של שפה, תרגום ומוצא אתני; הם מבטאים הבדלים ופערים בזהות, לאום, גזע, מגדר, מיניות, עושר וחירות. 

״על הרקע הזה, לביטוי Foreigners Everywhere יש (לפחות) משמעות כפולה. קודם כל, שבכל מקום שתלכו ובכל מקום שבו תימצאו, תמיד תיתקלו בזרים – הם / אנחנו נמצאים בכל מקום. שנית, שלא משנה איפה אדם מוצא את עצמו, תמיד, באמת, עמוק בפנים, הוא זר״, מדגיש פדרוסה – האוצר הראשון של הביאנלה שמגיע מאמריקה הלטינית, ב־128 שנות קיומה.

״הביאנלה לאמנות בוונציה 2024 תתמקד באמנים שהם בעצמם זרים, מהגרים, גולים ופליטים – במיוחד אלה שנעו בין הדרום הגלובלי לצפון הגלובלי״

״הביאנלה לאמנות בוונציה 2024 תתמקד באמנים שהם בעצמם זרים, מהגרים, גולים ופליטים – במיוחד אלה שנעו בין הדרום הגלובלי לצפון הגלובלי״. כך הוא קושר את החלוקה המקובלת־החדשה של הקיטוב העולמי, בין דרום לצפון. הביטוי ״הדרום הגלובלי״ – כשם נרדף לפריפריה תרבותית, נחיתות חומרית וריחוק מהמרכזים הקלאסיים והמודרניים של ״הכפר הגלובלי״ – תפס את מקומו של המינוח ״העולם המערבי״, ומנגד המזרח התיכון, המזרח הרחוק (דרום מזרח אסיה) או דרום אמריקה. 

בעוד שהביטוי ״מערבי״ מדגיש את המבט האירופו־צנטרי ובהרחבה גם הזהות האמריקאית ושל תרבויות אנגלו־סכסיות וקולוניאליסטיות באשר הן, ״הדרום הגלובלי״ מתייחס לאחדות הגורל של רבים. הוא מקיף זהויות ואוכלוסיות ילידיות ברחבי הגלובוס, שהיו משועבדות, מנושלות ונחותות מעמד, וכיום משתחררות ועומדות על זכויותיהן לביטוי עצמי, להכרה תרבותית ולחלוקת העושר והמשאבים עם אלה שתפסו עליהם חזקה. 

״דמות הזר קשורה לזרות, לאחרות, להדרה ולרתיעה; וכך התערוכה נפרשת ומתמקדת בקשת של נושאים קשורים אחרים: האמן הקווירי, שנע בתווך של מיניות ומגדרים שונים, לעתים קרובות נרדף או מחוץ לחוק; אמנים אאוטסיידרים, שנמצאים בשולי עולם האמנות, אוטודידקטים או אמנים עממיים; כמו גם האמנים הילידים – שמקבלים יחס של זרים בארצם. אמנים אלה יעמדו במוקד הביאנלה הזו, ועבודותיהם יהוו את הגרעין העכשווי של התערוכה הבינלאומית.

גרעין היסטורי של אמנים מודרים

לצדם, יוצג גרעין היסטורי שיקבץ עבודות מאמריקה הלטינית, מאפריקה, מהעולם הערבי ומאסיה של המאה ה־20. החיבור הזה לדבריו יתקיים כ״תרגיל אוצרות ספקולטיבי, המבקש להטיל ספק בגבולות ובהגדרות של המודרניזם״. גרעין היסטורי נוסף יוקדש לאמנים איטלקיים בתפוצות, כאלה שנסעו או היגרו למדינות רבות בעולם, ופיתחו את הקריירה שלהם באפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית, כמו גם בשאר אירופה, והוטמעו בתרבויות המקומיות״.

הביאנלה אמנם הגדירה את עצמה לאורך השנים כתערוכה המתמקדת באמנות עכשווית, אך יש בה לעתים גם מקבצי עבודות מהעבר. הגדילה לעשות האוצרת צ׳צ׳יליה אלמני בביאנלה האחרונה, ״חלב החלומות״ שהתקיימה ב־2022, כשהציגה ״קפסולות זמן״ שהוקדשו לאמניות ותיקות וחלקן נשכחות. כך גם הגרעינים ההיסטוריים שעליהם מצהיר פדרוסה, ישמשו למילוי חורים וכתמים עיוורים בתולדות האמנות המודרנית.

הזרות, לשיטתו של פדרוסה, היא גם מקור לסקרנות תרבותית, שמספקת במה להתכנסות והזדמנות שווה: ״הביאנלה עצמה – אירוע בינלאומי עם השתתפות רשמית של עשרות מדינות שונות – תמיד היוותה פלטפורמה לתערוכת יצירות של זרים מכל העולם. לכן, תערוכת האמנות הבינלאומית של הביאנלה ה־60 בוונציה, תהיה חגיגה של הזרים, הרחוקים, האאוטסיידרים, הקווירים וגם של הילידים. אנו מקווים לקבל את פני כולכם בוונציה ב־2024״, סיכם את דבריו.

הביאנלה תיפתח ב־20 באפריל ותסתיים ב־24 בנובמבר. התערוכה המרכזית ומרבית ביתני המדינות פרושים על פני שני האתרים המרכזיים – ג׳רדיני (הגנים) וארסנלה (מחסני הצי לשעבר). בנוסף יתקיימו ברחבי העיר תערוכות לוויין רשמיות ויוזמות עצמאיות, כמו גם תערוכות מיוחדות של המוזיאונים הפועלים בוונציה.

נשיא הביאנלה, רוברטו צ׳יקוטו, עם אדריאנו פדרוסה. צילום: Andrea Avezzu

״שינוי נקודת המבט שממנה מדברים על אמנות עכשווית הוא מה שמוסד בינלאומי כמו הביאנלה חייב לעשות. ממש כמו בסרט, כשמצלמים צילום הפוך של אותה סצנה. זוהי המהדורה ה־60 של הביאנלה, ומעולם לא היה אוצר ממדינה באמריקה הלטינית״

נשיא הביאנלה, רוברטו צ׳יקוטו, אמר: ״אדריאנו פדרוסה הוא אוצר ברזילאי ומנהל מוזיאון סאו פאולו לאמנות (MASP) בתכנונה של האדריכלית החשובה, ילידת איטליה, לינה בו בארדי. פדרוסה חתום על תערוכות שבהן הפגין מקוריות וחדשנות, תוך שהוא צופה ומוביל נושאים וגישות אוצרותיות.

״אני מאמין ששינוי נקודת המבט שממנה מדברים על אמנות עכשווית הוא מה שמוסד בינלאומי כמו הביאנלה חייב לעשות. ולא מדובר רק בנקודת מבט אסתטית, אלא גם גיאוגרפית, ממש כמו בסרט, כשמצלמים צילום הפוך של אותה סצנה.

״זוהי המהדורה ה־60 של התערוכה הבינלאומית לאמנות עכשווית בטווח של 128 שנים מאז התערוכה הראשונה, ומעולם לא היה אוצר ממדינה באמריקה הלטינית. תמיד הייתה השתתפות משמעותית של אמנים דרום אמריקאים בביאנלה, אבל זה שונה מאוד כשהם מוזמנים על ידי אוצר שיש לו שורשים באותה תרבות ופיתח השקפה גלובלית לאורך השנים. מחקריו של פדרוסה מתמקדים גם באמנים שלמרות שהגיעו מעולמות ותרבויות שונות, הצליחו לשמור על הרגשות, המאפיינים והחוויות של תרבות מולדתם באשר הם. יהיה מעניין לגלות כמה ביתנים לאומיים ילכו בעקבות הנושא הזה וכיצד יתייחסו אליו״.

---

הביאנלה בוונציה, פתיחה: 20.4.24, נעילה: 24.11.24. לחצו כאן למידע על סיורים מודרכים בביאנלה עם חגית פלג רותם
*הידיעה עודכנה, 7.9.2023