כל מה שחשוב ויפה
אילנה מרקס, מתוך התערוכה ״עין טובה״. צילומים: ניצן אשוח
אילנה מרקס, מתוך התערוכה ״עין טובה״. צילומים: ניצן אשוח

מגלים אוצרות // יעל סונינו לוי

יעל סונינו לוי, האוצרת של הגלריה העירונית ברחובות, מקפידה לשלב בתערוכותיה אמנים צעירים וגם כאלה שנשכחו ולא זכו להכרה מספקת. בימים אלה היא מציגה שתי תערוכות שעוסקות בצורך האנושי בקמעות, ואת התערוכה הבאה שלה תאצור באיטליה

הפעם הראשונה

אחת התערוכות הראשונות שאצרתי היתה עבור חברה, האמנית דורון זהרי ז״ל. היא יצרה במדיום הציור וההדפס והכירה את עיסוקיי כאמנית הדפס וכאוצרת בגלריה קטנה שיזמתי במושב שבו התגוררנו שתינו – גלריה סטודיו זיקית ברמות מאיר. התערוכה ״מיתולוגיה עצמית״ הוצגה בגלריה של בית האמנים בתל אביב בשנת 2011.

הגעתי למקצוע האוצרות לאחר לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ולימודי תואר שני בניהול עיצוב וחדשנות באוניברסיטת ברונל בלונדון. המקצועות שבחרתי איפשרו לי התבוננות עיצובית רחבה, התייחסות הכוללת תכנון ועיצוב מוצרים, גרפיקה, שימושים ומסרים, אריזה, תצוגה על ״המדף״ ועיצוב פני המקום שבו הם מוצגים.

אתי גדיש דה לנגה, מתוך התערוכה ״עין טובה״. צילומים: ניצן אשוח

אתי גדיש דה לנגה, מתוך התערוכה ״עין טובה״. צילומים: ניצן אשוח

טרי ברטוב סונינו

טרי ברטוב סונינו

מוחמד זייתון

מוחמד זייתון

אילנה מרקס

אילנה מרקס

הפרקטיקה של מחקר, בדיקת צורך וייעוד, מציאת פתרונות שימושיים ואסטתיים, בנוסף לעניין והתשוקה לאמנות – הביאו אותי לעסוק באוצרות. לאחר אוצרות בארץ ובחו״ל במשך השנים, השלמתי באופן פורמלי לימודי אוצרות ישראלית בסמינר הקיבוצים. לפני כארבע שנים הוצע לי להיות אוצרת בגלריה העירונית רחובות, בנוסף על היותי אוצרת עצמאית בארץ ומחוץ לה.

התחנה האחרונה

שתי תערוכות באוצרותי מוצגות החודש במתחם הגלריות ברחובות: ״עין טובה״ ו״כל בית צריך חמסה״. האחת קבוצתית והשניה תערוכת יחיד. הן מוצגות בשתי גלריות באותו המתחם – ״עין טובה בגלריה העירונית ו״כל בית צריך חמסה״ בגלריה להדפס.

הנושא המקשר הוא קמעות, הצורך האנושי בהן והדרך שבה אמנים עכשוויים מדתות ותרבויות שונות מביאים אותו לידי ביטוי. האמנים – אברי רגב, אילנה מרקס, אתי גדיש דה לנגה, גיא ברטוב, ג׳נין גולברט, טרי סונינו ברטוב, מוחמד זייתון, סבינה סעד ופאטמה שאנן – עוסקים בנושא בפתיחות ומתוך חופש יצירה, לוקחים אחריות ומנסים באמצעות עשייתם האמנותית להציף ולשקף את המציאות המורכבת. יש ביניהם שיוצרים בעקבות מטענים תרבותיים, אישיים ומשפחתיים, ויש המושפעים מהמסורת, מהעולם השבטי ואף האוניברסלי.

העיר רחובות היא מארג מעניין של אוכלוסיות: חרדים, מסורתיים,חילוניים, אנשי מדע, חקלאים ותיקים ועולים חדשים מתרבויות שונות. אני שואפת להנגיש את הגלריה והתערוכות שבה ליותר קהלים לאלה החיים במרחב הגיאוגרפי הקרוב, הרחוק, הישראלי כולו ואולי אף מחוץ לו

לצורך התערוכה עובדו ליצירות אמנות נושאים כמו פריון, ביטחון תזונתי, אקלים, רפואה, זוגיות וביטחון כלכלי, תוך כדי שאלות על אמונה, דת וחילוניות. היצירות נעשו במגוון חומרים ושיטות עבודה, ממלאכות עתיקות ועד טכניקות דיגיטליות עכשוויות.

התערוכה ״כל בית צריך חמסה״ מציגה הדפסים יחד עם יצירות האלומיניום של איריס אוליבר, שעוסקת גם היא בנושא הקמע כסמל וכחלק ממסורת הנמצאת גם בכלי אוכל בכל בית ישראלי. בתערוכה זו, בגלריה בעלת אוריינטציה להדפס, אוליבר יוצרת מהכלים גלופות ומדפיסה אותן. כמו בשאר עבודותיה היא רוקמת ומוסיפה חרוזים שמוסיפים חום ואינטימיות ביתית לתחריטים, המוצגים יחד עם המסננות והמגשים הרקועים והרקומים גם הם.

מכל מלמדיי השכלתי

אחת האוצרות שהשפיעה עליי מאוד היא גליה בר־אור במקבץ התערוכות ״באוהאוס חברתי״ בחיפה. נפעמתי מהוורסטיליות בבחירת האמנים, התמות ודרכי התצוגה – ״חוויה אורבנית, מהדר הכרמל עד שוק תלפיות״. מבני ציבור שבהם עבדו פועלי העיר ומבני הבאוהאוס האייקונים שהוזנחו הפכו לחללי תצוגה. אני מעריכה את דרכה לחקור ולהציג אמנים שלא היו חלק מהקאנון הישראלי, את החיפוש אחריהם ונתינת במה לתפיסותיהם האלטרנטיביות. כל זאת מתוך השקפה המחברת בין האמנות לבין המרחב בו היא מתקיימת. היא מהווה השראה בעשייתה החדשנית כבר מאז שנות ה־80 והובלתה את המשכן לאמנות בעין חרוד להיותו מה שהוא כיום.

העיר רחובות היא מארג מעניין של אוכלוסיות: חרדים, מסורתיים,חילוניים, אנשי מדע, חקלאים ותיקים ועולים חדשים מתרבויות שונות. אני שואפת להנגיש את הגלריה והתערוכות שבה ליותר קהלים לאלה החיים במרחב הגיאוגרפי הקרוב, הרחוק, הישראלי כולו ואולי אף מחוץ לו. חשוב לי להציג בה אמנים צעירים בראשית דרכם כמו גם אמנים שנשכחו עוד בחייהם או לאחר מותם. אני רואה בזה שליחות. קריאת ספרה של בר אור ״חיינו מחייבים אמנות״ וראיון מעמיק שקיימתי איתה לפני מספר שנים מלווים אותי לא פעם בחשיבתי האוצרותית.

יעל סונינו לוי. צילום: תמר שליט אבני

יעל סונינו לוי. צילום: תמר שליט אבני

איריס אוליבר, מתוך התערוכה ״כל בית צריך חמסה״. צילומים: ניצן אשוח

איריס אוליבר, מתוך התערוכה ״כל בית צריך חמסה״. צילומים: ניצן אשוח

birds

תערוכת החלומות

אני חולמת לאצור תערוכה לאמנית חשובה, אמנית שהשפיע עליי רבות – פטריצ׳ה במפורד. היא למדה באקדמיה לאמנות בפירנצה ועלתה ארצה בשנות ה־60 כדי להגשים את החלום הציוני. היא אמנית ייחודית בתכניה ובסגנונה האמנותי, יוצרת ציור והדפס. בנוסף היא אשת חינוך, הייתה ועודנה מורה ומטפלת באמנות.

את התערוכה הייתי רוצה להציג במוזיאון תל אביב (אמנם יומרני אבל נראה לי המקום המתאים ביותר). אני רואה בעיני רוחי את עבודות השמן גדולות הממדים, חיתוכי העץ וציורי הפסטלים המתארים מצבים אנושיים, מוצגים בחלל הנקי, המודרניסטי, בבניין הישן של המוזיאון.

תערוכה שכזו משמעותית בחשיפת אמנית יוצאת דופן והצבתה על רצף האמנות הישראלית. במסגרת סמינר הקיבוצים חקרתי ויצרתי את התערוכה כפרויקט סיום, ואני שואפת למימוש החלום.

בקרוב אצלך

אני עובדת על תערוכה מעניינת שתפתח בנובמבר בעיר פרארה שבאיטליה. התערוכה תציג את האמן הישראלי־יפואי ממוצא איטלקי, לאו קונטיני־למפרונטי. נחשפתי לעיזבונו ונתבקשתי על ידי המוזיאון היהודי בפרארה MEIS, לאצור תערוכת רטרוספקטיבה עבורו. האמן, בעל תואר בפיזיקה גרעינית, נטש את מקצועו לטובת האמנות שבערה בו.

ביצירותיו באים לביטוי הידע, החקר והדיוק שנדרשו לו כמדען וכן המעברים בין תרבויות וארצות שונות. הוא מפליא לצייר בגיוון סגנונות מהקלאסיקה ועד העכשווי, וגם תיכנן ועיצב חפצי יודאיקה שמאופיינים באשליות אופטיות והשתקפות אנאמורפית. לכבוד הוא לי לעבוד מול צוות המוזיאון בעיר שבה היתה קהילה יהודית משמעותית עוד מימי הביניים. זוהי התנסות מלמדת ומרתקת.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. שחר לין

    יעל,כתבת בהיר ויפה על העשיה שלך,במבט אחורה והסתכלות קדימה.
    אני עוקבת בשמחה ובהנאה אחר ההתפתחות המקצועית שלך .
    2 התערוכות המוצגות בגלריה העירונית ברחובות
    יפיפיות ומענינות .ממליצה להגיע לרחובות עבורן.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden