כל מה שחשוב ויפה
תמר מרגלית. צילום: יעל אילן
תמר מרגלית. צילום: יעל אילן

מגלים אוצרות // תמר מרגלית

תמר מרגלית, האוצרת הראשית של המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, החלה את דרכה האוצרותית בחדר הפרויקטים של גלריה זומר. בתערוכה הנוכחית שאצרה במרכז היא מציגה עבודות של תשעה אמנים.ות שבכל אחת מהן יש תפיסה חומרית חדשה

הפעם הראשונה 

התערוכה הראשונה שאצרתי היתה ״לסגור מרפסת״ בחדר הפרויקטים של גלריה זומר ב־2010. השתתפו בה גסטון צבי איצקוביץ׳, רותם בלוה, רועי וספי, ראפת חטאב, יהושע נוישטיין ונירה פרג. באותה תקופה סיימתי את התואר הראשון ועבדתי בגלריה זומר. עירית זומר התחילה להציע לאוצרים צעירים שונים לאצור תערוכות שלא קשורות לתכנית השוטפת של הגלריה בחדר קטן שהיה בה – יוזמה מעולה שהלוואי שהיו יותר כמוה היום. סיפרתי לה על רעיון שהיה לי לתערוכה, והיא הסכימה לשבץ אותי כחלק מהתכנית הזו. הרעיון היה להסתכל על אופנים שונים של עיסוק במקום, סימוני טריטוריה והשתלטויות קטנות שקורות ביומיום.

במבט לאחור אני מסתכלת על שם התערוכה והנושא שלה כמסגירים את המקום הפסיכולוגי שהייתי בו באופן כמעט מביך. מצד אחד, הרצון לאצור ולנסח עמדה, לתפוס מקום בעצמי. מצד שני, חוסר הניסיון שגרם לי לגשת לזה כמעשה של התגנבות, סיפוח קטן וקצת לא חוקי.

התחנה האחרונה 

התערוכה הנוכחית שאצרתי ב־CCA נקראת ״סוּבְּסְטְרָט״ והיא כוללת עבודות של תשעה אמנים: מור אפגין, איתן בן משה, פלורה דבורה, אלה ליטביץ, וירג׳יניה ל. מונטגומרי, יערה צח, נינה קאנל, לוסי שטהאל ונטעלי שלוסר. התערוכה מפגישה עבודות שיש בכל אחת מהן תפיסה חומרית חדשה. התזה של התערוכה היא שההגיון החומרי שהן מציעות משקף וחושב תהליכים רחבים שמתרחשים בסביבה הפיזית שלנו — בין אם מדובר בשינוי האקלים ובין אם מדובר בעובדה המבעיתה שכיום לא ניתן לדבר על שום דבר שהוא ״טבעי״ בלי שיד האדם נגעה בו איכשהו.

היופי בעיניי הוא שכל אחד.ת מהאמנים.ות מתייחס.ת לנושאים הגדולים האלה באופן מוחשי דרך החומר עצמו. סובסטרט הוא מושג שלקוח מכימיה ומתייחס למולקולת ״מצע״ שאליה מתחבר אנזים ופועל עליה באופן כזה שמשנה אותה. זה איפשר לי לתפוס באופן קונקרטי מצע חומרי לא כנתון קבוע, אלא כמשהו שבעצמו משתנה כל הזמן ומשתחרר לסביבה באופן אחר, אחרי ש״פעלו עליו״.

מור אפגין ופלורה דבורה ב״סובסטרט״. צילומים: דניאל חנוך

מור אפגין ופלורה דבורה ב״סובסטרט״. צילומים: דניאל חנוך

איתן בן משה (מימין) ונטעלי שלוסר

איתן בן משה (מימין) ונטעלי שלוסר

אלה ליטביץ (מימין) ולוסי שטהאל

אלה ליטביץ (מימין) ולוסי שטהאל

אלה ליטביץ

אלה ליטביץ

יערה צח. צילום: לנה גומון

יערה צח. צילום: לנה גומון

סובסטרט הוא מושג שלקוח מכימיה ומתייחס למולקולת ״מצע״ שאליה מתחבר אנזים ופועל עליה באופן כזה שמשנה אותה. זה איפשר לי לתפוס באופן קונקרטי מצע חומרי לא כנתון קבוע, אלא כמשהו שבעצמו משתנה כל הזמן ומשתחרר לסביבה באופן אחר, אחרי ש״פעלו עליו״

חלק מהעבודות ממש משתנות לאורך התערוכה, כמו לדוגמה הפסל של מור אפגין שכולל תא שמייצר החלדה מואצת של אובייקט מתכת, כמו חרב שמשו אותה ממעמקי הים. כשהתערוכה נפתחה, החרב היתה בוהקת וחסרת פגם, ועד סוף התערוכה אנחנו מצפים שהיא תהיה מכוסה כולה בחלודה ואפילו תתחיל להתפורר.

עבודה נוספת שמצוייה בשינוי היא סדרת פסלי הזכוכית של פלורה דבורה שבתוכם תרביות בקטריה חיות שמצמיחות ומחליפות קרומים במעגל בלתי פוסק. דוגמאות אחרות לחקירות החומריות שאפשר למצוא בתערוכה הן עבודה פינתית של נינה קאנל שעושה שימוש בזרם חשמלי מוגזם שהופך את הפסל שלה למסוע של אנרגיה, ותבליטים של איתן בן משה שמשלבים הדפסת תלת ממד ומרצדים כל הזמן בין דימוי לאוביקט, בין גוף אורגני לישות סינתטית.  

מכל מלמדיי השכלתי 

שתי תערוכות במיוחד קופצות לי לראש. האחת היא הדוקומנטה בקאסל, שהוצגה ב־2012 באוצרותה של קרולין כריסטוב־בקרגייב. אני זוכרת בעיקר את החוויה החזקה שהיתה בחלל של הפרידריציאנום (החלל המרכזי של התערוכה) שהפעילה את כל החושים וריגשה אותי מאוד. החוויה הראשונה בכניסה לתערוכה היתה משב אוויר, עבודה של ריאן גנדר שהיתה פשוט זה – רוח ממאווררים. בחלל התנגנה עבודה של סיל פלוייר שלקחה שורה משיר שאמרה, אם אני זוכרת נכון, So I'll just keep on till I get it right וחזרה עליה בלופ.

קאי אלטהוף שהוזמן להשתתף בתערוכה חטף איזו התמוטטות עצבים לפני, ושלח מכתב שבו הסביר לאוצרת את הלך הרוח שלו ואיך הוא לא יוכל להביא את עצמו לספק את העבודות שהם סיכמו עליהן. היא הציגה פשוט את המכתב הזה, של ניסיון שכשל (אבל אולי בעצם לא). היו עוד המון עבודות, במובן הקלאסי של המילה, אבל אני זוכרת את התמהיל הזה שפתח לי משהו בראש בדיוק בתקופה שבה הייתי סטודנטית ללימודי אוצרות, והמחיש לי באופן פיזי את ההבנה שאמנות באמת יכולה להיות כל דבר.

התערוכה השניה היא התערוכה של רוברט גובר שאצרה אן טמקין (בשיתוף עם פולינה פובוכה) ב־MoMa ב־2014. זו היתה פשוט הצבה עילאית של אמן שהוא אחד האהובים עליי. העבודות שרו בחלל, היה להן מקום לנשום, ונערכו שם חיבורים מפתיעים. הכל הרגיש במקום, ואיפשר צלילה לתוך העולם הפנימי של גובר ולהבנה ממקום פסיכולוגי של מקורות הדימויים שלו, בלי השטחה או רידוד.

לאחר מכן התמזל מזלי לעבוד תחת טמקין באופן צמוד במשך חמש שנים וראיתי מקרוב איך, כמו עורכת ספרים מצויינת, היא גורמת לכל אמן או אמנית שהיא עובדת איתם להיות מוצגים עם כל המורכבות שלהם באור הכי מחמיא.

יערה צח. צילום: לנה גומון

יערה צח. צילום: לנה גומון

איתן בן משה. צילומים: דניאל חנוך

איתן בן משה. צילומים: דניאל חנוך

איתן בן משה

איתן בן משה

תערוכת החלומות

אני אשתף בתכנית מגירה לתערוכה שהיא (השם ישמור!) תערוכת ציור פיגורטיבי. כבר המון זמן שיש לי אובססיה לציורים של תנועת Les Nabis תנועה צרפתית שפעלה בשנים האחרונות של המאה ה־19 ומצאה סימבוליזם רוחני בסצנות יומיום ובעיקר בתפנימים דומסטיים. דווקא בסצנות הבורגניות האלה שתיארו את העולם הממשי שלהם, ציירי התנועה מצאו ביטוי לעולם שמעבר שכלל כישופים ורוחות, וביטאו איזו חרדה קיומית של fin de siècle (סוף המאה).

birds

שם התנועה הגיעה מהמילה ״נביאים״ בעברית, ובאופן מעניין מספר לא מועט של ציורים, וספציפית ציורים מעולים, התגלגלו לאוספים המוזיאליים בארץ (במוזיאון תל אביב לדוגמה, דרך אוסף מאייר). המשאלה שלי היא להפגיש את העבודות ההיסטוריות יחד עם ״הנביאים החדשים״ – ציורים של אמנים עכשוויים שיוצקים סימבוליזם חדש בתוך אותו ״אינטימיזם״ — מניקול אייזנמן ועד לסלמן טור. בקרב האמנים שיוצרים בארץ, עומר הלפרין היא מישהי שאני משייכת לקבוצה הזו גם כן.

בקרוב אצלך 

התערוכה הבאה שתיפתח במרכז בספטמבר תהיה תערוכת יחיד של אתי אברג׳ל באוצרותי. אני נרגשת מכך שאתי תשתלט על שתי הקומות של המבנה, מה שיאפשר להראות את שני הצדדים של הפרקטיקה שלה – מצד אחד את התפיסה הכוללת שלה של מיצב (בקומה הראשונה); ומצד שני, איך הכל מתפרק לגורמים בסיסיים שהם אובייקטים של פיסול (בקומה השניה).

מה שמעניין הוא איך כל יחידה בסיסית אצלה נושאת עדיין את המטען הגנטי של השלם. כבר בהכנה לתערוכה, אופי העבודה של אתי מאתגר את אופן העבודה הסטנדרטי שלנו במרכז, במובן הכי טוב. הוא כופה עלינו להעריך מחדש את ה״פרוטוקולים״ של העמדת תערוכה. זה מתבטא בין היתר בזמן ההקמה שיהיה הפעם ממושך מהרגיל, והרבה ממנו יכלול עבודה של אתי (בשיתוף עם אחרים) במקום עצמו, כמו אתר עבודה לכל דבר. בנוסף, מכיוון שהזכרתי קודם את עומר הלפרין, אשתף שתערוכה שלה תיפתח אצלנו בחורף הקרוב.  

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. גילי

    רעיון נחמד של אוצרות צעירות .יתכן לפחות שהמלל שלהן יהיה קריא וזמין יותר למבקרים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden